למה מכר מימן את סמייל 012?

והנה כל המספרים שעומדים מאחורי החלטתו למכור את ספקית האינטרנט לאילן בן-דב

איזו מין כותרת טיפשית זו? אם מציעים לכם למכור נכס ברווח של כ-310 מיליון שקל, תוך פחות משנה, ותשואה פנטסטית של 155% על ההון העצמי שהושקע - לא תמכרו? מובן שתמכרו, תרוצו למכור ותרוצו לחגוג את הרווח האדיר.

במחשבה שנייה, כדאי להרהר שוב בשאלה אם זו אכן כותרת מנותקת מכל היגיון. אנשי עסקים אינם אמורים להיות סוחרים לרגע; הם אמורים לבנות עסקים, לנסות לפתח אותם - אלה תהליכים שדורשים כמה שנים לפחות - ואז לממש, אם בכלל, את הנכסים, חלקם או במלואם.

זה לפחות היה החזון של יוסי מימן, כך מכרו לנו מקורביו, כשאמפל , חברת האחזקות של מימן, רכשה את סמייל 012. דיברו על רגל נוספת בפסיפס האחזקות של מימן - רגל התקשורת; הרהרו בבניית קבוצת תקשורת, במינוף הידע של סמייל 012 לחו"ל ובחלומות נוספים.

עוד לפני שהחלומות הללו החלו לקרום עור וגידים, עוד לפני שסמייל 012 נכנסה לשוק הסלולר, בין אם כמפעיל וירטואלי ובין אם כמפעיל נוסף, החליט מימן שהרווח המהיר עדיף על החלומות הגדולים.

300 מיליון שקל רווח הם מספר שמסביר מצוין את ההחלטה של מימן, אבל יש מספרים אחרים שמסגירים את התמונה הרחבה ומסבירים הרבה יותר טוב את ההחלטה שלו.

1 מיליארד שקל

זה הסכום המינימלי שהיתה אמורה להשקיע סמייל 012 בכניסה המתוכננת שלה לשוק הסלולר כמפעיל נוסף. סמייל 012 (ספקית אינטרנט ושיחות בינלאומיות) היא חברה נחמדה, עם רווחיות יציבה, אבל בשוק שבו מתגבשות 4 קבוצות תקשורת, לסמייל 012 לא היה מקום כחברה עצמאית.

החיבור של סמייל 012 ל-HOT או לפרטנר, כרגל נוספת בקבוצת תקשורת, היה הרבה יותר טבעי כששאול אלוביץ' מכר את החברה, והחיבור אכן התממש, רק באיחור של שנה. סמייל 012 יכלה להתפתח כקבוצת תקשורת בפני עצמה בתנאי אחד: אם היו לה בעלים עשירים הניחנים באורך רוח ומוכנים להסתכן בהשקעות עצומות בשוק חדש, שעובר עתה שינויים רגולטוריים משמעותיים ועומד להיות הרבה יותר תחרותי והרבה פחות יציב מבחינת שיעורי הרווחיות ותזרימי המזומנים.

תיאוריות העצמאות הללו לא הסתדרו ממש עם המימון של מימן: רכישת סמייל 012 מומנה בהלוואה של מיליארד שקל, בעיקר מלאומי ודיסקונט, וכל השקעת ענק, במיוחד השקעות בשוק הסלולר, היתה מסכנת את היכולת להחזיר את ההלוואות שמימנו את רכישת סמייל 012.

700-800 מיליון שקל

זה הסכום המוערך ששרף מימן, אישית, על ערוץ 10. ייתכן שמימן זכה, באמצעות ערוץ 10, להכרה, השפעה, כוח וכל סממני הזוהר הנלווים לבעלות על ערוץ מדיה, אבל אנחנו מתקשים להצביע על איש עסקים אחד שהיה מוכן לשרוף כסף רב כל-כך רק בשביל יוקרה ונגישות לתקשורת, לבד כמובן משלדון אדלסון. אבל מימן הוא לא אדלסון; אדלסון שווה 10 מיליארד דולר כמעט, ומימן שווה, על-פי הערכות, כמה מאות מיליוני דולר "בלבד", כ-400-500 מיליון דולר. מקור העושר של מימן לא ממש ברור; ברור רק שהוא עשה אותו במדינות דרום אמריקה ואפריקה, על המשתמע מכך.

בכל מקרה, הפילנתרופיה בערוץ 10, ועל זה חייבים להעריך מאוד את מימן, שרפה חלק מכובד למדי מהונו האישי. יכולת העמידה של מימן העמידה על הרגליים במשך השנים ערוץ ששרף כ-1.3 מיליארד שקל בסך הכול, וזאת בשעה שעסקיו הנוספים של מימן, לפחות אלה הציבוריים, לא ייצרו במקביל מזומנים ולא הצליחו לקזז במשהו את ההפסדים הכבדים בערוץ 10.

200-300 מיליון שקל

זה הסכום שהפסיד מימן, "על הנייר", כתוצאה מהשקעתו בחברת האחזקות אמפל הציבורית. מימן רכש את השליטה בחברה לפני שמונה שנים וחצי לפי מחיר של כ-7.5 דולר למניה, והיום נסחרת המניה סביב 2.4 דולר בלבד (שווי של כ-135 מיליון דולר). וכל זאת, עוד לאחר עלייה של 13% אמש בוול-סטריט, אחרי הבשורה המשמחת על מכירת סמייל 012.

מימן מימן את רכישת השליטה באמפל באמצעות הלוואה של 78 מיליון דולר מבנק לאומי, הלוואה שהוא היה ערב לה באופן אישי. במשך השנים לא הצליח מימן לבנות חברת אחזקות דומיננטית ומרכזית במשק הישראלי, ואחרי מכירת סמייל 012 גם קשה לראות כיצד אמפל מתרוממת.

היא נותרה עם שתי אחזקות בולטות: גדות (100%) הפועלת בתחום אספקת כימיקלים, ו-EMG (12.5%), ספקית הגז המצרי לישראל, שיש לה חוזים חתומים לאספקת גז טבעי לחברת החשמל ולגופים עסקיים אחרים בישראל. EMG נמצאת עתה במוקד הסכסוך בין מימן ליצחק תשובה. האחרון טוען שהמדינה הפלתה לטובה במס את החברה שמימן שותף בה, ואילו מימן טוען שתשובה מנסה להסיט את האש אליו בעקבות הכוונה להעלות את התמלוגים על הגז.

כך או אחרת, סכסוכים לחוד ומזומנים לחוד. אמפל לא השכילה לבסס חברות בעלות תזרים מזומנים יציב, שאמור לשרת מטרה טריוויאלית: החזר חובות. הרווחיות של גדות נשחקת בשנים האחרונות והיא צפויה לבצע השנה שתי רכישות שכבר העלו את רמת המינוף של החברה. EMG צפויה להניב לאמפל דיבידנדים רק בעוד כשנה-שנתיים, כך שסמייל נותרה המקור המרכזי לשירות החובות שנטלה על עצמה אמפל.

סיכום ביניים: ההשקעות של מימן בישראל גרמו לו הפסד אישי בסך מיליארד שקל לפחות; מיליארד סיבות לרוץ למכור את 012 סמייל.

1.4-1.5 מיליארד שקל

זה היקף החוב הפיננסי סולו (כחברה עצמאית, בנטרול החובות של החברות הבנות) של אמפל, טרם מכירת סמייל 012. היקף חובות כזה, לצד אחזקות לא מניבות במיוחד, רמת מזומנים נמוכה יחסית וריביות שוטפות שצריך לשלם, הובילו את חברת הדירוג "מידרוג" לקבוע את הברור מאליו: אמפל מתאפיינת בגמישות פיננסית נמוכה, רמת הנזילות שלה נמוכה ביחס לצורכי שירות החוב והשקעותיה אינן סחירות וכולן משועבדות.

"צורכי שירות החוב בשנים 2010 ו-2011", כותבת מידרוג, בתוספת להוצאה הנהלה וכלליות (בסך כ-15 מיליון דולר), נאמדים בכ-50 מיליון דולר וב-60 מיליון דולר בהתאמה". מכירת 012 סמייל פתרה חלק לא קטן מבעיות הגמישות הפיננסית של אמפל.

37 מיליון שקל

זו עלות השכר של מימן באמפל בחמש השנים האחרונות, ובסך הכול כ-60 מיליון שקל למימן ולאירית אילוז, סמנכ"לית הכספים של החברה. אלה הסכומים שמידרוג כוללת, בין היתר, ב"הוצאות הנהלה וכלליות". אלה סכומים חריגים יחסית לגודלה של אמפל ולאי-יכולתה לייצר ערך למשקיעים.

מכירת 012 סמייל תאפשר לאמפל, בשלב זה, להמשיך לשמור על רמה דומה של "הוצאות הנהלה וכלליות".

eli@globes.co.il

צרו איתנו קשר *5988