תקשורת עוינת

פגישות שהתקיימו בחודשים האחרונים בין אבי ניר לנוני מוזס התנהלו באווירה רגועה, ידידותית אפילו; שונה מאוד מאווירת המשבר הרווחת בימים אלה בתקשורת. מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", וניר, מנכ"ל קשת - שני האנשים החזקים במדיה הישראלית - דיברו על ערוץ ביפ, אבל בעצם דיברו על יחסי הכוחות ביניהם, וליתר דיוק בין אתרי האינטרנט הפופולריים של כל אחד מהם: ynet ומאקו.

מוזס, מבעלי המניות בהוט, לא היה מרוצה משיתוף הפעולה בין ביפ למאקו. 20 מיליון שקלים משקיעה חברת הכבלים מדי שנה כדי לממן את פעילותו של ערוץ הצחוק, הנחשב לרכיב אטרקטיבי בחבילת הבידור שמציעה הוט למנוייה. זה אולי כסף קטן עבור מוזס, שמחזיק ב-16% ממניות הכבלים, אבל בלגן גדול עבור אתר הבית של קבוצת ידיעות. הסיבה לכך היא שרבים מהתכנים של ביפ מופיעים גם במאקו, והרעיון שמוזס מספק תחמושת לאתר הנושף בעורפו שלו היה מבחינתו בלתי מתקבל על הדעת. לו היה מאקו אתר בידורי נטו, בידיעות אולי היו ממשיכים לספוג בשקט; אבל מאקו, המשדר את מהדורות חדשות ערוץ 2, חורג מזמן גם אל תחומי הליבה החדשותיים של ynet.

לפי סקר TIM האחרון, מדורג מאקו במקום השלישי מבין האתרים הישראליים, עם שיעור חשיפה שבועי של 33.2% (ראו טבלה בעמוד הבא). ynet, שנמצא מקום אחד לפניו, אמנם זוכה לחשיפה כמעט כפולה של 60.2%, אבל צריך לזכור שבימים שבהם משודרות תוכניות כמו "האח הגדול" ו"כוכב נולד", מטפס האתר של קשת בסולם החשיפה, והשוואה לנתונים מהשנה שעברה מראה קפיצה של 46% בשיעור החשיפה לאתר, כך שהמגמה ברורה.

הדיסוננס מתחדד אם זוכרים שכל תכני הוט, למעט אלה של ביפ, מופיעים על-גבי הפלטפורמה של ynet. גורם המקורב למוזס אמר כי העובדה שמנהל ערוץ ביפ, יובל נתן, הוא גם מי שעומד מטעם קשת בראש מאקו, "זה כאילו שנוני מממן את המשכורת של מנכ"ל האתר שמתחרה ב-ynet".

השיחות בין מוזס לניר הגיעו למבוי סתום, ולפני חודשיים נפל הפור. הוט תחליף את ביפ של קשת בערוץ קומדי סנטרל האמריקאי של חברת ויאקום. הפקות המקור יפוזרו בין חברות הפקה חיצוניות. השמות שנזרקו לחלל האוויר היו של חברת ADD שפתח לאחרונה חתנו של מוזס, ירון ליכטנשטיין, וכן חיים סלוצקי, שמפיק את ערוץ הבידור הישראלי בהוט ונחשב למקורב למו"ל ידיעות; מה שמשרת את תיאוריית הקונספירציה של קשת, שלפיה הוט מחליפה אותם במקורביו של בעל המניות.

בכלל, כדאי לשים לב לאופן שבו מנהלת קשת את המשבר הנוכחי. הזכיינית, הנחשבת למקצועית ביותר בשוק הטלוויזיה המסחרית ולמי ששיווק ויחסי ציבור היו תמיד הצד החזק שלה, מנהלת קמפיין מעט היסטרי; בקשת ודאי יכנו אותו אמוציונלי, בעוד שיריביה יעדיפו את הכינוי בכייני.

קרב הדימויים מתנהל כמובן בתקשורת, וקשת מקפידה להצטייר בו כערוץ נישה קטן שנלחם על קיומו תחת הוט הגדולה והאכזרית. לא במקרה המנהל שנשלח לחזית הוא מנכ"ל ביפ, שמכתבו לעובדים הופץ לכלי התקשורת. "הם אפילו לא אזרו אומץ להביט בעינינו", כתב נתן על בעלי הבית בהוט. "ניתן לג'נטלמנים האלה לנסות להסביר את הצעד הזה לעצמם בלילה, כשיתהפכו על משכבם". ניר, המנכ"ל עם תווית המצליחן, נשאר בצל, אולי כדי לטשטש את הדימוי הנכון יותר, של קרב איתנים בין גופי המדיה החזקים בישראל.

"זה פשוט מדהים", אומר אחד השחקנים בזירה הנוכחית, "כמה הקמפיין הזה נגוע בצביעות ובהתחסדות. למה כל החלטה אדיטוריאלית של קשת היא עניינית ומגניבה, וכל החלטה של כלי תקשורת אחר היא לעולם נגועה באינטרסים? למה קשת יכולה להחליף את חברת ההפקה של תוכנית הבוקר שלה, וזו תיחשב להחלטה נקייה, וכשהיא מוחלפת כספק זו קונספירציה מלווה בזדון. קשת גורמת לכל שחקן עתידי בשוק להירתע מלעשות איתה עסקים, כי אי-אפשר להיפרד ממנה בלי מלחמה מלוכלכת. היא לא קולטת איזה אפקט זה יעשה לה בטווח הארוך".

בקשת בטוחים שנעשה להם עוול. "לגיטימי שיחליטו לנטוש ספק", אומרים מקורבים לזכיינית, "אבל לא ככה. שמונה חודשים נוהלו שיחות על המשך קיומו של ביפ. יורם מוקדי (סמנכ"ל בהוט, ח' ש') והרצל עוזר (מנכ"ל הוט, ח' ש') שידרו שהם מאוד בעניין. הם ביקשו שביפ ישודר גם ב-ynet ושתקציב הפקות המקור יצומצם, וקשת קיבלה את זה ועוד דרישות. במשך חודש שלם היא לא שמעה מהם, ופתאום ההודעה על הניתוק".

עד כמה הקמפיין הזה מוכיח את עצמו? ניצן חן, יו"ר מועצת הכבלים והלוויין, ציין השבוע כי "הוט עדיין לא העבירה למועצה בקשה מוסדרת לסיום ההתקשרות עם ביפ". כך שההתנתקות מתנהלת למעשה רק במכתבים לתקשורת. ביפ ממשיך לשדר עד סוף 2010, והוט ממשיכה להפנות לקשת תקציבי פרסום כאילו אין מלחמה באוויר.

עוזר אמנם נגרר לכתוב מכתב תשובה לעובדיו, ובו הצר על כך ש"קבלן משנה שלנו, שקיבל עבור הפקת הערוץ מיליוני שקלים בכל שנה, לא מכבד את החלטת החברה, ובוחר להילחם בה תוך הפצת שמועות". אבל לא נראה שהוא מתכוון לחזור בו מהחלטתו. לשיטתה של הוט, הבקשה למועצה מתעכבת רק כדי לסגור קצוות ולהגיש לאישור מוצר מוגמר, כזה שלא יאפשר לרגולטור לאפשר למנויי הכבלים להתנתק ללא קנס, בנימוק שסיום ההתקשרות עם ביפ מוציא את הטעם מהמנוי לכבלים. אם זה לא היה כל-כך ציני, זה היה מצחיק, אפילו יותר מביפ.

"עברו עשר שנים, תנאים השתנו"

בהוט מסרבים לפרסם את שיעורי הצפייה בביפ. מי שנחשף לנתוני מחלקת המחקר שלהם מתעקש שלמרות השיווק החזק של קשת נרשמה ירידה בשיעורי הצפייה בביפ בשלוש השנים האחרונות, כשבשנה האחרונה חלה הצניחה המשמעותית ביותר; אבל אישור רשמי לכך אין. נתונים שבכל זאת הגיעו לידי G הם מגמתיים ומתקשים להתמודד עם התזה הזאת. ועדיין הם מצביעים דווקא על התחזקות החשיפה בקרב קהל מנויי הכבלים שבין הגילים 24-20. 2.2 מיליון צופים צעירים נחשפו לערוץ במחצית הראשונה של 2010, כמאתיים אלף יותר מהתקופה המקבילה אשתקד. גם מעמדו של ביפ מול ערוצי הבידור האחרים בהוט טוב יותר בקרב אותו קהל. באחוזי רייטינג קצת יותר מוכרים לקהל מדובר ב-0.46% צפייה על פי אחת המדידות בחודש האחרון. ערוץ 3 של הוט וערוץ הבידור הישראלי, לשם השוואה מקבלים 0.34% ו-0.32%.

לא במקרה נשמרים הצדדים המתקוטטים מלפרסם את הנתונים במלואם: לקשת זה יכול להרוס את הדימוי של ערוץ משגשג ומצליח, והכבלים יכולים להידרש להשוואה בינו לבין ערוצים אחרים במעמד דומה.

בהוט הפנימו, באיחור של כמה שנים, שהתשובה לשאלה לאן הולכים מיליוני השקלים שמשקיעה החברה בביפ לא ממש מוצאת חן בעיניהם. תוכניות כמו "מ.ק.22" ו"דאבל דייט", שהופקו בביפ וזכו להצלחה, שודרו בשידור חוזר בקשת. את מ.ק.22 אפשר גם להוריד מספריית הוי.או.די שבאתר מאקו.

"אם התוכניות היו נשארות בתוך ביפ, אז עלא כיפאק", מנתח מפיק בכיר בתעשיית הטלוויזיה, "אבל להוט נמאס לממן את מחלקת הפיתוח של קשת. ההפקות הניסיוניות של ביפ מתגלחות על חשבונה, ומי שמצליחה עוברת להתחרות בהוט בעצם זה שהיא משודרת בקשת. זה מצב אבסורדי, שבו הוט מתחזקת את ביפ, ועל הדרך מממנת חלק מלוח השידורים של קשת, בלי שהיא נהנית מההכנסות שקשורות בזה. קשת גוזרת את כל הקופונים".

הוט לא כזו תמימה. היא מרוויחה קהל צעיר, שמעדיף אותה על-פני הלוויין בגלל ביפ.

"ברור שזה משדרג את חבילת הבידור שלה. אבל עבור 20 מיליון שקל שמשקיעה הוט בביפ מדי שנה, קשה לומר שזו תמורה הולמת. הוט לא העזה להתעסק עם קשת, אחרת המהלך הזה היה קורה כבר לפני כמה שנים. בביפ הרי כבר לא מייצרים להיטים כמו 'הרצועה', 'החטא ועונשו' ו'מ.ק.22' שהיו בשנים הראשונות. ההסכם בין הוט לביפ התאים אולי למציאות של תחילת שנות האלפיים. עברו עשר שנים, והתנאים השתנו".

השינוי שאותו מפיק מכוון אליו מתייחס לשאיפתה של קשת להפוך את מאקו לתחליף לממיר שמספקות חברות הכבלים והלוויין. סרגל הכלים שהשיקה מאפשר לצפות בשלל הערוצים שמרכיבים את קשת - ערוץ 2 בימי השידור של הזכיינית, ערוץ המוזיקה, ביפ, וערוץ 20 בזמן השידור הרציף מבית האח הגדול. אופציית הממיר מחזקת את מעמדה של קשת בתחרות מול הכבלים והלוויין. התרחבות שידורי ה-DTT, שיאפשרו את קליטת הערוצים הציבוריים מבלי להיות תלויים ביס או בהוט, תחזק אותה עוד יותר.

התחזקות בית התוכן של קשת על שלל ערוציו היא הסיוט של יס לא פחות מזה של הוט. לא בכדי נמנעת חברת הלוויין מלרכוש את ביפ. דוברת יס סירבה בתוקף להתייחס לנושא, אולם ההערכות הרווחות בשוק מדברות על כך שגם יס מפחדת מהפלטפורמה הרב ערוצית המכונה קשת.

גם כאן האינטרסים מתגלגלים אל היריבות באינטרנט. בעלת השליטה ביס היא חברת בזק, שהיא גם בעלת השליטה בפורטל וואלה - אתר האינטרנט הישראלי החזק ביותר כיום, ממש לפני ynet ומאקו. בזק, כמו ידיעות, לא תהיה מוכנה לתת יד לערוץ שיפגע בעקיפין בוואלה.

גרסה אחרת, שמקודמת אצל שוחרי קשת, גורסת שהלוויין לא ייקחו את ביפ מטעמי ג'נטלמניות. כלומר, "לא יעשו להוט את מה שיס לא הייתה רוצה שיעשו לה". אלא שהתחרות בין הגופים כבר מזמן אינה תמימה, וספק עד כמה דווקא ביפ נחשב לקו אדום בעיני יס. מה שבטוח הוא שקשת לא רוצה להראות שיש אלטרנטיבה, וביס, אם יחליטו בכל זאת לנסות את מזלם עם ביפ, יעדיפו לנהל משא ומתן כשהוט לגמרי מחוץ לתמונה, ומחירו של הערוץ ידגדג את הרצפה.

"מה שמעניין זה הספין של קשת", אומרים גורמים המעורים בתעשייה. "המסר שעבר לציבור הוא שהוט סגרה ערוץ בישראל ושלחה מאות עובדים הביתה. הוט לא מחזיקה את זכויות השידור של ביפ ולא משלמת משכורת לעובדים. הגוף היחיד שיכול לסגור את ביפ היא קשת, שלא מוכנה להשקיע כסף, כדי לאפשר לו להתקיים בפלטפורמה אחרת, כמו זו של ערוצים בתשלום או שידורי לוויין".

איך זה היה מתבצע?

"במגעים שהיו בעבר בין קשת ליס הציעה יס מודל אחר של שיתוף פעולה מזה שהיה קיים עם הוט; מודל שדרש השקעה כספית מצד קשת, שסירבה. קשת יכולה להעביר הפקות של ביפ, שפשוט תפורות על האינטרנט, לשידור במאקו, ולשלב אחרות בערוץ המוזיקה. במקום זה היא משחקת את הקוזאק הנגזל".

סדין אדום ושמו "ישראל היום"

בקשת משתוללים מכעס לשמע הדברים. "רק עכשיו הבאנו טאלנטים של קשת, כמו עידו רוזנבלום ואלי פיניש, כדי שיגישו תוכניות בביפ וישדרגו אותו. למה כשזה קורה, הוט לא מתלוננים?", אומרים גורמים בקשת. "גם לנו היה חשוב לשמור על הבידול מביפ, מה גם שהתכנים הגסים ממילא מנעו שידור בערוץ 2. רק מעט תוכניות שהחלו בביפ שודרו בקשת כמות שהן, וגם אז רק אחרי תקופה ארוכה יחסית".

את השאלה מדוע יס לא קופצת על המציאה ומנהלת משא ומתן נמרץ על ערוץ מוצלח כמו ביפ, הם בכלל לא מוכנים לשמוע. "אנחנו בהוט ומתכוונים להישאר שם; מה זה רלבנטי עכשיו יס", מתעצבנים בזכיינית. גם על העברת התכנים לערוצים אחרים של החברה אין על מה לדבר מבחינתם.

פעולות המחאה של קשת נגד סגירת ביפ זכו בחמישי שעבר לאייטם בחברת החדשות של ערוץ 2, שקשת חברה בדירקטוריון שלה, ושמנכ"ל חברת החדשות אבי וייס נתמך בזמנו על-ידי אבי ניר במאבקו מול נסים משעל על כיסא המנכ"ל.

בכיר בחברת החדשות מסר בתגובה: "כשם ששידרנו אייטם כשהוט הורידה את הולמרק או את CNN, כך פעלנו גם במקרה הנוכחי. אין כלי תקשורת שלא התייחס לנושא, והסיקור אצלנו היה ענייני. לו היינו רוצים לקדם קמפיין בנושא יכולנו ללוות את הקמפיין גם במשדרים נוספים, ובחרנו שלא".

בראשית השבוע הורדו, לבקשתה של קשת, תוכני הזכיינית משירות הוי.או.די של הוט. זו מסרבת לספק נתונים על מספר ההזמנות של התוכניות מקשת, אבל מדגישה כי מדובר במספר זניח, שכן מדובר בהזמנות בתשלום, בהשוואה לאלה שמספקים הכבלים בחינם. קשת והוט חולקות ביניהן את ההכנסות, כשמוזמנים תכנים של קשת, אבל נראה שיותר משהצעד יכאיב לשני הגופים בכיס, הוא מסמל אקט מחאתי מצד קשת.

הקמפיין הוויראלי של קשת כלל סרטונים שרצו ביוטיוב, צ'טים במאקו עם כוכבי הערוץ, והפניה בעמוד הפייסבוק של ביפ למוקד שירות הלקוחות של הוט, תחת הכיתוב "אל תיתנו להוט לעשות צחוק מערוץ הצחוק הישראלי היחיד".

ביום שני ביקשה קשת להרגיע את הרוחות, ומנעה מאנשי ביפ לקיים שידורים חיים שבהם תכננו להתייחס להורדת הערוץ. בכלל, הם מסרבים לקרוא למהלכים האלה קמפיין, אלא מכנים אותם מהלכים לקידום העונה החדשה בביפ. כנראה הבינו שם ששליפות מהמותן, כפי שהיו לקשת בניהול המשבר הנוכחי, לא תרמו להצלחתו.

בכלל, נדמה כי המאבק הנוכחי לימד את קשת, שלא רגילה לקבל לא כתשובה, קצת צניעות. ידיעות והוט, גופים כוחניים לא פחות ממנה, הראו לה שלא בכל הורדת ידיים היא מנצחת. "אם קשת הייתה יותר חכמה וענווה", מעריך גורם שמכיר את כל הצדדים, "היא לא הייתה צריכה לתת לעיתון ישראל היום להעניק את החסות לעונה השנייה של האח הגדול. זה רק יצר מול ידיעות דם רע, שבסופו של דבר גם השפיע על הוט. במקום זה, היא הייתה צריכה להראות למוזס שהיא מוותרת על החסות, ולכרוך בזה הארכת חוזה לביפ לחמש שנים".

לא בטוח שהתסריט הזה היה מתממש, אבל אין ספק שמתן החסות לישראל היום היה בבחינת סדין אדום במערכת היחסים הסבוכה ממילא בין קשת לידיעות.

הנה קצת היסטוריה: בראשית שנות האלפיים היו היחסים בין הצדדים מצוינים. מוזס אמנם היה בעל מניות ברשת עד שנאלץ למכור אותן ב-2005 מטעמי בעלות צולבת, והזיקה של ידיעות לזכיינית המתחרה הייתה ברורה. אבל קשת נהנתה מקידום מכירות נאה מעל דפי ידיעות. מפגש האינטרסים בין הזכיינית המובילה לעיתון הנפוץ במדינה ניפק ראיונות בלעדיים עם הטאלנטים של הזכיינית במוספי סוף השבוע של העיתון. קשת וידיעות אפילו שיתפו פעולה בטקס אנשי השנה שהפיקה קשת, שההצבעה אליו התאפשרה בין השאר דרך ynet וקודמה גם בעיתון המודפס. ערוץ 10, שרק קם, סומן באותן שנים כאויב הגדול של ידיעות, וכמי שיגזול מהפרינט חלק נוסף מעוגת הפרסום. לוח השידורים שלו לא פורסם במשך תקופה ארוכה.

מתי בדיוק נסדק שיתוף הפעולה הפורה עם קשת? ברמה המסחרית אפשר לראות שבקמפיינים טלוויזיוניים שערך ידיעות בשנתיים האחרונות התעלמו מקשת במופגן. מסע הפרסום ל-win win הופיע ברשת בלבד, בנימוק שמדובר בעסקת ברטר שהיא חלק משיתוף הפעולה שבין רשת ל-ynet. השנה יצא ידיעות בקמפיין במלאת 70 שנה לעיתון, שעלה רק ברשת ובערוץ 10.

ואילו ברמת התוכן נראה שהמדיניות המגומגמת מעט, שהחלה בתקופת כהונתו של רפי גינת כעורך הראשי של ידיעות, הפכה עם כניסתו לתפקיד של שילה דה בר, לפני שלוש שנים, לאג'נדה סדורה. גינת, מגיש כלבוטק וטאלנט מובהק של רשת, הורה להשמיט שמות של תוכניות טלוויזיה מכותרות משנה של כתבות שקידמו את התוכניות, כדי לשים גבול למסע יחסי הציבור שנעשה בידיעות לערוצים המסחריים.

בתצהיר שהגיש לבית המשפט ניר בכר, עורך מוסף "7 ימים" שפוטר על-ידי גינת, נטען כי גינת הקפיד מאוד כשדובר בתוכניות של קשת, בעוד שתוכניות של רשת זכו להקלות. כשנשאל גינת מדוע אישר פרסום כזה, טען שפשוט לא שם לכך לב. המדיניות של גינת נתפסה אז כאילו היה רפרנט של רשת בידיעות. אלא שהבא אחריו, דה בר, רק שכלל את השיטה. וגם אצלו נדמה היה שהיד קלה יותר על ההדק כשמדובר בגופי שידור שלידיעות אין זיקה אליהם, כמו קשת, ערוץ 10 והלוויין, מאשר במקרים שבהם על הפרק עמדו הוט ורשת, אף שצריך להדגיש שגם משני הגופים האלה לא נחסכה ביקורת מעל דפי ידיעות. כך או כך, אצל שני העורכים העקבות מובילים לאותו מו"ל.

"שילה ממש בז לאח הגדול"

מאז כניסתו של דה בר לתפקיד ב-2007 נצבע המאבק מול הטלוויזיה המסחרית בצבעים אידיאולוגיים. כשם שהפסיק נסיעות כתבים לחו"ל על חשבון יחצנים, כך טען דה בר שאין סיבה לשרת כל גחמה של הטלוויזיה המסחרית מעל דפי העיתון, אם אין לה ערך עיתונאי אמיתי. קשת רואה בזה הכרזת מלחמה? בעיה שלה. מדובר בסך-הכול במהלך משולב - הפסקת הפולחן סביב תוכניות הריאליטי, לצד העדפת קידום תרבות גבוהה על-פני נמוכה.

תרבות גבוהה? בידיעות? דה בר היה משוכנע שהעדפת קידום אייטמים על ספרות, על מוזיקה ועל תיאטרון בעמודי התרבות, על-פני קידום אלה שעוסקים בתוכניות טלוויזיה, נעדרת אינטרסים סמויים; בסך-הכול מדובר בהרחבת המושג תרבות בקרב קהל הקוראים, החלטה לגיטימית שלו כעורך ראשי.

"שילה ממש בז לאח הגדול", מעיד עובד בידיעות. "בקשת זה נחשב כמעט להכחשת השואה. אבל בשיחות פנימיות שילה נשבע שזה נוגד את תפיסת העולם העיתונאית שלו, וכעורך ראשי הוא לא יכול ללכת נגד מצפונו ולתת לזה במה".

המצפון הרגיש של דה בר (שסירב להגיב לדברים) הבעיר את השטח. כתבה על התערבות ההפקה בעונה הראשונה של האח הגדול, שזכתה לכותרת "הפח הגדול", גררה איומים בתביעת דיבה מצד קשת, אבל עדיין לא שברה את הכלים.

המלחמה הרשמית פרצה כשדה בר גנז ראיון ב-7 לילות עם מנחה האח הגדול אסי עזר, שנועד לקדם את עליית העונה השנייה של התוכנית בנובמבר 2009. דה בר נימק את הפסילה בכך שמדובר בקידום מכירות בנאלי, חסר כל ערך עיתונאי, שלא תרם דבר לקורא. "לא הייתי עושה את מלאכתי נאמנה", הוא אמר לעורכים, "אילו הייתי מתיר דבר כזה לפרסום". את הקשר בין פסילת הראיון לעובדה שישראל היום, יריבו המר של ידיעות, הוכתר לנותן החסות הראשית לתוכנית ועמד באותם ימים להוציא את מהדורת סוף השבוע, הוא דחה מכול וכול.

אגב, לפני שקשת סגרה חסות בת מיליון שקלים עם החינמון של שלדון אדלסון, היא הציעה עסקה דומה לידיעות, שסירבו לדיל. כך שלכאורה לדה בר לא הייתה סיבה להתרגז. ועדיין, לפעמים גם מראית העין חשובה. הראיון עם עזר הוא לא הראשון ולא האחרון במוספי הבידור של ידיעות, שנעדר ערך עיתונאי ממשי. האם היה נוקט את אותה מדיניות נוקשה כלפי טאלנטים של הוט, שאחת מהן, עמית פרקש, הופיעה בשבוע שעבר על השער? ספק רב.

קשת, שזיהתה כבר מזמן את הכתף הקרה של ידיעות, בחנה כל הזמן אלטרנטיבות. מעריב רצה מאוד להתמסר, ידיעות על כוכב נולד נצבעו במסגרת סגולה, צבעה של סלקום, שהייתה מנותנות החסות המרכזיות לתוכנית, וכתבות כמו "למי הטאלנטים של ארץ נהדרת היו רוצים לשלוח משלוח מנות" קיבלו נפח נאה במוסף "סופשבוע". אבל ישראל היום, ועל כך יעיד סקר TGI האחרון, היה אלטרנטיבה קורצת הרבה יותר. וכמו שאומרים בקשת - "היה שם עם מי לדבר".

קשת הוכיחה לידיעות שהיא יכולה להסתדר בלעדיהם. הטאלנט עידו רוזנבלום כותב טור בישראל היום. גם הביקורת הראשונה על "זוהי סדום", הסרט המדובר מבית היוצר של ארץ נהדרת, הופיעה בישראל היום כבר בשבוע שעבר, בעוד שמתקפת היחצנות בשאר העיתונים תוכננה לסוף השבוע הזה.

קשת רק לא שיערה שהדי המאבק הזה ישפיעו כמו כדור שלג מתגלגל גם על חזיתות אחרות, כמו ביפ והוט. השבוע פורסם כי נחתם הסכם בין הלוויין לקשת לגבי שיתוף הפעולה בערוץ 20 בזמן שידור האח הגדול. המשא ומתן עם הוט עדיין תקוע. האם תימצא דרך לשיקום היחסים ביניהם? נראה שכן. כשידעכו הספינים שמשגרים שני הצדדים, ידבר כמו תמיד הכסף. וגם אם ביפ נראה כמו עניין מוגמר, לא מן הנמנע שבשיתוף הפעולה במשולש הוט-ידיעות-קשת עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.