כמה כסף שווה הטרדה מינית?

כדאי לך: אם את אישה, הוטרדת מינית ולא קודמת - תזכי ב"סכום-עתק" של 15 אלף שקל

על כך שלא פשוט להתלונן על הטרדה מינית במקום העבודה נאמר כבר רבות. רק לאחרונה פרסמנו כאן סקר של משרד התמ"ת, לפיו כמעט מחצית מהעובדות בישראל חוו הטרדה מינית, אך רק אחוז שולי מהן בחר להתלונן.

אלה שכן התלוננו מצאו את עצמן ללא עבודה, ואלה שלא התלוננו החלו להיעדר מהעבודה או לעבוד במשרה חלקית.

אבל לא כל יום יוצא לנו להציץ אל דיון משפטי שעשוי להסביר היטב מדוע לא כדאי להתלונן על הטרדה. מדובר על עובדת שהועסקה ברשות המסים, שהתלוננה כי הממונה עליה הציע לה לחדש את הקשר המיני עמו, לאחר שניהלו קשר מיני חד-פעמי כ-10 שנים קודם לכן, כשלא עבדו באותו מקום עבודה.

הממונה הזמין את העובדת לפגישת עבודה, ולאחר שהיא סירבה להצעה בטענה כי שניהם נשואים ויש ביניהם יחסי מרות, הממונה עליה ניסה לשכנע אותה. "אנחנו צריכים להפריד בין עבודה ליחסינו האישיים", הוא אמר לה, "בא לי עלייך", וגם: "בני-הזוג שלנו לא צריכים לדעת".

העובדת עמדה על סירובה, ומאז אותה פגישה הממונה הטריד אותה לטענתה עוד פעמים מספר, באמצעות אמירות בעלות אופי מיני בנוסח: "בואי נפתח את הישיבה בנשיקה", או: "אני לא יכול להתרכז".

חצי שנה לאחר האירוע הזה הגישה העובדת תלונה במשטרה, אולם הכחשתו הגורפת של הממונה עליה הביאה לסגירת התיק בשל חוסר בראיות. זו היתה המילה שלה מול המילה שלו - ולמשטרה זה לא הספיק, באופן טבעי.

חודשיים לאחר מכן העובדת פנתה אל מנהל משאבי אנוש דאז בנציבות מס הכנסה, צדוק ארבל, וביקשה להפריד בינה לבין הממונה עליה בטענה להתנכלויות מצדו מאז שהתלוננה למשטרה. הממונה עליה לא היסס והתלונן גם הוא עליה, בטענה כי מיום כניסתו לתפקיד היא פעלה באופן "מרדני" ובניגוד להנחיותיו.

בין לבין, העובדת ביקשה מהממונה שיקדם אותה לתפקיד מפקחת ראשית, אולם הוא הבהיר לה כי היא "אינה עומדת בנורמות ובקריטריונים לקידום המבוקש".

מה עשו עם התלונה שלה, אתם שואלים? נציבות שירות המדינה המליצה לרשום כנגד אותו ממונה "נזיפה". באשר להתנכלויות, לא נמצאו הראיות לכך.

העיקר לא לקחת אחריות

3 שנים לאחר התלונה הראשונית על ההטרדה, פנתה העובדת אל בית הדין האזורי לעבודה בירושלים. אם רשות המסים ונציבות שירות המדינה מקלים ראש בהטרדה מינית - היא חשבה לעצמה, אז שמישהו יגרום למטריד להבין שהמעשה שלו חמור - וגם שיעלה לו ביוקר. היא תבעה ממנו 150 אלף שקל בטענה להטרדה מינית תוך ניצול יחסי מרות, וכן בטענה להתנכלות אישית.

את התביעה הגישה גם נגד המדינה, שהיא הרי המעסיקה שלה. מה יצא לה מכל זה, אתם שוב שואלים? המדינה הגיעה עמה להסדר, במסגרתו תקבל 30 אלף שקל (בלבד) ומבלי שמי מהצדדים יודה בטענות הצד שכנגד. כלומר, המדינה לא מודה כי היתה כאן הטרדה, אבל היא הסכימה להוציא מכיסה - כלומר מכיסינו - 30 אלף שקל. העיקר לא לקחת אחריות, בטח לא להתנצל.

גם בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לא הקל על המוטרדת. הוא אמנם קיבל את גירסתה כי הממונה עליה הציע לה לקיים יחסי מין במהלך פגישת עבודה, אך קבע כי לא מדובר בהטרדה מינית על-פי לשון המחוקק, שכן לא מדובר בהטרדה חוזרת - אלא באירוע חד-פעמי. החוק אמנם מתייחס לאירועים חד-פעמיים, אך רק במקרים שבהם המטריד התייחס למוטרדת באופן "משפיל ומבזה".

לפי בית הדין האזורי, משום שהשניים קיימו יחסי מין לפני עשור - לא ניתן לראות בהצעה לקיום יחסי מין חוזרים, גם כאשר הסוגיה כעת היא של יחסי מרות, כהצעה משפילה ומבזה.

לא בא בקלות

לפחות עד אותה נקודה המוטרדת הושפלה לא רק על-ידי המטריד, אלא גם על-ידי המעסיקים שלה, המדינה, ואפילו על-ידי בית הדין האזורי לעבודה. כל זה עד יום שני האחרון, 9 שנים אחרי הגשת התלונה למשטרה ו-6 שנים לאחר הפנייה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, אז התקבלה ההכרעה: בית הדין הארצי לעבודה דן בערעור של העובדת וקבע כי גם באירוע חד-פעמי שכזה יש משום הטרדה מינית.

אבל גם הפסיקה הזאת לא באה בקלות: אל מול השופטים יגאל פליטמן ושמואל צור, ניצב נשיא בית הדין הארצי, סטיב אדלר, ופרסם דעת מיעוט נגד ההכרה במקרה זה כהטרדה מינית. אדלר קיבל את עמדת בית הדין האזורי, לפיה הממונה על העובדת הציע לה "הצעה אחת", וגם אם במסגרת אותה הצעה נכללו משפטים מטרידים רבים - הרי שלא ניתן להתייחס להצעה אחת כאל הטרדות חוזרות.

בשורה התחתונה, בית הדין הארצי הסכים להגדיל את הפיצוי למתלוננת ל-45 אלף שקל, כך שהמטריד יוסיף מכיסו עוד 15 אלף שקל.

ומה הלקח: חווית הטרדה מינית במקום עבודתך? אל תטרחי להתלונן. שוטרים, מעסיקים ושופטים, לרוב כולם גברים, ישפילו אותך יותר מעצם ההשפלה ההיא, שבגינה הגשת תלונה.

מתברר שצריך לדעת גם איפה להיות מוטרדת. למשל ב-HP - שם לפחות יודעים לשלם יותר טוב.