כך נפל הגיבור גבי אשכנזי

הנחשים והערפדים במע' הביטחון הביאו אותו לקצה גבול היכולת, אבל הוא שתק זמן רב מדי

איך נפלו חללים בשדה התככים. איך בסופן של עשרות שנים קשות ומפוארות מגיע דווקא החייל האולטימטיבי, הרמטכ"ל המהולל שהחזיר את צה"ל להיות צבא - ולא עוד חונטה יהירה וכושלת - למעמד של חשוד ציבורי. אחד שהסתיר. שנחקר במשטרה. שמעל ראשו "עננה כבדה".

די היה לראות את פניו וכתפיו הנפולות השבוע בטקס לבוגרי המכללה לפיקוד ומטה כדי להבין שגם הוא יודע שאולי, שמא, חלילה, דווקא הוא, שהקפיד להישאר "גולנצ'יק", שנשמר לא ליפול לכל כך הרבה מלכודות מרושעות שטמנו לו, יהיה זה שישבור סופית את החוזה הלאומי בין המשפחה הישראלית למפקדי צה"ל.

הרי ברור שאחרי הסיפורים, הספינים, הרמאויות, השתלת המידע הכוזב, הכותרות והחקירות, הפוליגרפים והחשדות, הטובים והרעים (מי זה מי?) התמימים והמרושעים (מי זה מי?) בוערת על השולחן סכנה אחת: האם הציבור יפסיק להאמין בצבא. האם הורים ישימו מול עיני ילדיהם את הכותרות ויגידו, 'השתגעת לשים את החיים שלך בידי טיפוסים כאלה'. והכי מסוכן: צעירים משובחים שברגע זה ממש מחזיקים צו גיוס ביד ישקלו את נכונותם להיות "הפראיירים של האנשים האלה...".

זה כל הסיפור כולו. תוצאה חד-משמעית של כישלון מנהיגותי הבוער של שר ביטחון שכשל בתפקידו, פוליטיקאי שנכנע ליצריו ולא טרח לעבוד, כנדרש, עם ראש הצבא, ושל ראש ממשלה הססן שבחר לעמוד מן הצד ולא להיכנס ולנקות את נהרות הדם הרע בין שר הביטחון שלו לרמטכ"ל שלו. הבטחת עבודה נקייה סדורה ומשותפת היא תפקיד של רה"מ, חלק מביטחון המדינה, מהחיזבאללה, אל קאעידה, חמאס והאטום האיראני. ואם הם מתעקשים לא להסתדר - שיעופו שניהם הביתה (לא מאוחר לעשות את זה).

מחר, שישי, ימלאו שבועיים לסערת "המסמך". איל ארד וליאור חורב נשכחו, יואב גלנט כבר מחוץ לתשומת הלב. אהוד ברק ויוני קורן כמעט לא מעניינים, בקושי אבי בניהו. אשכנזי הפך להיות הסיפור הגדול. לפחות היום, ומי יודע מה הלאה.

אפשר לתת לאשכנזי, בעיקר כי הוא גבי אשכנזי, ליהנות מהתמימות, מההבנה שהנחשים והערפדים במערכת הביטחון הביאו אותו לקצה גבול היכולת. מישהו (מי?) הניח אצלו (כל אחד יכול לתת ניירות לרמטכ"ל?) בחודש אפריל מסמך מתוחכם, מרושע, בהיר וברור (אשכנזי אמר, כנראה, במשטרה שהוא לא יודע איך הגיע אליו המסמך). במסמך נרשמה תוכנית הכפשה מלאה וסדורה נגד הרמטכ"ל ונגד מועמדים לרמטכ"לות, במטרה לקדם ולסלול את מועמדות יואב גלנט (שהוערך כפייבוריט של ברק). על המסמך התנוססה כתובת משרד ארד תקשורת.

אפשר להניח שאשכנזי רתח, וחיבר בראשו שמות והיסטוריה. למשל שיוני קורן, האיש הכי קרוב לאהוד ברק, הוא חבר טוב של איל ארד וליאור חורב וגם חבר ילדות של גלנט, שהסתובב צמוד לארד בימי פורום החווה העליזים של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון.

אפשר להניח שחשב שאם יעשה רעש יגידו שהוא מתבכיין, שהוא משחק את תפקיד "דוד לוי", "הדפוק", בדיוק ככתוב במסמך. אפשר להניח שהחליט להתעלם מהנייר המלוכלך הזה. אפשר להניח שהיה לו ברור שזה מסמך אמיתי. אפשר שכבר אז, באפריל, היה צריך להתפרץ ללשכת שר הביטחון, ולמרות החיוך הציני התמים והמתנשא שהיה עליו לספוג, היה צריך להכות בשולחן ולדרוש חקירה. אפשר שהיה צריך כבר אז ליידע את ראש הממשלה ולדרוש את התערבותו.

העובדה היא שהוא הניח את הנייר במגירה, אולי רצה לשכוח ממנו. אבל לא הצליח לו. בתדרוכים סגורים הוא השתמש במונחים מתוך המסמך, הוא גם פנה לראש הממשלה בבקשה שישכנע את ברק לדחות את ההחלטה על הרמטכ"ל הבא.

מהר מאוד החלו האירועים במציאות לרדוף אחר שלבי התוכנית שבמסמך המצוי במגירה שלו - ואשכנזי שתק. ההסתבכות תפסה תאוצה. איך קרה שדווקא בסוף השבוע שבו פתח ברק, ברעש וצלצולים, את סבב השיחות לבחירת הרמטכ"ל, חודשים אחרי שהמסמך נכתב, הוא נחשף בערוץ 2? איך קורה שאשכנזי שומע ושותק?

איך קורה שביום ראשון בבוקר כשאיל ארד מגיש תלונה למשטרה על זיוף מסמך, אשכנזי עדיין שותק? כך גם כשהמשטרה פנתה לבית המשפט בדרישה לקבל לידיה את החומר העיתונאי. אשכנזי שתק יותר מדי ימים. הרבה יותר מדי.

גבי אשכנזי
 גבי אשכנזי

stella-k@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988