הגלובליזציה הכניעה את נוחי דנקנר

"אני מאוד מרוצה מתוכנית ההתייעלות שהתחלנו לפני כשנה - הקטנו את בסיס העלויות, ולמעשה כופפנו את פונקציית הייצור". הדובר: יו"ר מכתשים אגן, אברהם ביגר. הזמן: מארס 2008. המקום: מסיבת עיתונאים להצגת הדו"חות הכספיים של יצרנית חומרי ההדברה.

והנה, עוד לא עברו 3 שנים מאז ביגר הכריז בחגיגיות על הצלחת תוכנית ההתייעלות, ונוחי דנקנר, בעל השליטה במכתשים אגן (המחזיק בה באמצעות כור), הודיע אתמול (ב') כי תהליך התייעלות משמעותי נוסף במכתשים אגן הוא בלתי נמנע. כיום החברה מעסיקה יותר מ-3,800 עובדים, כשליש מהם בישראל ועוד קרוב לאלף עובדים בדרום אמריקה.

ההודעה הלא ממש אופטימית של דנקנר מגיעה על רקע המגעים למכירת החברה לכמצ'יינה הסינית. כמצ'יינה מחפשת במכתשים אגן בעיקר את הרישיונות וזרועות ההפצה. האפסייד שלה מרכישת מכתשים אגן הוא בהעברת חלק גדול ממוקד הייצור של החברה לסין, מה שצפוי להוריד את עלות העבודה, ולהגדיל את הרווחיות באופן משמעותי.

העובדים מוטרדים, ובצדק, שמכירה כזו תגרור פיטורים ומעבר של מוקדי ייצור מישראל לסין, ואילו דנקנר למעשה אומר להם במילים פשוטות: המצב קשה. גם אם תהיה עסקה וגם אם לא, פיטורים וקיצוצים חייבים לקרות.

היום בשעה 17:45 צפויה הנהלת מכתשים אגן להיפגש עם נציגי העובדים. ניתן להניח, שדנקנר, שחשובה לו התדמית החברתית לא פחות מתדמית איש העסקים, יעשה הכול כדי לשתף פעולה עם העובדים ולהימנע ממאבק כוחני מולם. אבל איך שלא יהפוך את זה - דנקנר עומד להעביר את מכתשים אגן תהליך כואב של קיצוצים.

מכתשים אגן כבר עברה קיצוצים לפני 3 שנים. איך היא הגיעה למצב הזה שבו היא צריכה שוב להתייעל תוך זמן קצר? קודם כול קצת רקע: מכתשים אגן, שנוצרה ממיזוג של שתי החברות, מכתשים ואגן, היא יצרנית של חומרי הדברה. עיקר פעילותה הוא בתחום הגנריקה - למעשה היא היצרנית הגנרית הגדולה בעולם של חומרי הדברה. היא מייצרת חומרים להדברת פטריות וחרקים, אשר מרביתם אינה ייחודיים רק לה, וקיימים אצל רבים ממתחריה. חלק גדול מהמתחרים מייצר אותם במחירים זולים יותר במזרח, והדבר מאלץ את מכתשים אגן ליישר קו ולהוריד מחירים.

אמנם ענף החקלאות העולמי נהנה מצמיחה, התומכת בגידול במכירות. אולם לצד זה, הענף סובל זה תקופה מתהליך עקבי של שחיקת מחירים בשל התחרות ממזרח. התוצאה היא שהרווחיות של מכתשים אגן הולכת ונשחקת.

תחרות עזה

אם שיעור הרווח התפעולי עמד בשנת 2005 על כ-15%, הרי שבמחצית הראשונה של 2010 הוא עומד על 11.3%, כלומר שחיקה של קרוב לשליש ברווחיות. נראה כי מגמה זו רק הולכת ומעמיקה.

אף-על-פי שביגר טען בשנת 2008, שהוא כופף את פונקציית הייצור, מתברר שלא באמת אפשר לעשות זאת בשוק כה תחרותי. תוכנית יצירתית ככל האפשר מתבטלת אל מול השינויים שאליהם הולך העולם: מעבר של ייצור זול יותר במזרח.

לפני כארבע שנים וחצי רכש נוחי דנקנר את השליטה בקונצרן כור, שהחזקתו המרכזית היא מכתשים אגן. דנקנר מינה את ביגר לתפקיד היו"ר והמנכ"ל, וציפה שביגר יעשה סדר בחברה כשם שעשה בזמנו בהצלחה בשופרסל. אלא שהתייעלות ברשת קמעונאית אינה דומה לניהול חברה בינלאומית כמו מכתשים אגן.

דנקנר וביגר שכרו את חברת הייעוץ מקינזי שתבנה תוכנית התייעלות אגריסיבית. התוכנית כללה קיצוצים, פיטורים והחלפה של חלק גדול משדרת הניהול הוותיקה של החברה. מבקריו של ביגר אמרו אז שהתוכנית אגרסיבית מדי, ותפגע בסופו של דבר בצמיחה ארוכת הטווח של החברה. כך לדוגמה מחלקת המו"פ של החברה כללה בשנת 2005 213 עובדים. נכון לסוף שנת 2009, מספרם עומד על 156 עובדים בלבד.

במקום למצוא מנועי צמיחה חדשים: להקים רגל של פעילות נוספת יציבה יותר ומשיקה לתחום חומרי ההדברה - כמו מוצרים משלימים לענף החקלאות, או להיכנס לתחום הזרעים המהונדסים גנטית, שמהווה מנוע הצמיחה העולמי - העדיפו במכתשים להמשיך ולהתחרות במזרח ולקצץ בעלויות.

בגנות הגלובליזציה

מכתשים אגן ביצעה מספר צעדים להתייעלות, השלימה כמה רכישות קטנות וכן הודיעה היום על שיתוף-פעולה אסטרטגי עם המתחרה מונסנטו, אך לא זה מה שיביא את השינוי.

החברה נמצאת היום בעמדה חלשה: בעוד המכירות צומחות, הרווחים נשחקים, ובמחצית השנייה של 2010 החברה צפויה להפסיד עשרות מיליוני דולרים.

הרבה מדברים ומשבחים את הגלובליזציה על שלל יתרונותיה, ואת פריחתה של סין והפיכתה למעצמה כלכלית אדירה. אולם התהליך שעוברת מכתשים אגן מראה את תוצר הלוואי הפחות נעים של התהליך הזה - ואת המחיר שמשלמים העובדים במדינות המפותחות: בתחילה היו אלו העובדים במפעלים היצרנים כמו מפעלי הטקסטיל, כעת זה גולש גם לעובדים בעלי מיומנות והשכלה כמו במכתשים אגן.