יחימוביץ' לתשובה: "די לרחמים העצמיים, החזר את אוצרות המדינה. ולא, לא בא לי לחבק את נובל אנרג'י"

יחימוביץ', במכתב ל"גלובס" בעקבות ראיון החג שהעניק תשובה: "ההבטחה שלך לחלק תרומות למשפחות במצוקה ולסטודנטים, אינה מעוררת שום סימפטיה. בלי טובות" ■ "מהעימות הזה אתה עלול לצאת חבול ולא אהוד - למד לקח מכישלון חברות הסלולר מול השר כחלון"

ח"כ שלי יחימוביץ' העבירה היום (א') ל"גלובס" מכתב פומבי שפרסמה בעקבות ראיון שהעניק יצחק תשובה למוסף החג של "גלובס".

להלן המכתב במלואו:

יצחק היקר,

קראתי בתשומת לב רבה את הראיון החגיגי שהענקת ל"גלובס", ואני פונה אליך בקריאת השכמה, הכוללת עצת חינם לאסטרטגיה חדשה עבורך בכל הקשור להעלאת דמי התמלוגים.

"עכשיו כשיש תגליות, רוצים לשנות את כללי המשחק. ככה לא נוהגים", אתה אומר. משפט דומה, "נולדה כאן תרנגולת שעשויה להטיל ביצי זהב, ולפני שהיא מטילה את הביצה הראשונה, רוצים לשחוט אותה", אמר בשמך בוועדת הכספים כבר ב-2001, מנכ"ל דלק אנרגיה גדעון תדמור, עת ניסתה הממשלה לשנות את שיעורי התמלוגים והמיסוי על תגליות גז ונפט. באופן עקבי, כוחני ורציף, על פני יותר מעשור אתם מונעים שינוי חיוני של חוק עבש ולא רלוונטי משנת 1952, כדי להשאיר בידיכם את אותה תרנגולת, עד ביצת הזהב האחרונה שלה.

ספין "הפגיעה הרטרואקטיבית" גם הוא שקוף ושחוק. למדינה יש בכל רגע נתון סמכות מלאה לשנות מדיניות: במיסוי, בתמלוגים, בפנסיה, בקצבאות, בשכר. ברגע מסוים אתה עשוי להיפגע מכך, ברגע אחר ייפגע פנסיונר מהיישוב. לו כואב לא פחות מאשר לך.

אתה קורא תיגר על זכותו של הריבון לשמש רגולטור ולקבוע מדיניות לטובת הכלל, הן של מיסוי והן של ההוצאה הממשלתית, ותובע לעצמך את הזכות לקבוע לאן יילך הכסף. זה כל כך מקומם, שאני מתקשה להשתכנע מכך ש"ההתנגדות להעלאת התמלוגים לא נובעת מתוך רצון להגדלת הרווח האישי שלי" וכי אתה עושה זאת כדי "לשמור על חוסנה של המדינה... למען הדורות הבאים". ההבטחה שלך לחלק תרומות למשפחות במצוקה ולסטודנטים, אינה מעוררת שום סימפטיה, אלא להיפך. בלי טובות בבקשה.

אל תאיים בגירוש משקיעים. אף אחד לא מאמין שהמשקיעים ימשכו ידיהם ממכרה הזהב הזה בגלל העלאה של כמה אחוזים בתמלוגים. הם פשוט יצטרכו לבצע כמה התאמות פיננסיות. ולא, לא מתחשק לי "לחבק" את נובל אנרג'י ו"להוקיר תודה על התרומה האדירה שלה לישראל", כפי שאתה מציע. זו חברה עסקית, היא פה כי משתלם לה, וישתלם לה גם אחרי תיקון החוק. גם ההמלצה האובייקטיבית שלך ש"נשמח בחלקנו" אינה מתקבלת, ולו רק משום שהיא פשוט פטרנליסטית.

אתה פונה ללב שלנו. "למדתי בלילות ועבדתי בימים. עבדתי קשה, בניתי את עצמי בשתי ידיי. עכשיו אני קורא שאני 'טייקון', ואני צריך לבקש סליחה ומחילה כי מצאנו גז והבאנו את בשורת העצמאות...". אנא יצחק, אל תתפתה להאמין שיש בכוחן של המלים האלה לצבוט את לבנו. אתה לא אנדרדוג, הרווחת ביושר את המיקום שלך בצמרת העסקית של ישראל, בין היתר תוך פעילות בשווקים לא מאוד תחרותיים כמו תחנות דלק, ונראה לי שאסטרטגיית הרחמים העצמיים לא מיטיבה אתך ועם עסקיך.

"זה לא חוקי להפלות מישהו ספציפי", אתה ממשיך ומנסה את מזלך, הפעם כקורבן אפליה. אבל גם הטיעון על האפליה מסולף. זכותה של המדינה להטיל מס חברות ותמלוגים בשיעור מסוים על תעשייה, למשל, ובשיעור אחר על רווחי אוצרות טבע.

ועוד דבר קטן: ההסתייגות שלך מהמתקפה האישית והמכוערת על פרופ' ששינסקי אינה משכנעת מספיק. היא באה מאוחר מדי ובקול רפה מדי. אתה יודע שמדובר בקשקוש הזוי, ובכל זאת במשך שבועות ארוכים לא הפגנת גדלות נפש ולא יצאת להגנתו באופן אמיתי. אפילו פעם אחת לא התנערת מהקמפיין נגדו, ואף לא הכחשת שאינך מממן באופן ישיר או עקיף את המודעות שפורסמו נגדו ונגד אשתו.

אני ממליצה לפניך ללמוד את לקחי המאבק הכושל, היהיר והכוחני שניהלו חברות הסלולר נגד הפחתת דמי הקישוריות. קח בחשבון שההתנהלות קרת הרוח והאמיצה של שר התקשורת, משה כחלון, הפכה למודל לשרים, למנכ"לים ולרגולטורים. הם מסתכלים עליו ומבינים שאפשר לעשות את המעשה הנכון ולא רק להישאר בחיים, אלא גם לזכות בפרגון עצום ומוצדק מהציבור.

תאר לעצמך שבעלי השליטה והמנכ"לים של חברות הסלולר היו מכירים מלכתחילה בכך שעליהם להפחית את דמי הקישוריות, ונכנסים למו"מ עם שר התקשורת. ברור שהעניין היה נגמר בתוצאה הרבה יותר טובה מבחינתם: גם ההחלטה הסופית היתה פחות מרחיקת לכת, גם לא היו שופכים הון תועפות לריק על יועצי אחיתופל, וגם לא היו הופכים למושא עוינות של הציבור. בסוף הם גם אכלו את הדגים הסרוחים וגם גורשו מהעיר. לך יש הזדמנות לעשות מה שעושה אדם חכם: ללמוד משגיאות של אחרים.

אני מאמינה לך שמבחינתך זה לא רק על כסף. זה גם על כוח, על הרצון לנצח, על הרצון להיות נאהב. עד היום הצלחת, אולי בזכות הביוגרפיה האישית שלך, לא להשניא את עצמך על הציבור כפי שהצליחו כמה מהטייקונים שלנו. מהעימות הזה אתה עלול לצאת חבול ולא אהוד עוד יותר מהם.

רגע לפני שיהיה מאוחר מדי, קבל עצת חינם, מעומק הלב: תודיע שאתה מכיר בכך שאוצרות הטבע שייכים לכל אזרחי ישראל, ספר שוב כמה אתה אוהב את המדינה אבל הפעם עם מסקנה הפוכה - תכיר בכך שהחוק מיושן ואינו מיטיב עם המדינה ועם אזרחיה, ופתח מיד במשא ומתן ברוח טובה עם האוצר. זה יהיה זול יותר, קצר יותר, מייסר פחות, משתלם יותר וצודק יותר.

שנה טובה,

שלי יחימוביץ'