תנו לחיילים לפרוש לפני גיל 50

יציאתם המוקדמת של אנשי קבע לפנסיה כנהוג היום בעייתית, אך ההסכם החדש בעייתי יותר

ממשלת ישראל עמלה באחרונה לקידום אישור תקציב המדינה לשנתיים הבאות. הרוטינה ידועה מראש: דיונים מרתוניים, שינויים של הרגע האחרון, סעיף ההסדרים שרובנו לא מבינים ושאר העיזים שנכנסות ויוצאות בדקה ה-90. בכל מקרה, נמצא נתח תקציב הביטחון כרגיל על המוקד - גדול, מנופח, בזבזני, לא עומד ביעדים ולא מבוקר, אומרים מצד האוצר ותומכי הקיצוץ.

מנגד, תמיד נמצא "גורם ביטחוני" בכיר ועלום שם המזכיר את הסכנות הקיומיות למדינה. אני לא מתכוון לנקוט עמדה בנושאים הרי גורל אלה, אך אני כן מתכוון לדבר על ההחלטות שהתקבלו לבסוף: העלאת גיל הפרישה של אנשי קבע לגיל 50. החלטה שהתקבלה בשעת לילה מאוחרת טרם ההצבעה בממשלה, שאני הייתי קורא לה "החלטה מהמחשכים".

שלא יובן לא נכון, יציאתם לפנסיה בגיל צעיר יחסית של אנשי קבע כנהוג כיום היא בעייתית - זוהי הטבה חסרת תקדים. עם זאת, בהחלטה האחרונה המתיימרת לתקן את העיוות, תוקעים משרדי האוצר והביטחון את אנשי הקבע בין הפטיש לסדן. ממש כך. אנשי הקבע המשרתים כיום, נניח שגילם כבר 35 ויותר, ייפגעו מההחלטה והנזק יימשך שנים רבות ולמפרע.

במה דברים אמורים? לפי המצב בשוק העבודה והשינויים שחלו בו בשנים האחרונות יש להודות כי העלאת גיל הפרישה ל-50 היא בעצם ויתור של הממשלה על כוח עבודה איכותי ומצוין, שיישאר בבית וימשיך לקבל כסף מהמדינה. אם באוצר רצו למצוא פתרון לגירעון אקטוארי בחשבונות הגמל של משרד הביטחון (בשל יציאתם המוקדמת לפנסיה של אנשי הקבע), הפתרון, גם אם הוא צריך להיות העלאת את גיל הפרישה, לא יכול לבחור גיל אקראי.

בעבר סברו, כי השוק האזרחי שש להעסיק אנשי קבע משוחררים ורק מייחל ליום שבו יפשטו את המדים. אולם כיום המציאות כבר אינה כזאת ורודה ללובשי הירוק בכל הנוגע למציאת עבודה בשוק האזרחי. את זה לא לקחו בחשבון במשרדי הממשלה השונים. הם היו עסוקים בתקציב לשנה-שנתיים הקרובות.

במציאות, כבר כיום מתקשים משוחררי הצבא למצוא עבודה בשוק האזרחי, ולא נעים להודות, אך מעסיקים רבים שפונים אליי מבקשים במפורש: 'אל תעביר לנו קו"ח של אנשי קבע שלא עשו לפחות תפקיד אחד בשוק העבודה האזרחי'.

הבדלי הגישות בין שני המגזרים פועלים לרעת משוחררי הצבא, הרגילים לשיטות עבודה ולתנאים, כגון מזכירות, עוזרים אישיים, רכב צמוד ובעיקר כוח. זאת, בעוד השוק האזרחי התייעל וצורת החשיבה הניהולית שבו הפכה ליותר שיתופית, להישגית ולתחרותית.

בשורה התחתונה, שיטות הניהול והדיווח בחברות הפרטיות, מאלצות את הקצינים הבכירים להתאקלם לתנאים שלהם לא הורגלו בתקופת שירותם הצבאי. מצב זה גורם לחיכוכים, למריבות ולהרבה עזיבות; הפער בין שני המגזרים הולך ומתעצם עם השנים, והעלאת גיל הפרישה תחמיר בעיה זו.

הרי ברור מה יקרה עוד כמה שנים - המשוחררים המבוגרים ימצאו עצמם בגיל 50 בבית, והמדינה תפסיד פעמיים: אובדן כוח עבודה יעיל ואיכותי לתועלת המשק ותשלומי מדינה גבוהים לפנסיה שלהם.

חבל, אולם במצב של פרישה בגיל 50 ישנה הסכמה שבשתיקה של ראש הממשלה ומשרד הביטחון על ויתור כוח העבודה של קצינים ונגדים אלה. ולא שאין אופציות טובות יותר. אחת היא להעלות את גיל הפנסיה לסביבות גיל 60 - כך אנשי הקבע ישוחררו בסמוך לגיל הפרישה של שאר האזרחים, ויוכלו לבחור אם לחפש עבודה למספר שנים או לשבת בבית.

בנוסף, אפשר לא לגעת בגיל הפרישה או אף להוריד אותו, במקביל לתיקון התנאים המפליגים שלהם הם זוכים היום. וכך בגיל 40 הם יצטרכו להילחם על המקום שלהם בשוק האזרחי, עם סיכוי יותר גדול להיקלט ולהתחיל בפרק ב' של הקריירה. בכל גיל אחר באמצע, ובעיקר בגיל 50 ומעלה, הסיכויים שלהם להיקלט בשוק העבודה האזרחי קטן עד לא קיים.

הכותב הוא מנכ"ל של חברת כוח האדם ל.מ. עולם של כוח אדם

צרו איתנו קשר *5988