עו"ד טידה שמיר: "שכר הבכירים מחייב טיפול - ולא של הדירקטוריון"

"כואב לי הלב שכל שנה 'הכלבים נובחים והשיירה עוברת' סביב פרסום הדו"חות הכספיים וטבלאות שכר הבכירים. זו סוגיה שמחייבת טיפול. אני לא יודעת להגיד איך, אבל אני שמחה על עצם זה שיש הצעות וקריאה לטפל בזה. זה הכרח. אני לא יודעת מה הפתרון, אבל ברור לי שהפתרון של להשאיר את זה לדירקטוריונים ואולי להביא את זה לאישור באסיפה כללית - זה טוב בתור נוסחה, אבל זה לא מוכיח את עצמו ולא יוכיח את עצמו בשטח".

את הדברים האלה אומרת בראיון ל"גלובס" עו"ד טידה שמיר, היועצת המשפטית של בנק ישראל.

לדברי שמיר, "לא חשוב כמה ניירות והנחיות לעניין הזה תפרסם רשות ניירות ערך או אפילו הפיקוח על הבנקים. יש פה הרבה עניין של חינוך. לכן גם אם אין פתרון מושלם, עצם זה שהבעיה תהיה על סדר היום יותר מאשר בסוף מארס או תחילת אפריל, אולי יביא לכך שאו שייקבעו איזה שהם כללים - או שבאמת הדירקטוריונים, האסיפה הכללית, או מי שיופקדו בידיו הסמכויות להכריע בסוגיות אלה, יעשה עבודה יותר טובה".

בעיה של בעלי המניות

"לומר שזו בעיה של בעלי המניות ושאם הם לא מצביעים נגד השכר הגבוה אז זה עניינם, זה לא נכון", אומרת שמיר. "אני לא מוכנה להסתכל על חברה כגוף מנותק מהסביבה ומהמשק שבהם היא פועלת. הטענה שצריך להסתכל רק מה קורה מבחינת בעלי המניות לא מקובלת עליי.

"גם חוק החברות לא מקבל את התפיסה הזאת ואומר שחברה צריכה לשקול את השיקולים של העובדים והספקים. על אחת כמה וכמה בבנקים, משום שעיקר ההון של הבנקים הוא לא מבעלי המניות, הוא שייך לגורמים שאין להם בכלל זכות הצבעה. עיקר ההון של הבנקים זה כספי המפקידים והחוסכים, אז אם התנהלות מסוימת אינה נכונה, לא ראויה, או שיש בה כדי לגרום נזק, אז לא מספיק לבדוק מה בעלי המניות רוצים. יש לבנקים אחריות כלפי גורמים אחרים".

הנגיד הוא איש של ישיבות

- איך נראה יום עבודה אופייני שלך בבנק ישראל?

"בבנק אין לנו רגע של שקט. הנגיד הוא איש של ישיבות, אז במהלך היום מתקיימות הרבה מאוד ישיבות. המחלקה המשפטית בבנק אינה גדולה, 7-8 עורכי דין, אבל היא נוגעת בכל תחום ותחום בבנק. כשיש חקיקה דרמטית כמו חוק בנק ישראל, זה מקבל המון תשומת-לב, אבל יש מגוון של דיני בנקאות שהמציאות וההתפתחות והשינויים מחייבים אותנו לטפל גם בהם.

"מדי פעם יש אירועים גדולים, פרשייה כזו או אחרת, שאנחנו נדרשים לה ושמים את הכול בצד, אבל יש לנו המון עבודה שוטפת. אנחנו נותנים ייעוץ וליווי הן לפעילויות הליבה וכן ייעוץ לנגיד ולפיקוח על הבנקים, על אגפיו השונים ובתחומים שונים.

"אחרי הישיבות אנחנו צריכים לשבת ולנסות לתת פתרונות משפטיים מובהקים של מה שנדרש מאיתנו, כך שלמעשה יום העבודה מתחיל בשעות אחר-הצהריים המאוחרות. אני מעדיפה לא להודות בפני עצמי מתי יום העבודה נגמר. לאחרונה אני אומרת שאני מגיעה הביתה בשעות יותר סבירות, בשש בערב, אבל תקופה ארוכה מאוד שש בערב עוד היה אמצע היום.

"כל הזמן אומרים לי 'זה לא תמיד ככה, לרוב יותר רגוע בבנק', אבל בשנתיים ויותר שאני נמצאת בבנק ישראל זה כל הזמן היה ככה. התחלתי באמצע מאי 2008 ואמרתי לעצמי שאחרי ראש השנה אעשה טלפונים, אכיר את אנשי משרד המשפטים, את איגוד הבנקים ועוד, אבל בראש השנה 2008 קרס ליהמן ברדרס. אחר-כך פרשייה רדפה פרשייה. מאז, שעות העבודה הן ארוכות מאוד".

בדרך האלימינציה

- למה החלטת ללמוד משפטים?

"כילדה לא ידעתי מה ארצה להיות כשאגדל. אחרי השירות הלאומי רציתי ללמוד מתמטיקה, ואבי ייעץ לי ללמוד מתמטיקה יחד עם מחשבים, אבל אני אמרתי שכל העולם לומד מחשבים וחיפשתי משהו אחר. מצחיק. היום כל העולם לומד משפטים. כבר אז היה ביקוש גדול ללימודי משפטים, אבל זה הרבה לפני תקופת המכללות ולפני שהנפקנו אלף עורכי דין כל שנה. אני החלטתי ללמוד משפטים בדרך האלימינציה. ידעתי מה אני לא רוצה ללמוד - והגעתי למשפטים".

- ואיך הגעת לתפקידך הנוכחי?

"לאחר שהוסמכתי כעורכת דין נסעתי ללמוד מינהל עסקים בצרפת. כשחזרתי לארץ היה באזז של בית-ספר למינהל עסקים והחלטתי שאני רוצה לעסוק בבנקאות השקעות. אמרו לי 'את צריכה לדבר עם דוד בלומברג', אז מנכ"ל של בנק מימון וסחר (בהמשך כיהן כמנכ"ל בנק המזרחי ובנק טפחות, א' ל"ו). העברתי אליו קורות-חיים דרך מכר של הוריי, ואחרי זמן מה הוא אמר לי שבלומברג לא מעוניין. אחרי זמן מה מכר אחר של הוריי אמר לי 'את צריכה לדבר עם בלומברג', וכשאמרתי לו שבלומברג לא מעוניין, המכר בדק את זה ואמר לי 'מה פתאום לא מעוניין? קבעתי לך פגישה'.

"בלומברג בדיוק רצה לשנות דברים בבנק, להציע חבילה של שירותים פיננסיים יותר מגוונת ללקוח, סוג של בנק השקעות. בשנת 1987 היה בזה חידוש. הוא החליט לבנות מחלקה משפטית, ולהקים מעין בנק בוטיק, אבל הוא היה צריך להעביר את זה בדירקטוריון של הבנק ובעוד שלבים, וככה הזמן חלף, והייתי מובטלת 9 חודשים. בשלב מסוים הבנתי שכנראה לא ייצא מזה הרבה והלכתי להתראיין למשרה בבנק ישראל.

"התקבלתי למשרה זוטרית במחלקה המשפטית של בנק ישראל, והייתי אמורה להתחיל ביום ד' בשבוע. ביום ג' ב-22:00 בלילה צלצלתי למיכאל הרצברג, אז היועץ המשפטי של בנק ישראל, ואמרתי לו שאני לא באה, כי ב-21:00 בלילה צלצל אליי בלומברג ואמר לי 'מה את הולכת לבנק ישראל? אצלי יהיה לך יותר מעניין. תתייצבי מחר בבוקר לעבודה'. אז התייצבתי למחרת בבוקר לעבודה בבנק מימון וסחר, שהיה בית-הספר שלי לשוק ההון ולעולם הבנקאות והמסחר. זו היתה הפעם הראשונה שעמדתי לעבוד בבנק ישראל. אחרי הרבה שנים חזרתי לבנק ישראל כיועצת המשפטית של הבנק. זה סוג של סגירת מעגל".

* הראיון המלא עם עו"ד טידה שמיר - במהדורה המודפסת של "גלובס הערב".