שיטת הפירמידה

הפירמידות במצרים היו מאז ומתמיד תעלומה. כיצד נבנו בניינים גבוהים כל כך מאבנים כבדות כל כך בשיטות הבנייה העתיקות של המצרים? מיליוני תיירים מגיעים למצרים מדי שנה כדי ליהנות מעוצמתן של הפירמידות ומגובהן וכדי לתהות על קנקנן. יש גם מי שמציעים תיאוריות קונספירציה, החל מהאפשרות כי חייזרים או כוחות עליונים תרמו לבניית הפירמידות ועד האפשרות כי הן כלל לא עתיקות כפי שהן נראות.

כעת, חוקר נורבגי טוען כי פיצח לפחות חלק מהסוד. הפיצוח הזה אינו מסיר לחלוטין את המסתורין מהפירמידות, אך הוא מציג אותן כבעלות תפקיד משמעותי בהיסטוריה של האדריכלות האנושית. מאמרו של פרופ' אולה ברין, אדריכל וחוקר באוניברסיטה הנורווגית לטכנולוגיה ומדע, פורסם החודש בכתב העת Nordic Journal of Agricultural Research.

ברין מתעלם מהשאלה המעסיקה את רוב החוקרים של הפירמידות הענקיות: איך הביאו המצרים הקדמונים את האבנים הענקיות הללו - 2.3 מיליון אבנים במשקל כולל של 7 מיליון טון - עד ראש פירמידה שגובהה 146.6 מטר, בכלי העבודה הנהוגים באותה התקופה?

במקום זאת, הוא מציב שתי תעלומות אחרות שעד היום עסקו בהן רק מעט: התעלומה הראשונה עוסקת בשאלה כיצד ידעו מתכנני הפירמידות היכן בדיוק להניח את האבנים הללו כך שתיווצר צורת פירמידה כל כך מדויקת באמצעות כלי המדידה המוגבלים והמתמטיקה הפרימיטיבית של אותה התקופה (הייצוג המתמטי של המשולש הומצא, ככל הידוע לנו, רק 200 שנה מאוחר יותר, על-ידי פיתגורס). התעלומה השנייה היא כיצד הועברו ההוראות הללו לכוח העבודה העצום שהיה דרוש לבנות את הבניין, סדר גודל של כעשרת אלפים עובדים.

אין שום סיכוי, אומר ברין כמו קודמיו, שהפירמידות יכלו להיבנות מלמטה למעלה ללא תוכנית אב. האבנים היו מסותתות בגסות יחסית, ולו היו המצרים הקדמונים מנסים להשתמש בזווית ההצבה של אבן אחת כדי להחליט היכן בדיוק לשים את זו שאחריה, הם לא היו מצליחים להקים מבנה כה מדויק המתכנס לשפיץ יפה וחד בשמיים. אין ברירה, אומר ברין, בניין כזה חייב להיות מתוכנן מהשפיץ כלפי מטה. אי לכך, חייבת הייתה להיות תוכנית ראשונית, ציור או דגם נפרד מהבניין עצמו, עליה בוצעו המדידות.

הייחוד של הפירמידה המצרית הוא, כפי שציין ברין, השפיץ אליו היא מגיעה בקצה. הפירמידות של האצטקים ושל שבט המאיה מסתיימות במשטח חלק. כמו כן, הן אינן חלקות בצדדים אלא בנויות כמדרגות. בנייה מלמטה למעלה הרבה יותר הגיונית בפירמידות של האצטקים והמאיה, מאשר באלה המצריות. "שרטוטים הם עניין מובן מאליו בחיים של כל אדריכל, קבלן ואפילו של כל סתת לבנים, אך עד היום לא עלתה האפשרות כי הן היו קיימות גם במצרים העתיקה", אומר ברין.

החוקר הנורבגי מציג במאמרו דגם מצויר של הפירמידה ומסביר כיצד ניתן היה לייצגו תוך שימוש רק באמות המידה שהיו זמינות למצרים באותו הזמן - מידת אורך (במקרה של המצרים, האמה, שאורכה כ-53 ס"מ) והזווית. "מדהים שרעיון השרטוט האדריכלי, רעיון כל כך שגור בתחום הארכיטקטורה עד שאין היום בניין שנבנה בלעדיו, לא נתפס עד היום כרלוונטי לבניין הנחקר ביותר בעולם", אומר ברין.

איך הניעו את האבנים הכבדות?

אז איך בכל זאת הורמו האבנים הכבדות זו על גבי זו? החוקר דונלד רדפורד מאוניברסיטת פנסילבניה טוען כי הדבר נעשה פשוט בכוח, הרבה כוח של הרבה בני אדם ובעלי חיים. תחילה, סותתו האבנים. 60-70 בני אדם דחפו מסמרי עץ לתוך חרכים שחתכו באבן ושפכו מים לתוך אותם החרכים. מסמרי העץ התרחבו בגלל המים והפעילו לחץ שביקע את האבן.

חוקר אחר בשם מייקל ברסום מאוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה טוען כי לא כל האבנים סותתו, אלא חלקן הוכנו מתערובת של אבקת גיר שהורטבה ויובשה - השימוש הראשון בהיסטוריה ביציקת אבן בהיסטוריה.

בחזרה לרדפורד: החוקר מפנסילבניה טוען כי לאחר שהאבנים נוצרו, הן נגררו למקומם על-ידי צוותים של בני אדם ושוורים וכשהגיעו הללו לאתר הבנייה, הם הועלו על רמפה אלכסונית עשויה בוץ שנבנתה מבעוד מועד וכוסתה בשמן, ונמשכו מעלה מהקצה הגבוה שלה. קבוצה נוספת של פועלים עמדה על הרמפה ודאגה לשמן כל הזמן את דרכה של האבן שלא תיתקע במקום. לדברי רדפורד, רמפה כזו עדיין קיימת במצרים.

"אם אתם עדיין סקפטיים, תוכלו לבקר אותי ואת צוות החפירות שלי ולראות אותנו, 20 איש בסך הכל, מושכים בחבלים גוש שיש במשקל שניים וחצי טון", הוא אומר.

רדפורד מוסיף כי המבנה הייחודי של הפירמידות כנראה נועד לסמל את קרני השמש הנופלות על כדור הארץ. אל השמש היה האל המוביל של התרבות המצרית. בניית הפירמידות החלה בערך בשנת 2700 לפני הספירה ונמשכה אלף שנים. כל פרעה חדש שעלה לשלטון החל מיד בהקמת הפירמידה שלו, בה יתאכלס לאחר מותו. הפירמידות נבנו לרוב בצד המערבי של הנילוס, כדי שהשמש תוכל לאסוף את הנשמה של הפרעה הרלוונטי אליה עם שקיעתה במערב.

התמונה המנטלית של בניית הפירמידות כוללת בדרך כלל גם מחשבה על עבדים קשורים בשלשלאות ומיוסרים בשוטים, אך רדפורד טוען כי העבדות הייתה "מסובכת" לפי החוקים במצרים ולכן נדירה. בוני הפירמידות היו, לדבריו, פועלים בשכר, גם אם זעום, והיחס אליהם היה הוגן ביחס למקובל באותה התקופה.