בסדר מועד, מסכת תענית, כתבו חז"ל על 5 דברים קשים, גזירות נוראות, שנגזרו על אבותינו בתשעה באב: "שלא יכנסו לארץ, וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה בתר ונחרשה העיר". הגזירה השישית שבאה על עם ישראל במועד עתיר האסונות הזה, היתה ההתנתקות, י' באב, ה - 15 באוגוסט 2005, יום אחרי צום תשעה באב.
הגזירה הזאת היתה כואבת בהרבה מובנים, פוליטיים, ציוניים, ערכיים, דתיים, אבל איומה בהיבט האנושי. הסבל העצום שעברו מתיישבי גוש קטיף בתהליך העקירה שלהם מהבית שבנו ומאורח החיים והסביבה שאהבו והכירו, הוא דבר שקשה לעמוד בו. ואני יודעת עד כמה, כמי שפונתה מחבל ימית 23 שנים לפניהם, איזה תהליך של אובדן ושכול עובר עליהם עד היום.
בתשעה באב, 5 שנים אחרי היום ההוא, אליו הייתי קשורה בעקיפין כשהתבקשתי על-ידי גורמים צבאיים להירתם למערך ההכנה הצה"לי כבעלת ניסיון, אני מכה על חטא. ולא רק על השאלה הפתוחה האם פינוי הישובים היה הכרחי, על רקע ירי הקטיושות המאסיבי ומבצע עופרת יצוקה שבא אחריו, והתהייה האם באמת חסכנו מנענו פגיעה באזרחים שישבו על גבול עזה? מטריד אותי יותר שכמו אבותינו, שהיו צריכים לעבור את חורבן הבית הראשון והשני ואת חרישת ירושלים ולא למדו לקח, גם אנחנו לא לומדים אותו.
אחרי ניסיון הפינוי מסיני התבקש שנסיק מסקנות. כבר נבנו מנגנוני הפיצוי על גבם של המפונים הראשונים, נצבר ניסיון ביישוב מחדש של קהילות שלמות ושיכון פרטני של יחידים, התברר הצורך ביישום מחדש בעבודה ועזרה במציאת פרנסה, הובן ההכרח שבליווי נפשי וסוציאלי של התושבים לפני ואחרי המעבר, כדי להפחית מקרים של פגיעה בנפש ואובדן חיי אדם, כל זה היה ידוע ומעט מדי נלמד ויושם.
אני זוכרת שהתחננתי בכל פורום אליו זומנתי, שתושבי הגוש ילחמו על האידיאולוגיה והאמונה שלהם אבל יחד עם המאבק ידאגו לעתיד, שירחיקו את הילדים מהמראות הקשים שיפצעו אותם פצע שלא יגליד אף פעם, ומעט מאוד הקשיבו. בדיעבד, אני מבינה שאסור היה למדינה להשאיר את הדאגה לעתיד ולילדים בידי המפונים, אלא להיערך ולהעמיד אולטימאטום ולעזור להם באמצעותו, כמו שהורה דואג שמציב גבול לבן שמורד בסמכות.
משפחה שתסרב להבטיח את עתידה עד מועד מסוים, תהיה חייבת, על-פי חוק, להתנהל על-פי החלטת המדינה וזכויותיה ישללו. לילדים עד גיל 16 אסור יהיה להיות נוכחים בעת הפינוי. זה אכזרי וכואב, אבל אולי היה גורם לחלק מהמשפחות לא להפקיר את נפשם של הילדים ואת גורלן שלהן לרשלנות הרשויות, ולקחת אותו בידיהן. מי שיש לו אופק, יכול לקום על הרגליים.
6 דברים אירעו את אבותינו בתשעה באב. השישי גם תומצת בדו"ח של ועדת חקירה. חייבים להפנים את המסקנות לקראת הפינוי הבא, שכולנו יודעים שיגיע, גם אם לא יודעים מתי בדיוק. חייבים ללמוד את הלקח כדי שלא נוסיף לרשימה את הגזירה השביעית.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
