"הדור השני מפתח, השלישי מפרק"

חיים קרסו הקשיש לא רווה נחת מכוונת שותפיו, בני הדודים אודי וליאון רקנאטי, למכור את השליטה בקבוצת אי.די.בי. השנה הייתה 2002 , מניית אי.די.בי נסחרה בשפל חסר תקדים, והרקנאטים היו להוטים למכור, כמעט בכל מחיר, לאיש העסקים נוחי דנקנר.

קרסו, שהלך בסוף השבוע האחרון לעולמו בשיבה טובה (96), ראה בזמנו בעיניים כלות כיצד השותפות העסקית בין שתי המשפחות יוצאות סלוניקי, שתחילתה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הולכת ומתמסמסת ולא חסך את שבטו משותפיו הצעירים.

הוא אמר אז בראיון עיתונאי: "זה דור שלישי, דור עם כסף. כל זמן שהדור השני היה בחיים, הם התאמצו להיכנס לעניינים. עכשיו, כשהם לבד, הם לא רוצים להתאמץ. בשביל מה להם? הכיסים שלהם מלאים בכסף. אני מאוכזב שהם מרימים ידיים. האבות שלהם היו נוהגים אחרת, הם היו נלחמים".

הוא עוד ניסה להתנגד למחיר העסקה ("לא נותנים הנחה כזו גם על מכונית"), שלח עקיצה לכיוון הקונה ("נוחי בחור מלא מרץ, אבל חסר לו כסף"), אבל בסופו של דבר נאלץ להיכנע ולהצטרף למכירה. אחרי הכל, גם אצלו במשפחה דרש דור ההמשך להיפגש עם הכסף. על כך אמר כי "אצלנו נהוג לומר כי הדור הראשון מייסד, הדור השני מפתח והדור השלישי מפרק".

טייקון מהדור הישן

חיים קרסו היה טייקון מהדור הישן. למרות העושר האדיר שצבר משך עשרות שנים בעסקי רכב, נדל"ן ופיננסים, הוא ניהל את חייו בסגפנות כמעט. איש עבודה שמגיע מדי בוקר למשרדיה הצנועים של קבוצת "בני משה קרסו", עסק שנוהל בשמרנות, ללא חלוקת משכורות עתק והרחק מעיניו של שוק ההון.

בעבר הוטחה בקרסו ביקורת על האופן הפטריארכלי שבו התנהלו עסקי המשפחה. מי שנכח בישיבות דירקטוריון שבהן הורשו להשתתף גם בני הדור השלישי (חלקם בני 60 ויותר), ידע לספר כי רשות הדיבור באותן ישיבות נאסרה עליהם, למעט "שאלות הבהרה" ביחס לנושאים שנדונו.

גם כשהגיע לגיל 90 נותר חיים קרסו הסמכות העליונה שעל פיה יישק דבר, אחד ש"חותם על כל צ'ק" בחברה. רק לפני מספר שנים הוא נאלץ לפנות את מקומו לטובת מנכ"ל שכיר, בעקבות מאבק שניהלו אחייניו נגד שלטון היחיד שלו בעסקי המשפחה.

כרבים מבני דורו, קרסו לקה אולי בהבנת המורכבות של ניהול עסק משפחתי ושילם על כך מחיר אישי יקר, אך על התבונה העסקית שהפגין קשה לערער. בפרספקטיבה של שבע שנים מכירת השליטה באי.די.בי הייתה עסקה מצוינת - עבור הרוכש.

מאז רכש נוחי דנקנר את השליטה באי.די.בי, הניבה מניית החברה קרוב ל-300% תשואה למשקיעים. מבלי להפחית מתרומת המהלכים הרדיקליים שהנהיג דנקנר בחברת ההשקעות הרדומה עד אז, צפה קרסו בזמן אמת כי התאוששותו של הקונצרן היא רק עניין של זמן. "אנחנו בארץ משנת 1924", הוא סיפר סמוך לביצוע העסקה, "עברנו מאורעות ומלחמות. בשבילנו משברים זה הרגל ו-10 שנים בלי משבר זה דבר משונה. אם היום לא טוב, אז יהיה טוב בעוד שנתיים, שלוש או ארבע".