עודד תאומי | שחקן

עודד תאומי התכוון להופיע בהיכל התרבות החדש באריאל, אילו תיאטרון הקאמרי היה שולח לשם את ההצגה "אוי אלוהים", שבה הוא מגלם את בורא עולם. ההחלטה שלא לחתום על עצומת האמנים להחרמת ההיכל נראתה לו טבעית. הוא מאמין שאמן צריך להופיע בכל מקום שיקראו לו אליו, והעובדה שהוא שמאלן לא צריכה להפריע לו בעבודה. אבל בשישה בספטמבר נגרר למאבק האידיאולוגי הזה בעל כורחו, כשתוך כדי דבריו של אלוהים על הבמה פרצו לעברו, דווקא לעברו, ח"כ מיכאל בן-יאיר ועוזרו, איתמר בן-גביר, בצעקות "שמאלנים, פשיסטים, את הערבים לא הייתם מחרימים".

בשניות הראשונות השתדל תאומי להתעלם. אבל כשהשניים המשיכו לצרוח, הוא עמד על הבמה המקודשת לו כל-כך וענה להם בחרי אף שלא היה מבייש את המקור ומאוד לא מאפיין אותו: "לא חתמתי על העצומה", הרעים בקולו העמוק והסמכותי, "אבל עם ההתנהגות שלכם באמת לא אופיע באריאל".

עכשיו הוא יושב מולי במכנסיים קצרים, רגליו הארוכות מקופלות על הספה. בן 73, כוס יין אדום ביד, מלא אנרגיות ילדותיות שמתאימות לחוטאים הגדולים של התנ"ך ולא לבוס הגדול שמעליהם. עד שאנחנו מתחילים לדבר על התאקל ההוא, על חילול הקודש. "פרסמתי בחיי שלושה מאמרי דעה", הוא לוגם מהיין ומצמצם את עיניו בריכוז, "ושמתי לב שמה שהקפיץ אותי זה ההתפוררות של האחדות לכאורה של העם, המתפוררת לאמיתו של דבר. תחושה של קיטוב בחברה מאיימת בעיניי יותר מכל דבר אחר, ואז אני נותן לאמן שבי לנוח בצד, ומביע דעה".

למה האמן צריך לנוח בצד כשאתה מביע דעה אישית?

"כשאני רואה את ההתערבות של אמנים בפוליטיקה, זה עושה לי נאחס. כשסובול אומר שהוא לא יופיע בשטח כבוש וכשמשתמשים במילים כמו שאט נפש בקשר לאמנות, זה מעביר בי חלחלה. אני הייתי נגד הכיבוש תמיד, וכשקמה תנועה של השמאל נגד ארץ ישראל השלמה הצטרפתי להפגנות, ואז הבנתי שהאסון הכי גדול שלנו יבוא משם. 47 שנים של שלטון על עם זר השחיתו אותנו עד היסוד, ואני רוצה לתפוס את היסוד הזה לפני שיירקב. בנקודות האלה הקול שלי נשמע, ואני מתעצבן שהוא נשמע".

כי אתה לא שלם עם האמירות שלך?

"לא, כי יש לי הצגות ששווה לדבר עליהן, ובתקשורת אני מוזכר או כשיש לי סרטן בשלפוחית או כשאני מביע דעה. הקריירה שלי אינה מונעת מרייטינג, אבל גם לא להפך. אני רואה את "כוכב נולד", את הילדה הזאת שזכתה, ואני אומר לעצמי שאם היא לא תזכה זה יהיה נוקאאוט, כי שוב הקונצנזוס מכריע".

דווקא משום שאתה שמאלני היה בקול שלך משהו שפוי, כמו אבא שמציב גבולות.

"כשאני רואה את הקנאים האלה יש בי פחד, וכן, אני יכול להסתכל מלמעלה כמו אבא ולראות איזו טיפשות שולטת פה. סכנת הסוף מבצבצת מבין החרכים. ואני אופטימיסט בהוויה. אנחנו תולדה של המטען הגנטי שלנו. אבא שלי עזב את הכול ובא הנה כילד, גורש לחו"ל וחזר שוב, ואני ציוני בזכותו. הוא נהרג על רקע הסכסוך הזה בפיגוע בגן הוואי, וזה לא שינה את הליכתי בעקבותיו, ברצון שתהיה פה מדינה עברית".

אתה כועס.

"אני אמוציונלי, אכפתי, מלא להט".

אז בוא תרתום את הלהט הזה לטובת הכלל, זקוקים לאנשים כמוך בהנהגת המדינה.

"אני מחויב לאמנות בצורה אובססיבית, כך שזה לא בא בחשבון. זה סם חיי. הלהט שבו אני עובד על תפקיד שורף. יש בי עודף בערה. זאת אחת הסיבות לכך שלא הייתי אף פעם בהנהלות של תיאטרון או בוועדות, ויכולתי להיות מנהל או חבר כנסת. זה פשוט לא אני. את יודעת, אני עומד לעבוד באוקטובר על מחזה של איבסן בשם 'מסטר בילדר'. אני לא קורא נורבגית, אז ביקשתי מחנן שניר, שתרגם אותו, להשיג לי את כל התרגומים לאנגלית, כדי שאוכל לעבור עליהם עם האסיסטנט שלי ולבדוק כל מילה".

יש לך אסיסטנט?

"כן. כבר שנים. תמיד יש לי מישהו שעוזר לי ללמוד בעל-פה".

קשה לך ללמוד בעל-פה.

"לא ממש. אני מפונק. הנה אני יושב מולך עם כוס יין. גיליתי שאף פעם לא מספיקות לי החזרות. אם אני לא יודע פרפקט את הטקסט בעל-פה, אין לי אפשרות להתחיל לעבור בין הרובד הבסיסי של המילים לרובד הגבוה יותר של המשחק, של העברת האנרגיה הנכונה והחיבור בין הישות שהיא אני, עודד, הדמות, והחיים השלישיים שצריך ליצור. העידון של החיבור הזה מעניין אותי כדי שאוכל להיות ברמה אחרת של תודעה. באיזה מסע של התמזגות. ואם אני לא יודע את הטקסט בעל-פה, אני חוטא לרגע שהוא סיבת הסיבות שאני שחקן".

מי מממן את האסיסטנט?

"התיאטרון. זה בדרך כלל סטודנט למשחק, שחקן או עוזר במאי, ואנחנו לומדים בעל-פה, כי אני חייב גם להתחלק בתובנות שלי עם מישהו, לבדוק אותן".

השקעת זמן כזאת לא משתלמת.

"כלכלית את צודקת. מקצועית, לגמרי כן".

יוצא ששחקן מנוסה במעמדך צריך לממן את המקצוע.

"גם המחזות ששווה לי לעבוד עליהם הולכים ומתמעטים. כדי לתחזק תיאטרון שהתקציב שלו כל-כך נמוך, אין הרבה אפשרויות, והצגה כמו 'מסטר בילדר' צריך לעשות בקופרודוקציה עם הבימה, אחרת זה לא משתלם".

"המלט" השתלם.

"גם 'אוי אלוהים' משתלמת, אבל הן טיפה בים. את רואה למעלה? יש שם שלושה כינורות דוד. למה זכיתי בהם דווקא אז? כי באותן תקופות הופעתי גם בטלוויזיה והייתי יותר מפורסם, אז שמו אליי לב. בלונדון או בווסט אנד לוקחים יותר סיכונים".

לא דגדג לך להופיע בלונדון?

"הופעתי שם ב'שיילוק', כשהבימאי ראה את הצגת היחיד שלי והתלהב. הוא לקח אותי לווסט אנד, למעין הקראה שזכתה לביקורות מצוינות, אבל הפרויקט לא הצליח כי זה לא היה מיועד לקהל הרחב. אני מדבר עברית. השפה היא הבסיס אף על פי שהופעתי בסרטים באנגלית. זה הבית שלי".

הקאמרי הוא הבית שלך כבר הרבה מאוד שנים. אתה חבר אנסמבל.

"ויש לי תנאים טובים".

שמספיקים למחיה ברווחה?

"לא. מגיע לי יותר, אני מתבייש להגיד. אבל אצל שחקנים, את יודעת, כמה שקשה להאמין, אנחנו מוכנים לשלם כדי לשחק. אבל מתייחסים אליי בהרבה כבוד, נותנים מה שהם יכולים".

עם כבוד לא הולכים לסופרמרקט.

"ודאי שקשה להסתדר עם 7,000 שקלים, אבל החלטתי שחלטורות ופרסומות אני לא עושה. עשיתי הפקות פרטיות, הצגות יחיד, הצגות ילדים, והתפרנסתי די טוב יחסית. רכשתי את הדירה הזאת".

לא מזמן קנית גם דירה במגדל הצעירים בתל אביב.

"לאחת משתי בנותיי. נתתי לה את כספי הפנסיה שלי".

חסכת לעת צרה?

"לא. אפילו את הפנסיה תרמתי, אבל אני מאמין שאמשיך לעבוד ולהתפרנס".

מצוקה כלכלית בעתיד, כשאולי לא תוכל להופיע, מטרידה אותך?

"יש לי אינטואיציות ותחושות מוקדמות מאז ומתמיד. אילו היה ממה לפחד, הייתי יודע. אני לא דואג. טוב לי עם האמנות שלי".

אתה יוזם פרויקטים חדשים?

"אני עצלן. היוזמה שלי היא לסרב, כי להסכים יכולתי מיד".

הכסף לא דיבר אליך אף פעם?

"הוא משקשק בין האצבעות, ואני שמח שאני עומד בפיתוי".

לא יקרה כלום אם תעשה פרסומת.

"נכון. גם לורנס אוליביה עשה".

נו?

"אני לא רוצה. אני לא אומר מראש שלא אסכים למכור את עצמי כזונה אם יציעו לי סכום גדול".

הסרטן לא גרם לך לעשות חשבון נפש כלכלי, להתפשר יותר?

"יש בי אלמנט של הכחשה בנושאים האלה. אני מאמין שהתרומה להתרחשות היא חלק מהריפוי. כל ארבעה חודשים אני צריך לעבור בדיקות. כרגע אני נקי, ואני חושב שיש לי תפקיד וחלק בזה. אני נכנס עם האצבעות לתוך הגוף שלי ומנסה לרפא אותו. הבעיה שלי היא שאני לא יכול ללכת בדרכים שנסללו, והנכד שלי, בן ה-5, בדיוק כמוני. זה מדהים".

לאיזה עולם הוא גדל?

"הוא בן לאם חד-הורית שנותנת לו אהבת אין-קץ".

אני מתכוונת לעולם שמסביב.

"קשה לי לחשוב על זה. אבל אני בטוח שמשהו יזוז, הרי אי-אפשר להשאיר את המצב כפי שהוא".