למתבונן מבחוץ נדמה לעיתים שתעשיית מוצרי הצריכה האלקטרוניים הולכת ומתרחקת במהירות מהמציאות. כמות החידושים שמציפה את סף התודעה קשה מדי להפנמה, אפילו למסגלי החידושים. במקרים רבים נדמה שהטקטיקה של היצרנים היא "קודם כל נכריז על חידוש ואחר-כך נמצא לו שימוש". בתערוכת מוצרי הצריכה האלקטרוניים IFA שנפתחה בשבוע שעבר בברלין, הדבר הורגש במיוחד.
כך, למשל, הפכה תעשיית האלקטרוניקה את הטלוויזיות התומכות ב-HD מלא לסטנדרט בשנים האחרונות, למרות שמדינות רבות בעולם עוד לא החלו בשידורי טלוויזיה משמעותיים באיכות גבוהה כזו. עובדה זו לא מפריעה ליצרנים לנסות ולשכנע אותנו שטלוויזיית ה-HD הדו-ממדית הרגילה הופכת כיום למוצר דור קודם, שמפנה את הדרך לטלוויזיית תלת-ממד. ומתי יחלו שידורי תלת-ממד טלוויזיוניים בתפוצה גלובלית? ומתי יהיה ניתן לרכוש או לשכור יותר מכותרים בודדים, שמכילים סרטים בטכנולוגיה הזו? אפילו ביפן ובהוליווד אף אחד לא מוכן להתחייב.
תהליך הכחדה דומה עוברים מכשירי ה"בלו-ריי". למרות שנגני המדיה הביתיים הללו נמצאים בשוק יותר מחמש שנים ורק הם מאפשרים כרגע למצות בצורה פרקטית את מלוא יכולות התצוגה הגבוהות של מסכי ה-Full-HD,
הציבור הרחב עדיין לא השתכנע לוותר לטובתם על מכשירי ה-DVD הוותיקים. זה קורה לא מעט בשל מחירם הגבוה של כותרי הבלו-ריי, והמגוון הדל-יחסית שלהם.
אבל, היצרנים בשלהם. בתערוכת IFA כבר הוצגה ארמדה שלמה של מכשירי בלו-ריי ביתיים שתומכים בכותרי תלת-ממד ואמורים להפוך את נגני הבלו-ריי הרגילים לערימה מתיישנת של אלומיניום ופלסטיק.
לא מדובר בקרב פנימי של אגו בין מהנדסי אלקטרוניקה ואנשי שיווק בתעשייה אלא בטקטיקה של הישרדות. בשוק מוצרי הבידור האלקטרוניים מתנהלת מלחמת מחירים עזה שבה מנצחים בקלות מותגי ה-No Name הסיניים, שמציעים 80% מהאיכות של מוצרי הפירמות הגדולות ב-40% מהמחיר. לפיכך, חייבים היצרנים לטפס אל פלח הפרימיום היקר והיוקרתי, והדרך היחידה היא להציע ללקוחות את הדור הבא של המוצרים, גם אם הם אינם זקוקים לו.
הנטבוקים - היסטוריה; הטאבלטים - עתיד
דוגמה טובה לתהליך זה מספקים מחשבי הנטבוק, שנמנו בשנתיים האחרונות עם להיטי התערוכה. המחשבים הללו היו אמורים לספק בעתיד את כל צורכי הבידור, המחשוב ותקשורת הנתונים של חובבי האלקטרוניקה הניידים. אבל עכשיו, כך אנו מתבשרים, הם כבר שייכים להיסטוריה.
אמנם, בתערוכת IFA הוצגו לא מעט דגמי נטבוק חדשים, אולם הם ניצבו מבוישים לנוכח ההסתערות על מחשבי הלוח - הטאבלטים. בראשם ניצב הגאלקסי-טאב של סמסונג, להיט בתערוכה, שכאשר יורדים לרמת המפרט שלו מגלים שמדובר בלא הרבה יותר מטלפון אנדרואיד מורחב - בדיוק כמו שהאייפד של אפל הוא לא הרבה יותר מאשר אייפון מורחב.
חלק מהרכיבים של הגאלקסי אפילו אינם מיישרים קו עם חידושי הטכנולוגיה האחרונים בטלפונים של סמסונג. מסך ה-7 אינץ' של מחשב הלוח, למשל, הוא בטכנולוגיית TFT הקלאסית ולא בטכנולוגיית ה-AMOLED האורגנית המתקדמת של סמסונג.
הרזולוציה של המצלמה האיכותית יותר של המכשיר (מבין השתיים שבו) מסתפקת ב-3.2 מגה-פיקסל בלבד, למרות שהסטנדרט בטלפונים החכמים של סמסונג הוא כ-8 מגה-פיקסל. המעבד המרכזי במהירות ג'יגה-הרץ בודד ומיועד ליישומים קלים. גם נפח זיכרון של 16-32 ג'יגה, ממשק מגע מתוחכם ומערכת הפעלה של אנדרואיד הם לא דברים שטרם ראינו בעבר בטלפונים חכמים.
העיקרון דומה גם במכשיר המתחרה folio 100 שהציגה טושיבה. מסך המגע אמנם גדול יותר (10.2 אינץ'), מערכת השבבים מציעה יכולות עיבוד גרפיות משופרות ובניגוד לטאבלט הקוריאני, לפוליו יש גם יציאת HDMI חיצונית שמאפשרת לחבר אותו כנגן סרטי HD במערכת קולנוע ביתית. אבל, הוא עדיין מסתפק בזיכרון של 16 ג'יגה וביצועיו אינם שונים דרמטית מאלו של טלפון המגע החכם של טושיבה שהושק לפני שנתיים.
והנה הקאץ': בעוד שמחירי הנטבוקים מתכנסים כיום לעבר ה-250-300 דולר והרווחיות מהם היא אפסית, מחשבי הלוח הם הדור החדש והאופנתי, ועדיין אפשר למכור אותם במחירים של 500-800 דולר ולעשות הרבה כסף מאותם רכיבים אלקטרוניים עצמם.
ובינתיים בבית: הממד הרביעי
תהליך עסקי דומה מתרחש גם בבסיס מבול חידושי הדור הבא בתחום מסכי הטלוויזיה הביתיים. ניקח, לדוגמה, יצרן אלקטרוניקה יפני נודע, שזה עתה סיים לפתח מסך Full-HD נאה, איכותי ומעוצב בגודל 42 אינץ'. לאותו יצרן יהיה מזל אם יצליח לקבל כיום עבורו 1,000 דולר במחירי שוק עם צאתו, ואולי 600 דולר כחמישה חודשים מאוחר יותר.
לעומת זאת, אם יוסיף לאותה טלוויזיה עצמה ממשק רשת, שעולה 50 דולר, ויתקין בה תוכנת הפעלה שנשלטת משלט רחוק באמצעות אייקונים ועלותה מסובסדת על-ידי שותפיו מעולם התוכן האינטרנטי - דוגמת יוטיוב - הרי שהוא יקבל משהו שונה לגמרי: "טלוויזיה אינטרנטית חכמה" של הדור הבא, שאפשר למכור אותה גם ב-2,000 דולר.
עוד טקטיקה מוכחת להשגת מעמד פרימיום נחשק היא להקטין את העובי החיצוני של המסך - וכאן מותחים היצרנים את הגבולות הטכנולוגיים לדרגות משעשעות. חברת LG, למשל, רתמה את הטכנולוגיה הננו-מטרית (האופנתית תמיד) כדי לייצר את טלוויזיית ה-HD המלא הדקה ביותר בעולם (כרגע). עובייה של ה-LEX8 שלה הוא 88 מילימטר בלבד בחלק הדק.
סמסונג לא מתכוונת להישאר מאחור, ובתערוכה היא הציגה אב-טיפוס של מסך הדור הבא, שעושה שימוש בטכנולוגיית OLED. עוביו של מסך ה-31 אינץ' בטלוויזיה העתידית שלה יעמוד על 29 מילימטר בלבד.
ואם גם זה לא עוזר, אפשר לאמץ את גישה ירוקה כמו של פיליפס, שהציגה עבור בעלי הממון את "הטלוויזיה הסביבתית ביותר בעולם", להגדרתה, שמציעה שלל חומרים בני-מחזור, צריכת חשמל אפסית ואפילו שלט-רחוק עם טעינה סולארית.
ואי אפשר לא להזכיר את המכשירים תומכי התלת-ממד, שכבשו בתערוכה כל פינה. סוני, למשל, השיקה מקרן 3D ביתי ובחרה להדגיש דווקא את יכולתו לשדרג את חוויית המשחק של גיימרים מקצועיים במשחקים, שתומכים בטכנולוגיית 3D כמו "גראן-טוריסמו 5". ככה זה כשלא מוצאים לקוחות במיינסטרים של השוק.
עוד לבית - חברת אפסון השיקה מקרנים חדשים שהם Full-HD, שמסוגלים להוות מרכז בקרה לרשתות ביתיות מורכבות.
איום הכחדה למוצרים הפשוטים
בעידן של טאבלטים בכל פינה, טלפונים חכמים-מסובסדים, נטבוקים שעולים 200 דולר וטלוויזיות אינטרנט, מוצאים את עצמם לא מעט מוצרי צריכה "פשוטים" תחת איום של הכחדה. טקטיקת ההישרדות של היצרנים כאן היא בשיטת "אם אינך יכול להילחם בהם - הצטרף אליהם".
דוגמה אחת היא השינוי שעוברות כיום מסגרות התמונה הדיגיטליות. בעבר, היו אלה מסכי LCD פשוטים וזולים, ששימשו רק לקישוט ביתי או להצגה סנטימנטלית של תמונות אישיות וקטעי וידיאו בסיסיים. השינוי בביקוש בשוק הוביל לאבולוציה מואצת של המסגרות ובתערוכת IFA השנה כבר ראינו מסגרת עם זיכרון מורחב ומסך איכותי מבית סוני. מלבד שימושיה הקישוטיים היא מסוגלת להציג סרטי וידיאו מלאים באיכות HD שצולמו במצלמת סטילס או וידיאו.
חברת Pandigital לקחה את הרעיון צעד אחד קדימה, כשהשיקה בתערוכה מסגרת דיגיטלית עם מסך LED בגודל 8 אינץ', המגיעה עם חיבור רשת אלחוטי וכתובת דואר אלקטרוני ייעודית. המסגרת מסוגלת לקבל ולהציג תמונות שנשלחות אליה מיעדים מרוחקים באמצעות הדואר האלקטרוני ולשמור אותן על זיכרון פנימי של 1 ג'יגה. בנוסף, היא תומכת בהצגת קטעי וידיאו, נגינת קובצי MP3, קריאת כרטיסים והצגת שעון. כל זה, ב-170 אירו.
גם נגני המולטימדיה הניידים - אחד מהלהיטים של אמצע העשור הקודם - מנסים כיום להיחלץ מהפינה שאליה נדחקו לנוכח מתקפת הטלפונים החכמים. פיליפס, למשל, השקיעה מאמצי פיתוח לא מבוטלים בדור האחרון של נגן ה-MP4 הנייד שלה כדי להשאיר אותו בתמונה.
הנגן ממשפחת ה-GoGear מצויד ברכיב WI-FI, מסך מגע בגודל נדיב של 3.2 אינץ' ומערכת ההפעלה אנדרואיד של גוגל. מלבד נגינת שירים וקטעי וידיאו, ניתן להוריד למכשיר את שלל יישומי אנדרואיד. הנגן גם מאפשר גלישה באינטרנט ואפילו ניווט GPS בסיוע יישום המפות של גוגל, ותומך בהצגת תוכני וידיאו באיכות גבוהה. כל זה במחיר של 249 אירו לדגם עם זיכרון של 16 ג'יגה.
ומה הלאה? לא ברור אבל אפשר להמר: בתערוכת האלקטרוניקה CES שתיערך בלאס וגאס בינואר 2011 כבר יהיה מי שיציג את הדור הבא של הדור הבא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
