מלחמת ההתשה

בסוף השבוע קיבל טד לאונסיס את כרטיס הכניסה הרשמי שלו ל-NBA. יממה אחרי שהבעלים הטרי של וושינגטון וויזארדס אמר בראיון עיתונאי תמים ש"לדעתי ה-NBA צריכה תקרת שכר קשיחה", הגיע אליו מכתב רשמי ממשרדו של דייויד סטרן. תוכן המכתב: הליגה החליטה לקנוס אותו על הראיון. גובה הקנס: 100 אלף דולר.

למרות שהאצבע על ההדק של סטרן כבר רשמה קנסות של 500 אלף דולר ו-250 אלף דולר למארק קיובן, הבעלים של דאלאס, עבור ראיונות כאלו ואחרים ("השופטים בליגה הם דרמה קווין"), האמירה של לאונסיס הקפיצה של סטרן בגלל שהיא נוגעת בנקודה מאוד מאוד רגישה מבחינת הקומישינר.

עניין תקרת השכר הקשיחה עליו מדבר לאונסיס הוא נושא המחלוקת העיקרי ב"קרב" בין ארגון שחקני ה-NBA לבין הבעלים על חידוש ההסכם הקיבוצי בין הצדדים שיפוג ב-30 ביוני 2011. ההסכם הקיבוצי הוא הדבר שעומד בבסיסה של כל הליגה הזאת. הוא קובע את השכר של השחקנים לשנים הקרובות, הוא זה שמסדר להם חוזי "no cut", שלא מאפשר לבעלים לזרוק אותם לכלבים מתי שהם רוצים (כמו ב-NFL) והוא גם זה שקובע עבור השחקנים שהם ימשיכו להרוויח כסף מצוין (המשכורות הממוצעות הכי גבוהות בליגת ספורט בעולם), גם אם הבעלים יפסידו כסף שנה אחרי שנה.

הנשק העיקרי שאיתו נלחמים השחקנים במו"מ הוא נשק יום הדין מבחינת הבעלים: האיום להשבית את הליגה החל מקיץ 2011. למי ששכח, קרב כזה בדיוק כבר הוביל לעונת ה-lockout המפורסמת של 1998/99. אלא שהפעם טוענים הבעלים שהם הולכים (שוב) עד הסוף, בעיקר בגלל האקלים הכלכלי שהשתנה והביא לכך ש-12 מתוך 30 הקבוצות בליגה רשמו הפסדים תפעוליים בעונה האחרונה, כשבמקביל שכר השחקנים ממשיך לעלות ללא פרופורציה.

יש הרבה דברים שיש עליהם מחלוקת בהסכם הקיבוצי. למשל, הדרישה של הבעלים להקטין את אחוז השכר של השחקנים שעומד על 57% מתוך ההכנסות. או, למשל חוזים ארוכי טווח של 4 ו-5 שנים שמובטחים לשחקנים מבלי שום יכולת של הקבוצה להשתחרר מהם.

אבל בעוד שכל החוקים האלו הם בבחינת עניין שארגון השחקנים ובעלי הקבוצות מנהלים מו"מ לגביו והוא נמצא על השולחן, עניין תקרת השכר הקשיחה הוא בבחינת החוק היחיד במו"מ שבארגון השחקנים לא מוכנים לשמוע עליו. נכון להיום, תקרת השכר ב-NBA היא גמישה (soft cap), כזאת שאפשר לפרוץ אותה תמורת תשלום של "מס לוקסוס". התקרה הזו מצוינת לשחקנים. למה? כי היא מאפשרת למשל ללוס אנג'לס לייקרס להעמיד רף שכר של 94.7 מיליון דולר לעונה הקרובה, למרות שתקרת השכר היא בקושי 58 מיליון דולר. הלייקרס רוצים להחזיק את קובי בראיינט (24.8 מיליון דולר לעונה), גאסול (17.8 מיליון), ביינום (13.8 מיליון) כדי לקחת אליפות? אין בעיה, זה מותר. יש בעלים שישלם את הקנס.

תקרת שכר קשיחה, נאמר של 65 מיליון דולר, תגרום לכך ששחקנים ייאלצו לוותר על הרבה כסף כדי לשחק בקבוצה. פשוט כי לא תהיה שום אפשרות חוקית לעבור את התקרה.

המאבק הזה מזכיר את מה שקרה לפני כמה שנים ב-NHL. בליגת ההוקי ניהלו השחקנים והבעלים את אותו ויכוח בדיוק, גם אז הבעלים הפסידו כסף והשחקנים חגגו עם משכורות מנופחות. בסופו של דבר הליגה הגיעה להשבתה, וממנה יצאו השחקנים בשן ועין: הליגה חודשה עם תקרת שכר קשיחה, שלא רק קובעת את הרף המקסימלי שקבוצה יכולה לשלם - אלא גם את הרף המקסימלי שניתן לשלם לשחקן (נכון להיום מותר לשלם שם מקסימום 11.88 מיליון דולר לשחקן - סכום מגוחך של 20% בלבד מתקרת השכר הקבוצתית). שחקני-על, אלו ש"עושים" את הליגה למה שהיא, נאלצים להרוויח שכר נמוך משמעותית מהערך השיווקי והריאלי שלהם. מזה בדיוק מפחדים בארגון שחקני ה-NBA.

אגב, תוצר הלוואי של אותו הסכם ב-NHL היה מיידי: הוא גרם לכך שהכוכבים הגדולים התפזרו בין רוב הקבוצות בליגה, ויצרו ליגה שוויונית שבחמש השנים האחרונות שבה זכו באליפות חמש קבוצות שונות.

***

אם יש משהו אחד בהיסטוריה בת 26 השנים שלו כקומישנר שדייויד סטרן אוכל ממנו קש על בסיס קבוע, הרי זהו ארגון שחקני ה-NBA (NBPA). מעבר לכוח שהוא מייצר באיומי ההשבתה, מדובר בגוף שהצליח להפוך את הכוח הפוליטי שלו להון כלכלי אמיתי.

בעונה שעברה דיווח הארגון על נכסים בשווי של 133 מיליון דולר. זה גוף שמחזיק יתרות מזומנים של יותר מ-50 מיליון דולר, ומחזיק בנדל"ן ובמניות סחירות. מעבר לזה שיו"ר הארגון, בילי האנטר, זוכה לשכר של 3.4 מיליון דולר בשנה האחרונה, הוא הצליח לאלץ את ה-NBA להעביר לארגון תשלומים שוטפים שהולכים וגדלים מדי שנה. בכל רבעון מעבירה הליגה לקופת ארגון השחקנים סכום של 6.8 מיליון דולר (!) לפי ההסכם בין הצדדים (27.2 מיליון דולר בשנה), ובנוסף עוד 8 מיליון דולר בשנה עבור הסכמים מסחריים.

עם הכסף הזה, ועם 10,000 דולר לשנה שמשלם כל אחד מ-432 שחקני ה-NBA שחברים בארגון, מנהל האנטר עבור השחקנים מאבק מוחות עיקש שבו מעולם לא הפסיד.