זמן לדולר?

במשך שנים רבות היווה האפיק המט"חי מרכיב ניכר בהשקעות הציבור, וכך היה גם בשנת 2002 כאשר הדולר הגיע לשער של קרוב ל-5 שקלים. אולם אפיק ההשקעה הזה נדחק בשנים האחרונות מהמודעות של ציבור המשקיעים, וחלקו מתוך נכסיו הפיננסיים של הציבור נמצא בנסיגה מתמדת. ברקע לכך עומדת עוצמתו של השקל, והתשואה המאכזבת מאוד שסיפק האפיק הזה למשקיעים בו.

למרות זאת, מעת לעת רצוי לעקוב אחרי המגמות שמתרחשות בו כדי לזהות נקודות תפנית אפשריות. התנודתיות בשוקי המט"ח העולמיים גברה מאוד בעת האחרונה, כאשר בזירת הדולר-אירו נרשמה התפתחות מעניינת במיוחד. האירו, שבתחילת יוני עמד בשפל של כ-1.20 דולר לאירו, אחרי מסע היחלשות דרמטי ומהיר בעקבות המשבר ביוון ובמדינות נוספות, שב והתחזק מול הדולר ונסחר בימים אלה ברמה של כ-1.29 דולר לאירו, אחרי שכבר חצה את רמת ה-1.37.

המהלך הזה לא אמור להפתיע, שכן היחלשות האירו הייתה כה מהירה ועוצמתית שהיא למעשה הזמינה תיקון טכני של ממש. להערכתנו, בשבועות הקרובים ייסחר הדולר מול האירו ברמה שבין 1.25 ל-1.33 דולר לאירו. לעומת זאת, לטווח ארוך של שנה-שנתיים אנחנו רואים מקום להתחזקות הדולר מול האירו (במהלך העסקים הרגיל) בשיעור שבין 10% ל-15%.

אגב, הסיפור הגדול של התקופה האחרונה נוגע להתחזקות הין היפני הן מול הדולר והן מול האירו, אבל בגלל היעדרו של עניין ישראלי ישיר כאן, לא נרחיב לגביו הפעם.

לאן נעלמו המומחים?

מה כל זה אומר מבחינת השוק המקומי? לכל מי שעוקב אחרי ההתפתחויות בשוק המט"ח כאן ברור שלאחרונה נפל דבר. אחרי תקופה ממושכת וכמעט רציפה שבה הבנק המרכזי רכש מט"ח בלי הכרה, בכמות גדולה בהרבה מכוונותו המקורית, ביוני וביולי הוא לא רכש ולו דולר אחד. והנה, למרות זאת, השקל לא הוסיף להתחזק אלא אף נחלש מול הדולר. כל זאת, עד למועד העלאת הריבית בסוף יולי, מהלך שהוביל שוב להתחזקות השקל.

האם העלאת הריבית הפיחה רוח חיים חדשה בספקולנטים שעד אז נדמה היה שהם מתחילים לגלות סימני עייפות במאבק מול בנק ישראל? לאן נעלמו כל אותם מומחים ובתי השקעות זרים שדיברו רק לפני כמה שבועות על כך שהדולר צריך להגיע ל-3.5 שקלים? האם נדם קולם? אני, לפחות, לא ראיתי עד העלאת הריבית חזרה על תחזיות בכיוון זה.

ונחזור לנתונים. מסע ההיחלשות של האירו, או אם תרצו, מסע ההתחזקות של הדולר, החל סביב ה-11 באפריל, עת עמדו היחסים ביניהם על 1.37 דולר לאירו. באותו מועד, שער השקל ביחס לדולר היה 3.68 שקל לדולר, ואירו אחד היה שווה 5 שקל. התחזקות הדולר נמשכה כחודשיים, שבמהלכם הוא הגיע לשער של 1.20 דולר לאירו, והשלים בכך מהלך התחזקות של 12%!

ומה קרה באותו פרק זמן של חודשיים לשקל? הוא התחזק ב-7% מול האירו והגיע לשער של 4.65 שקל לאירו, אבל נחלש ב-5% מול הדולר לרמה של 3.87 שקל לדולר. כך התחלקו להם 12 האחוזים.

מה שקרה באמצע הדרך מעניין אף יותר: שלוש פעמים במהלך התקופה נסחר האירו ביחס של 1.29 דולר לאירו, כמו היום. היכן עמד השקל בשלושת המצבים האלה? בפעם הראשונה, כאשר הדולר הגיע במסע ההתחזקות שלו מול האירו לרמה של 1.29 דולר לאירו - וזה קרה ב-5 במאי - היה דולר אחד שווה 3.75 שקל, ואירו אחד עמד על שער של 4.83 שקל.

הדולר המשיך להתחזק, כאמור, לרמה של 1.20 דולר לאירו, ואז התרחש מה שהתבקש אחרי מהלך דרמטי כל כך של התחזקות הדולר, והאירו, למרות כל נבואות הזעם, חזר לעצמו, ועשה יותר מחצי הדרך שבין 1.37 דולר לאירו ל-1.20 דולר לאירו, כלומר, ל-1.33 דולר לאירו. זאת, כאשר בדרך הוא חוצה שוב, הפעם כלפי מעלה, את רמת ה-1.29 דולר לאירו.

זה התרחש ב-18 ביולי, כשבוע לפני ההחלטה על העלאת הריבית. ואז עמד השקל על שער של 3.86 שקל לדולר ו-4.97 שקל לאירו. כלומר, השקל פוחת בשיעור של כ-3% הן מול הדולר והן מול האירו בתוך כחודשיים וחצי. אכן, פיחות של ממש וללא התערבות בנק ישראל.

האם פישר ירה לעצמו ברגל?

זו תופעה שלא ראינו כדוגמתה בשנתיים האחרונות והיא דורשת הסבר. מי ומה תרם לכך? בנק ישראל תרם בכך שלא העלה את הריבית השקלית עד לאחרונה, וגם סימני ההאטה במשק והגידול הניכר בגרעון המסחרי, שאליו נלוו הערכות שהעודף בחשבון השוטף יהיה השנה קטן בהרבה מהציפיות המוקדמות, עשו את שלהם.

נוסיף על כך, שלאחרונה גברה המגמה של המוסדיים בישראל לרכוש נכסים פיננסיים בחו"ל, ובמקביל גברה המגמה של זרים למכור נכסים שקליים, כמו מק"מ, ולהמירם למט"ח. שני המהלכים האלה תורמים אף הם לפיחות.

נכון, התמונה השתנתה בעקבות העלאת הריבית על ידי בנק ישראל. כעת, כשלושה שבועות אחרי ההעלאה, האירו עומד שוב, בפעם השלישית, על רמה של 1.29 דולר, והיכן השקל? הוא התחזק ב-2% מול הדולר מ-3.86 ל-3.79 וב-2% מול האירו מ-4.97 ל-4.87.

וכך, בימים האחרונים נאלץ בנק ישראל שוב לרכוש דולרים, כשהוא מסמן את רמת ה-3.75 שקל לדולר כרמת תחתית מבחינתו, כדי למנוע פגיעה של ממש בייצוא.

האם בנק ישראל ירה לעצמו ברגל כאשר העלה את הריבית ויצר תיסוף של 2% בשער השקל? אין ספק שהוא הכביד על אפשרות של פיחות. אבל הפרשי הריביות אינן חזות הכל, וכפי שציינו, קיימים עוד גורמים שמשפיעים על יחסי הכוחות בין השקל לבין הדולר.

ולכן, בשורה התחתונה, הסיכויים לפיחות בכל זאת גברו כעת, ואם זה המצב כדאי להבין את משמעותו של פיחות כזה מבחינת המשק, ואת השלכותיו על שוק ההון המקומי.

הצד החיובי של התפתחות אפשרית כזו הוא, כמובן, מתן עידוד לייצוא הישראלי, שיפור ברווחיות היצואנית, ובכך גם לצמיחת המשק. הצד השלילי הוא שפיחות עלול להגדיל את שיעור האינפלציה. כי למרות שהתמסורת בין פיחות לאינפלציה ירדה מאוד בשנים האחרונות, היא בהחלט עדיין קיימת.

איך אפשר לנצל את ההתפתחות הצפויה הזאת בשוק המט"ח בכל הנוגע לפיזור תיק ההשקעות שלכם? על כך נרחיב כאן בשבוע הבא.

צבי סטפק הוא יו"ר ומנהל ההשקעות הראשי של בית ההשקעות מיטב. אין לראות בכתבה המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק