זו לא שכונת פאר

שכונות פאר מאופיינות בחומות גבוהות סביב הבתים. כשלכל אחד בית משלו ומזומן, מי צריך לדפוק אצל השכן ולקחת כוס סוכר. רובנו נזכרים בנוסטלגיה אישית או תרבותית בשכונות של פעם, כשכולם היו שורצים בחצר או שותים קפה אצל השכנה.

מחקר חדש טוען שהגישה הרומנטית הזו של יחסי שכנים באזורי עוני היא מוטעית לחלוטין, או במקרה הטוב - לגמרי לא מעודכנת. קבלו תמונה חדשה של שכונת העוני - ברחוב יש סכנת יריות וסמים, ילדים ומבוגרים מסתגרים בבית, השכנים מעוררים חשש והקשרים החברתיים דלים.

המחקר נערך בארה"ב על-ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת איווה, אך מבט על ערים ישראליות שונות מעורר את החשד שמא גם בארצנו עם מזג האוויר החם והטמפרמנט הגבוה, המצב לא שונה.

מאמרם של הפרופ' דניאל ראסל (חוקר ידוע בתחום הבדידות) וקרולין קטרונה הוצג בכנס בינלאומי ללחץ וחרדה באירלנד, והראה כי שכונות העוני מאופיינות במינונים גבוהים של הנ"ל. נבדקיהם היו כולם אפרו-אמריקנים, תושבי השכונות הפחות עשירות במדינה (אם כי רק 20% מהם היו עניים ממש, היתר בעלי משכורת נמוכה עד ממוצעת).

"בחנו באיזו מידה השכנים פונים אחד לשני לשם שמרטפות הדדית, תיקוני חירום וסוגים נוספים של עזרה ואם הם מכירים ומבלים אלה עם אלה", הסבירו צמד החוקרים. "מצאנו כי ככל שהשכונה ענייה יותר ומאופיינת יותר בפשע ובכאוס חברתי, כך הקשרים החברתיים חלשים יותר".

החוקרים מצאו כי מדובר בשרשרת של השפעות שליליות. ככל שהקשרים החברתיים רופפים יותר, כך תפיסת הסכנה מהסביבה ותחושת חוסר הביטחון האישי גברו. אלה גרמו לשכנים להתרחק עוד יותר האחד מהשני ולהיכנס לדיכאון ולחץ חמורים עוד יותר, עד כדי שכיחות גבוהה של דיכאון קליני באותן השכונות, גם כשמנטרלים את רמות ההכנסה של כל נבדק.

"כשאתה חי באחת השכונות השליליות הללו, גם אירועים שליליים בחיים האישיים שלך נראים חמורים יותר", אומרת קטרונה. מסתבר כי 62% מהנבדקים שהשתתפו בסקר אף עשו מאמצים ממשיים לצאת מאותן השכונות, כשהם מדרגים את "הלכידות השכונתית" כמאפיין המוביל בשכונה אליה הם מעוניינים לעבור. בשכונות שהצליחו לשמור על לכידות, על אף רמות הכנסה נמוכות, שיעור המנסים לעזוב פחת משמעותית.

פערים גם בתזונה

מי שהצליח לעבור לשכונה מלוכדת יותר, דיווח בדרך כלל על שיפור במצב הרוח. המשתנה היחיד שהתחרה בנושא הלכידות השכונתית מבחינת השפעתו על מצב הרוח האישי היה רמת הגזענות (רמה נמוכה יותר שיפרה את מצב הרוח משמעותית). משתנים אחרים, כמו רמת ההכנסה הממוצעת או הביטחון בשכונה, השפיעו פחות.

"הממצא חמור במיוחד בשל העובדה שכשחיים בשכונה ענייה כזו, אין נגישות ומודעות לטיפול נפשי, ואולי אנשים אפילו לא יודעים שהדיכאון בר-טיפול - או שאפשר לנסות לעבור דירה", אומרים החוקרים.

שכונות העוני בארה"ב נתפסות כאחת הבעיות העיקריות של המדינה ומחקרים רבים בחנו את המאפיינים השליליים הייחודיים שלהן, החל מתזונה לקויה ועד בעיות בריאות.

מחקר שפורסם במגזין "Journal of the American College of Surgeons" הראה כי בני שכונות העוני נוטים להיפצע פציעות הדורשות התערבות כירורגית פי 20 - לא פחות - מתושבי שכונות עשירות. בנתון נכללו פציעות מתבקשות בהתאם לתפיסה הסטריאוטיפית של אותן שכונות, כמו פציעות בתגרות בין תושבי השכונה, פציעות ירי או תאונות נשק, אך גם הרבה יותר תאונות דרכים, חתכים ומכות יבשות.

נראה כי בנוסף לתשתיות הלקויות, התושבים מדוכאים מדי כדי לתת תשומת לב מספקת לביטחונם האישי. כמו-כן, המודעות ההורית למניעת תאונות של ילדים היא לקויה יותר וההשגחה ההורית פחות צמודה.

במקרה הזה, מעבר לשכונה עשירה יותר לא יעזור. מחקר בכתב העת American Journal of Public Health הראה כי העניים בשכונות העשירות חולים יותר מאשר עניים בשכונות עניות. יש שני הסברים אפשריים: האחד, הוא שעלות המחיה בשכונות העשירות אינה מותירה לעניים כסף לתזונה נאותה ולטיפול רפואי והשנייה היא כי החשיפה היומיומית לפערים החברתיים ולכל הטוב החומרי שאין לך, עלולה להעיק על הנפש ולהשפיע על הבריאות.

ייתכן שהעניים בשכונות העשירות סובלים מתזונה לקויה, אבל באופן ממוצע התזונה בשכונות העניות גרועה מאשר בשכונות העשירות. מתברר, שהיצע נרחב של מסעדות ובתי ממכר מזון דווקא משפר את התזונה, ואילו היעדר מבחר ומשכורת נמוכה לא מונעים מתושבי שכונות העוני לאכול מזון מהיר וג'אנק מסוגים אחרים.

שכונות מוזנחות ועניות, ובהן שיעורים גבוהים של פשע, גם אינן מעודדות פעילות גופנית. נמצא כי בהשוואה בין בעלי הכנסות זהות, חלקם עשירים יחסית בשכונות עניות וחלקם עניים יחסית בשכונות עשירות, תושבי השכונות העניות התעמלו פחות, ככל הנראה בגלל החשש לשהות מחוץ לבית.

בתחום אחד נמצאו הבדלים, אבל לא מהותיים. קבוצות של בני נוער משוטטים ללא עניין או מטרה גרמו לעלייה ברמת האלימות גם בשכונות מבוססות. מזל שהחופש הגדול נגמר.