רכבי הליסינג נכנסים למאזן

ענף הליסינג הישראלי הצליח לשרוד בעשור האחרון לא מעט ניסיונות התנקשות מצד הרגולטור ועקף לא מעט מוקשים רבים בדרך לעמדה הדומיננטית שלו כיום. הענף הצליח לצלוח ארבעה מחזורים שנתיים של העלאת "שווי השימוש", לפחות שינוי מהותי אחד בשיטה הבסיסית של המיסוי על רכב צמוד - שינוי ששיאו יגיע בינואר הקרוב - וגם כמה ניסיונות לכרסם בחוסנו באמצעות שינוי הפחת והיבטי מס נוספים.

המשותף לכל הניסיונות הללו הוא שכולם היו פנימיים - הם הגיעו מתוך מערכת המס הישראלית, והדבר איפשר לענף להתמודד מבעוד מועד עם האיומים ולמתן אותם באמצעות מניפולציות מוכרות נוסח "כל ישראל חברים" - גיוס ח"כים שיתנגדו בוועדות, השגת אהדתם של שרים בממשלה והפעלת לחץ מצד ארגונים כלכליים בעלי השפעה במסדרונות השלטון.

היום, נמצא באופק איום חדש וגלובלי, שלקברניטי ענף הליסינג המקומי יהיה קשה להתמודד עמו בשיטות המסורתיות. מדובר בתקנות החדשות לרישום הוצאות הליסינג של האיגוד הבינלאומי לתקינה חשבונאית (IFRS).

הליסינג נכנס למאזן

בחודש שעבר פרסם הוועד המנהל של הגוף הבינלאומי לתקינה חשבונאית טיוטה, שנשאה את הכותרת הפשוטה "ליסינג". מדובר בתוכנית מפורטת ומרחיקת לכת לשינוי מודל ההכרה החשבונאית בנכסי ליסינג מכל סוג שהוא - החל במחשבים, עבור במטוסים ובניינים וכלה ברכב. המטרה הסופית היא להכניס את הנכסים החכורים למאזן כדי שתתקבל תמונה מלאה יותר של המצב הפיננסי-עסקי של החברות, וכך לשפר את השקיפות.

המסמך שפורסם הוא נוסח כמעט סופי של רפורמת תקינה, המתגבשת זה כמה שנים. עפ"י לוח הזמנים של ה-IFRS, ניתן להגיש הערות והשגות על הרפורמה עד דצמבר 2010. לפי התוכנית, יפורסמו התקנות הסופיות והמחייבות (גם את ישראל, אם כי לא ברור מתי) ביוני 2011.

לא ניכנס לכל הדקויות שב-68 עמודי ההצעה, אולם אפשר לסכם כמה שינויים מרכזיים, שעתידים להשפיע באופן מהותי על החוכרים המחכירים, קרי חברות הליסינג וגורמי המימון הבנקאיים והחוץ-בנקאיים.

השינוי המרכזי הוא שלא יהיה יותר הבדל בהכרה החשבונאית בין ליסינג תפעולי למימוני. בשני המקרים יתייחסו לכלי הרכב כאל חלק מרכוש החברה. כיום, התקנות החשבונאיות מכירות בתשלומי הליסינג התפעולי של חברות במועד התשלום שלהם, כלומר מדי חודש. לאחר השינוי, יוחלפו "הוצאות החכירה" החודשיות בהיוון מאזני של כלל התשלומים והוצאות הריבית על התשלומים של הרכב לאורך כל תקופת הליסינג. המשמעות היא הקדמה משמעותית של מועד ההכרה של רכב הליסינג במאזן.

התקנות החדשות גם יחייבו את החברות המחזיקות ציי רכב בליסינג תפעולי לבצע הערכה מאזנית מחודשת של עלויות הליסינג ושל תקופות החידוש במקרה שהנסיבות יצביעו על צורך בשינוי מהותי בהיקפי החכירה, למשל בעת גיוס אינטנסיבי של כוח אדם או פיטורים המוניים.

פירוש הדבר שהן החוכרים והן המחכירים יצטרכו לחשוף נתונים רגישים מבחינתם במאזניהם, למשל היקף צי הרכב החכור או פילוח היקפי החכירה (מצד חברות הליסינג). לשינויים גם עשויה להיות השפעה לא מבוטלת על נושאים כמו היקף המסים הנדחים בחברות שיש להן ציי ליסינג גדולים.

אלו השינויים על קצה המזלג, אבל השורה התחתונה ברורה למדי. אם תתקבל הצעת ה-IFRS כמו שהיא, ייעלם אחד היתרונות הגדולים ביותר של הליסינג התפעולי לרכב - הוצאת הוצאות הרכב מחוץ למאזן.

במבט על, ניתן למצוא הקבלה בין הכיוון שאליו מושך ה-IFRS לגישת "שווי השימוש" ההיסטורית שגיבשה רשות המסים הישראלית לפני עשור. שני הגופים מגדירים נכס חדש: "זכות השימוש ברכב". ההבדל הוא, ש"שווי השימוש" הישראלי מטפל בנושא בהיבט של מיסוי הפרט ואילו "שווי השימוש" של ה-IFRS מטפל בנושא בהיבט של החוכרים והמחכירים.

הבריטים בלחץ

אף שמדובר בטיוטה, האירופאים מתייחסים להצעה ברצינות, והתגובות הלחוצות ביותר נשמעות כיום מכיוון בריטניה, שבה המשקל היחסי של הליסינג התפעולי בכלל שוק הרכב דומה לזה של ישראל. 50% בקירוב מכלל הרכישות השנתיות של כלי רכב חדשים באיים הבריטיים - כ-2.5 מיליון בשנה - הם של חברות ליסינג.

איגוד חברות הליסינג וההשכרה של בריטניה (BVRLA) כבר מיהר להביע "אכזבה מנוסח התקנות". בהודעת הארגון נמסר כי "הליסינג הוכיח את ערכו עם השנים בהגנה על חברות מהסיכונים הטמונים בשינויים בערכי הרכב המשומש ופינה הון חשוב לצורך עבודה. ביקשנו מארגון התקינה פתרונות פשוטים יותר, אך בארגון התעלמו מהבקשות שלנו ואימצו את הגישה שלפיה 'מידה אחת מתאימה לכולם' וההתייחסות החשבונאית לחכירה זהה בין אם מדובר בחכירת מטוס ל-10 שנים ובין אם בחכירת מכונית בשווי עשרת אלפים דולר לשלוש שנים. חבל שמנסחי ההצעה לא הצליחו למצוא פתרון ייעודי ופשוט יותר לחכירה קצרת טווח של רכוש בערכים נמוכים יותר".

בישראל, מעדיפים בינתיים לנקוט גישה של "נחכה ונראה". באחת החברות הגדולות אמרו לנו כי "מדובר בנוסח ראשוני שעוד יעבור שינויים רבים. יחלפו שנים עד שהוא גם ישפיע עלינו".

מנהל בחברת ליסינג אחרת העדיף לאמץ את גישת "הראש היהודי ימציא לנו פטנטים" והעריך כי בגרסה הסופית, שתאומץ בישראל, יהיו מספיק שטחים אפורים. "אני יודע שבחברות החשבונאות הבינלאומיות הגדולות כבר עובדים היום על מציאת פתרונות יצירתיים לנושא, וזה מה שאני מצפה גם מרואי החשבון שלי".

רואי החשבון, מצדם, אינם מקלים ראש בנושא. במסמך שהפיצה בחודש שעבר פירמת רואי החשבון הבינ"ל דלויט, נכתב כי "חוכרים ומחכירים צריכים להתחיל להעריך איך ההצעות ישפיעו על הדו"חות הכספיים שלהם, על בניית החוזים העתידיים של רכבי ליסינג, על הלימות ההון, מדיניות החשבונאות שלהן ומערכות המידע".

קצר בסוללות

עוד סוגיה מעניינת, וייחודית לישראל בינתיים, היא השפעת השינוי החשבונאי העתידי על המודל העסקי של חברת בטר פלייס, יזמית הרכב והתשתית החשמלית. המודל העסקי של החברה נשען בשלב ראשון בעיקר על יתרונות המס של הליסינג התפעולי לחברות וכולל ביסודו מעין "חכירה כפולה": חכירה אחת על כלי הרכב עצמו וחכירה נפרדת על הסוללה, השייכת למחכיר ומושכרת על בסיס "קילומטרים של נסיעה".

נכון להיום, ערכה של הסוללה זהה כמעט לערכה של המכונית ללא הסוללה וללא מסים - עשרת אלפים דולר בערך. אם ציי הרכב הגדולים בישראל, היעד המרכזי של בטר פלייס, יצטרכו להכניס בעתיד למאזן שלהם גם את ההיוון-מראש של עלות השימוש בסוללה לאורך חיי הרכב, הדבר עלול להיות אבן נגף לא קטנה.

כך או כך, אין ספק שלרפורמה החדשה תהיה השפעה מהותית על מדיניות ההצטיידות בכלי רכב של ציי הרכב בישראל והיא אף עשויה להוות זרז במגמה, שכבר מורגשת, של בחינת נטישת הליסינג לטובת רכישה ישירה של כלי רכב ואחזקתו. מה שבטוח, פרנסתם של רואי החשבון מובטחת.

האם הליסינג ישתלם?

השאלה הגדולה היא איך ישפיעו השינויים החשבונאיים, בהנחה שיתקבלו כפי שהם, על כדאיות הליסינג התפעולי לחברות. רו"ח יניב בן-ברוך, שותף ומנהל המחלקה המקצועית של פירמת רואי החשבון פאהן קנה ושות' Grant Thornton Israel, העוסקת בין השאר גם בענף הרכב, אומר כי גופים אשר קודם לכן ראו יתרון בחכירה תפעולית על פני חכירה מימונית, מהטעם שחכירה תפעולית מאפשרת להציג מאזן "רזה" יותר ונטול התחייבויות כמו גם יחס גבוה יותר של הון עצמי לסך המאזן (או להתחייבויות), לא יוכלו ליהנות עוד מיתרון זה. לפיכך, עם כניסת התקן החדש לתוקף, הן יחליטו על מסלול רכישה באמצעות הון עצמי, באמצעות נטילת התחייבות חיצונית ממוסד פיננסי או באמצעות חכירה מחברת ליסינג לתקופה קצרה או ארוכה, אך ורק בהתבסס על פרמטרים כלכליים ותזרימיים ובהתבסס על האפיק המימוני המיטבי מבחינתן.

לדבריו, "המשמעות היא החלטה כלכלית טהורה ונטולת שיקולים זרים. לפיכך, בהיבט המנוף הפיננסי, חברות הליסינג יאבדו יתרון בסיסי שהיה מוקנה להן על פני יבואני הרכב, ולכן הנתח של המוסדות הפיננסיים המסורתיים - הבנקים - בתחום מתן ההלוואות לזמן קצר לרכישת כלי רכב צפוי לגדול. עם זאת, ברמה העסקית, עדיין מוקנה לחברות הליסינג יתרון על פני המוסדות העוסקים במימון גרידא, שכן הן מספקות פתרון מלא לעניין השירות והטיפול בציי רכב, וכן הן מהוות אפיק מימון חוץ-בנקאי שאינו מעמיס על האובליגו הבנקאי".

להערכת בן-ברוך, גם ייתכן שתהיה נטייה להתקשר בהסכמי חכירה לתקופה ארוכה יותר מזו הנהוגה כיום (כשלוש שנים), וזאת במטרה להימנע מסיווג הסכם כחכירה מימונית. דבר זה עשוי לשפר את מצבן בהשוואה למצבן היום.