הנקראות ביותר

"מחירי הנדל"ן - חומר נפץ; הממשלה מפקירה עם בידי קבלנים"

עד שבועת הנדל"ן תתפוצץ, מתקתקת לה פצצה חברתית שתדחק לעבר קו העוני מאות אלפי משפחות מהמעמד הבינוני ■ התוצאה: 3 מיליון עניים בישראל; הממשלה רדומה

חילופי ההאשמות השבוע בנושא מחירי הנדל"ן בין הקבלנים, שטוענים שלמדינה יש אינטרס במחירים גבוהים בגלל ההכנסות ממסים, לבין האוצר, שהאשים את הקבלנים בניצול כוחות השוק לגריפת רווח של מאות אחוזים, כיסו על התזוזה השקטה והמאיימת של לוחות טקטוניים המכינה את רעידת האדמה החברתית שמצב הדיור עתיד להביא עלינו.

לכל מי שיש יד ורגל במצב של מחירי הדירות בישראל, ברור שהמשך המגמות הנוכחיות, ובעיקר חוסר במנהיגות מצד הממשלה, מובילים ללא ספק להתפוצצות. לא התפוצצות של בועה, שהיא תופעה כלכלית מחזורית מוכרת, אלא של פצצת זמן שתכה בעוצמה בעמודי התווך של החברה הישראלית - הזוגות הצעירים ומעמד הביניים.

מי שנשמע כואב את המצב הוא ח"כ לשעבר רן כהן. כהן הוא אבי חוק הדיור הציבורי, שנקבל על-ידי המדינה פעם אחר פעם בחוק ההסדרים, והוא גם שימש סגן שר השיכון בממשלת רבין, שזכורה כמי שהצליחה להאיץ את ענף הבניין כדי לספק פתרונות דיור למיליון עולים מברית המועצות לשעבר, וכל זאת בלי להביא לסחרור מחירים.

כהן, שלא התבטא בנושא עד עתה, אומר השבוע ל"גלובס" כי המצב הקיים מעורר חרדה עמוקה. "אני עוקב אחרי הנושא של הדיור הרבה שנים מאז שהייתי סגן שר הבינוי והשיכון, בוודאי מאז חוקקתי את חוק הדיור הציבורי. הממשלה בכלל לא עושה שום דבר. הם לא רוצים לעשות, הם לא יודעים מה לעשות. מה שניכר זה חוסר מדיניות וחוסר אונים. זה מה שהממשלה משדרת".

כהן מספר שהוא פנה אחרי בחירת הממשלה לשר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס. "ישבתי איתו בכנסת והסברתי לו שחוק הדיור הציבורי נותן לו ביד מאות מיליוני שקלים מחוץ לתקציב, כדי שיוכל לבנות איתם דיור בדיור הציבורי. יש לי הסכם עם הממשלה מלפני שנתיים, חתום על-ידי שר האוצר ושר הבינוי והשיכון, ש-75% מהכסף שנכנס ממכירת הדירות, ילך לבנייה או לרכישה של דירות חדשות בעבור הדיור הציבורי. מה התגובה של הממשלה הזאת? למחוק את חוק הדיור הציבורי. הם פשוט מטומטמים חסרי אונים, זה הכל".

מלשכת שר השיכון נמסר בתגובה כי אטיאס מעולם לא פגש את כהן, וכי ההסכם שכהן מדבר עליו נחתם עם ממשלת קדימה, ולא עם הממשלה הנוכחית.

מפקירים את העם בידי "כוחות השוק"

"אני מלמד תואר שני בתוכנית למצטיינים במדיניות ציבורית", מספר כהן. "סטודנט אחד שלי באוניברסיטה העברית היה עושה לממשלה עבודה שהייתה מוציאה אותם מכל הקשקוש הזה. יש להם את כל הרווח ביד, יש להם את כל הקרקעות, יש להם הון עתק בכיסים, אבל הם לא עושים כלום".

כהן לא מדבר על הכסף שנכנס רק ממיסוי המקרקעין הכללי. "כתוצאה ממכירת הדיור הציבורי על פי החוק שלי, נכנסו לקופת המדינה 2.4 מיליארד שקל. הם לא בנו דירה אחת, לא לדיור ציבורי, לא לדיור בר השגה, לא לשום דבר. והם גם נלחמו בחוק הזה בחירוף נפש ורק גבו את הכסף. גבו את הכסף, ולא נעים להגיד - קברו אותו".

- השרים טוענים שמה שמפריע זה הבירוקרטיה, שהפקידות כובלת אותם.

"הם טוענים טענה עוד יותר מופרכת. הטענה שלהם במחיקת חוק הדיור הציבורי היא שיש מחסור בדירות, ולכן הם לא רוצים למכור. קודם הם גזלו 2.4 מיליארד שקל ממכירת הדירות, שכל הכסף היה מיועד בחוק לבנייה ולרכישה של דירות, ועכשיו הם צועקים את צעקת הקוזק הנגזל שאין להם דירות. הם גזלו את הכסף מהדירות והם צועקים שאין דירות".

- איך אתה רואה את העתיד?

"אנחנו הולכים לקטסטרופה. נראה כמו חבית חומר נפץ. זו פצצה חברתית מתקתקת שתיפגע לא רק בהכי עניים בארץ, היא תיפגע בכל מעמד הביניים, בכל הזוגות הצעירים, תיפגע בכל הרצון והתיאבון לחיות בארץ הזאת. זו ממשלה אנטי-עממית באופן טוטאלי, ממשלה שהיא נגד העם. פשוט ממשלה ששונאת את העם שלה. הם מפקירים את העם בידיים של 'כוחות השוק' כביכול, הקבלנים, הנדל"ניסטים, הספסרים".

- אין שום תקווה? פתח לאופטימיות?

"איזה אופטימיות יש כשלממשלה אין שום רגישות לעם שלה? פעם אמרו, 'הממשלה הזאת שונאת עניים'. אבל היא כבר שונאת את מעמד הביניים. היא שונאת את הזוגות הצעירים. כאלה שמשרתים במילואים ויוצאים למלחמות".

ניכר שכהן מדבר מדם ליבו, אבל הוא מייצג לא רק תוכחה ונבואות זעם. הוא היה שם כאשר הייתה ממשלה שידעה להציע מדיניות. "בתקופת העלייה הגדולה, פואד בן אליעזר היה שר הבינוי והשיכון, אני הייתי סגנו, התחלנו בתנופה אדירה לבנייה. תוך מספר שנים מעטות, השוק הוצף בדירות. חיסלנו את כל הקרוואנים וכל הדיור הזמני והאומלל ההוא. אבל היום לא עושים כלום".

ארץ אוכלת צעיריה

"אני לא מומחה לדיור", אומר פרופ' דן בן דוד, מנכ"ל מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית ופרופסור לכלכלה באוניברסיטת תל אביב, "אבל לעובדה שאנחנו נמצאים במצב הזה יש השלכות לא מבוטלות, ולא רק על מעמד הביניים".

בן דוד רואה כאן סכנה של "דור אבוד". "אם אתה מסתכל על זה לא רק מההיבט של הכנסה, אלא מהיבט של גיל - כל הדור הצעיר שמסיים את הצבא או את לימודיו באוניברסיטה - אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם, שבמחירי דיור כאלה מתקשים בצורה שהולכת ונעשית קיצונית למצוא את מקומם במדינה הזאת".

- אתה צופה גל של ירידה מהארץ?

"אני לא מנבא שזה מה שיקרה. אבל אני מניח שאם היו צריכים עוד קש ועוד קש שישבור את גב הגמל, אז יש לך לא מעט אנשים שמועמדים למצב הזה. טוב לא יכול לצאת מזה. מחירים כאלה גבוהים זה לא מצב טבעי. ובניגוד לארה"ב, פה אתה לא יכול ללכת לקנות דירה בלי שאתה צריך להעמיד סכום די גדול משלך, והסכום הזה הולך ונעשה פנטסטי. אני לא רואה מישהו בן 25 או 30 שיכול להתמודד עם דברים כאלה".

בן דוד מודאג. "מי יכול לעזור היום לחבר'ה שמסיימים צבא ולימודים? איך הם הולכים לחיות? הופכים את החיים כאן לבלתי נסבלים לזוגות צעירים".

- התשובה של הממשלה השבוע לטענות הייתה שהצעירים מפונקים, ושהם יכולים ללכת לגור באשקלון.

"זו לא חוכמה להגיד למישהו ללכת לגור באשקלון אם עבודתו בתל אביב. זה לא שמישהו במדינה הזאת סיפק תשתית תחבורתית שאתה יכול להגיע מאשקלון למקום עבודה בתל אביב תוך חצי שעה ובזול. אם היו בונים פה את התשתית החינוכית והתשתית התחבורתית בצורה נורמלית, לא היו צריכים להגיד לאנשים לעבור למקומות האלה, כי הם היו עושים את זה לבד. ברגע שאין לך את הכל זו לא חוכמה גדולה לומר 'לכו תעברו לשם'".

- יש פתרונות מיידיים?

"ברמה המיידית אין פה הרבה פתרונות באופק. ברמה הפחות מיידית, מדינת ישראל צריכה להקדיש לתשתיות האחרות. אמורה להיות לה שליטה גם על מינהל מקרקעי ישראל. לא יכול להיות מצב שעושים מכרזים, וכשהמחיר לא נוח פשוט מבטלים".

כמו מדינת עולם שלישי

גם עו"ד שרגא בירן, מעורכי הדין המזוהים ביותר עם ענף הנדל"ן, מוטרד מהעתיד. "הבעיה היא שלמדינת ישראל אין מדיניות דיור. יש בכל המדינות הנאורות מדיניות הנקראת מדיניות דיור לאומית של המדינה. למה היא מדיניות דיור לאומית? מכיוון שמדובר על תוכניות ארוכות טווח ותוכניות שהאפשרות להפעיל אותן כל כך עצומה, משום שזה קרקע, זה תשתיות, זה פיזור אוכלוסייה, הכל דברים של מדיניות ארוכת טווח".

עבור ציבור גדול מאוד, טוען בירן, עצם הוויכוח בשאלה האם יש או אין בועת נדל"ן הוא פיקציה, ולא כולם בציבור הזה עשויים מקשה אחת. "לשלושת העשירונים התחתונים, שזה יותר מ-2 מיליון תושבים בישראל, הבעיה של הבועה ובעיית הדיור ועליית המחירים היא בכלל לא רלוונטית. הדיור של משפרי דיור, הוא דיור אחר לגמרי. הדיור של העשירונים העליונים הוא סיפור אחר לגמרי. 40% בערך מהדיור הקיים בישראל מהעשירון השלישי עד השביעי, זה מעמד הביניים, יש לו דירות משלו פזורות על פני כל הארץ. 70% ממנו הם הבעלים של הדירות שלו. הוא מעוניין שמחירי הדירות שלו יעלו. זה החיסכון המרכזי שלו. גם המדינה מעוניינת שמחירי הדיור האלה יעלו, ולא יעברו את השבר העצום של הדיור העממי שעבר על בריטניה ועל ארה"ב ושבר את החסכונות של המשפחות מהמעמד הבינוני".

- השאלה בכמה רצוי שהמחירים יעלו.

"אנחנו לא מעוניינים שהמחירים יעלו בצורה בלתי סבירה, אלא באותה מידה שהחיסכון עולה. בשיעור של 5%-6% בשנה, זה נפלא, או אפילו פחות בין 4.5%-6%, תלוי באינפלציה ובכל המערכת הפיננסית".

- נחזור צעד אחורה, מה יקרה אם דבר לא ישתנה במדיניות הנדל"ן בארץ?

"זה יהיה אסון מבחינת השכבות העממיות של ישראל משום ששלושת העשירונים התחתונים שדיברתי עליהם, שאין להם כמעט דיור, הם לא יוכלו להגיע לדיור משלהם, שזה הנושא של כל ההתחדשות העירונית של שיקום השכונות, שהוא לגמרי מפגר בישראל".

לפי בירן, הממשלה למעשה מתעלמת מהבעיה של 750 אלף יחידות דיור שהן הדירות של שלושת העשירונים התחתונים. "השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה שיש 2.2 או 2.1 מיליון עניים בישראל. איפה יגורו 2.2 מיליון התושבים העניים של ישראל, שהיום מוציאים 50% מההכנסה שלהם על שכירות, על אחזקת הדירה שלהם?".

- מה התרחיש הגרוע מכל אם זה יימשך?

"התרחיש הגרוע מכל הוא שהפערים והעוני בישראל יגדלו, כתוצאה מזה שהשכבה הזאת של ה-2.2 מיליון בני אדם, שלא מצליחים להגיע לדירה סבירה בישראל, הולכת וגדלה מדי שנה והחיסכון המרכזי של משפחה - דירה משפחתית - הופך להיות חלום בלתי מושג לשכבה הולכת וגדלה גם בעשירון הרביעי. היום אנחנו עדים לכך שגם העשירון הרביעי, עוד כ-750 אלף נפשות, עוד כ-250 אלף משפחות, לא מצליחים להגיע לדירה. העוני הולך וגובר כתוצאה מזה שאין דיור בר השגה. וכל התוכנית להתחדשות עירונית אינן זוכות לטיפול הממשלה".

- לאן נגיע? האם אנחנו לא מתרחקים ממה שקורה בכלכלות המפותחות?

"התמונה הזאת היא קלאסית לעולם השלישי".

- מי אשם?

"יש כאן עיוורון מוחלט של הממשלה לראות את העובדות. בעיה של בועה לא קיימת. זאת לא בעיה של בועה. זאת בעיה של היעדר אספקה של דיור עממי, של שיקום שכונות מצד אחד ושל דיור בר השגה".

לבירן, שמעורב במכון לרפורמות מבניות, שערך מחקר על בעיית הדיור בישראל, יש הרבה הצעות מעשיות. "שלושת העשירונים התחתונים צריכים לעבור תהליך של התחדשות עירונית, על-ידי הענקת זכויות להעדפה מתקנת בשכונות העוני. לגבי הרבעון הרביעי, מתבקש להגיע לדיור בר השגה. זה כל אותם זוגות צעירים ומשפרי הדיור שרוצים להגיע טיפה יותר למעלה ולא יכולים להתמודד עם המחירים האלה".

- אם לא ייקחו את כל זה בחשבון תתפוצץ לנו פצצת זמן חברתית?

"יש לנו פה פצצת זמן חברתית מתקתקת שתתפוצץ לנו בפנים בקנה מידה שאנחנו כבר רואים אותה, משום שאוכלוסיית העוני בישראל גדלה וזוחלת מ-1.5-2 מיליון נפש ל-2.5-3 מיליון לנגד עינינו. מדיניות הדיור היא אחת הסיבות המרכזיות לכך".

סכנה לקריסה חברתית

יובל אלבשן, חבר הנהלת עמותת "ידיד" ומנהל הקליניקות המשפטיות באוניברסיטה העברית, חווה את המציאות הקשה בפעילות של "ידיד". "רוב הפניות אלינו הן בנושא דיור. דווקא אנשים ממעמד הביניים פונים יותר מאשר השכבות העניות. מעמד הביניים אכל אותה מכל הכיוונים, למרות שהוא אמור להיות הקטר המרכזי של הצמיחה".

בעקבות העלייה המטורפת במחירי הנדל"ן, אלבשן מתאר דור שלם של צעירים, שמגיעים למבוי סתום אם אין להם משפחה ללוות ממנה. "יותר ויותר זוגות צעירים, וגם לא כל-כך צעירים, בין גיל 30 ל-40, לא מצליחים לרכוש דירה בלי עזרה של הוריהם ובלי לקבל הלוואה מתוך המשפחה". אבל גם זה לא מספיק, הוא מדגיש. "במקביל הם לוקחים משכנתאות הרבה יותר גדולות ממה שלקחו לפני כן. וגם מחירי השכירות עלו מאוד. המשמעות היא שאנשים מבינים שאין להם אפשרות לשכור דירה, ואין להם ברירה אלא ללכת למסלול של משכנתא, אגב לקיחת הלוואה מההורים, ולוקחים משכנתא עד קצה גבול היכולת שלהם".

אלה האנשים שאלבשן פוגש ב"ידיד". "המקרה הקלאסי הוא של אנשים ששילמו שנים משכנתא, ועכשיו הם מפגרים בתשלום, מפנים אותם מהדירות, מוכרים אותן במחירי הפסד, שלא תמיד מכסים אפילו את יתרת ההלוואה, והם נשארים בלי הדירה, בלי קורת גג, בלי כל הכסף שהשקיעו ועם חובות".

- כלומר, הם מידרדרים לעוני?

"הסיפור העצוב הוא שמי שנכנס איתם לסיפור הם ההורים, שנותרים גם הם בסוג של חוסר כל. זו משיכה למטה של שני דורות, שיכלו להיות מעמד ביניים, ואת כולם זה מקרב למאפיינים של עוני. זה אומר שבפעם הבאה שהם ייקלעו למצוקה, לא תהיה להם דרך לפתור את זה בכוחות עצמם. זו הקריסה של מעמד הביניים. העניים היום ממילא כבר לא לוקחים משכנתאות, הם כבר לא חולמים את חלום הבית. מעמד הביניים הנמוך נכנס לסיפור הזה בגלל מחירי השכירות, גם אם הוא מבין שזה בעצם לא כדאי".

הפן החברתי של מצב הדיור מטריד גם את מוטי בניאן, עורך דין המתמחה בדיני מקרקעין. "אני נזהר מלומר פצצה חברתית, כי יש לנו כושר הישרדות ואלסטיות בלתי רגילה. שום תוכנית כלכלית לא גרמה כאן לכאוס שהוציא מאות אלפים לרחובות. תראי מה קורה בצרפת, על איזה עניין של פנסיה תלמידי תיכון הגיעו להפגנות. אנחנו לא בדיוק חברה שלוחמת על זכויותיה".

- מה אפשר לומר על הסכנה החברתית של העמקת הפערים מכיוון תחום הנדל"ן?

"אין ספק שמחירי הנדל"ן מאמירים ושלאזרח הקטן קשה להשיג דירה, זה אחד המרכיבים המשמעותיים של העמקת הפער החברתי. אנחנו עלולים להיות בסיטואציה שפער זה ילך ויגדל בצורה משמעותית ובכמויות גדולות מהנורמה. בכל מדינה נורמלית יש פער בין עמדות, פער ברכוש בין בני אדם. אם יותר מדי אנשים יהיו במצב של עוני, זה יכול להביא לקריסה חברתית".

- יש צעדי מנע שאפשר לנקוט?

"אצלנו עד שמישהו מתעורר, צריכים לקרות דברים מאוד קטסטרופליים. לעולם לא נשמע על צעדי מנע שבאים מבעוד מועד ולפני שיש נורות אדומות. תמיד מחכים אחרי שכבר אין מה לעשות. אחרי שהנורה האדומה כבר התפוצצה. אנחנו עדיין לא במצב שנורת הנדל"ן התפוצצה, אחרת היינו רואים אולי תופעות כמו הפנתרים השחורים. עדיין החברה מסוגלת לעכל את זה, אבל זה לא אומר שהפער הזה לא יעמיק ואז זה יהיה סוג של פיצוץ שאולי יהיה קשה מאוד להשתלט עליו".

"אין דבר כזה שיקולי מדיניות. הכל כסף"

מי שחולל השבוע את הסערה היה ניסים בובליל, נשיא התאחדות הקבלנים, שהכריז שמחירי הנדל"ן הגבוהים הם אינטרס של המדינה, יותר נכון של האוצר ושל רשות המסים, היות שמחירים גבוהים משמעם הכנסה גדולה יותר ממס. יום למחרת ההכרזה הזאת המענה של האוצר הגיע בשני ערוצים: התקפה על הקבלנים שהם אלה שמקפיצים את המחירים במטרה לנצל עד תום את שיאי הביקוש, ובמקביל, נודע שבאוצר שוקלים הפחתה קצובה בזמן של מס השבח על כל הנכסים, גם ותיקים, ל-20% במקום 50%, במטרה להניע את השוק ולשכנע בעלי נכסים למכור.

"סך הכל, מה שעשיתי היה להיות הילד הקטן שאומר 'המלך עירום'", אומר בובליל. "כולם ראו שהוא עירום. אני לא המצאתי נתונים. לאוצר יש את אותם נתונים. הם פשוט העדיפו לא להגיד אותם, כי זה לא משרת את האינטרסים שלהם".

- הדיבור על הפחתת מס השבח הוא הישג?

"אני לא מרגיש הישג. התפקיד שלי היה להאיר את הבעיה. להציג את העובדות, להעמיד מראה מול הפנים של מקבלי ההחלטות. אני מקווה שהם יקבלו את ההחלטות הנכונות. ביום ג' הייתי אצל ראש הממשלה, הצגתי את הנתונים שוב. פגשתי אדם שמכיר את הנתונים ושמתייחס מאוד ברצינות לבעיה, ולדעתי הדברים יטופלו".

- יש לדעתך ניגוד אינטרסים בין המדינה או רשות המסים, לבין הצורך לעשות צעדים להקלת הלחץ על הציבור?

"המתח הזה קיים באופן טבעי לאורך כל השנים בין רשות המסים, מינהל מקרקעי ישראל, לבין מקבלי ההחלטות והציבור. התפקיד של רשות המסים למקסם את ההכנסות. התפקיד של המדינה לבצע מדיניות. מי שצריך לאזן אלה הנבחרים".

לטענת בובליל, והוא לא היחיד שסבור כך, הבעיה היא הפקידות. "בסופו של יום, הדיקטטורה קיימת אצל הפקידים. היא גורמת נזק אדיר למדינת ישראל. אם ראש הממשלה, שר האוצר, שר השיכון והנגיד מדברים על כך שמחיר הדיור הוא הבעיה המרכזית של המדינה, אבל הפקידים לא מבצעים את המדיניות, אז אותם פקידים מכשילים את האינטרסים של כלכלת ישראל".

- והנבחרים שלנו לא מנומנמים קצת?

"אני לא בא לתת ציונים. הדבר שגרם לי לפעול דווקא כעת זה ההופעות האחרונות של שרים שמדברים על הנושא של מחירי הדירות כאילו זה מכה משמיים, שלא ניתן לפתור אותה בשנים הקרובות. מי שאומר דבר כזה לא רוצה לקבל החלטות, כי כשראש ממשלה במדינת ישראל (רבין, ב-1992) רצה לטפל במחירי הדירות בתקופה שהגיעו כמיליון עולים חדשים למדינת ישראל בתקופה מאוד קצרה, הוא טיפל בזה. תוך שנה וחצי הוא סיפק את כל המלאי של הדירות הנחוץ וגם גרם לזה שמחירי הדירות לא יעלו. פתרונות יש ולא צריך להמציא את הגלגל, אבל צריך שמקבלי ההחלטות יקבלו החלטות".

הטענות של האוצר שהקבלנים חוגגים על קרקעות שנקנו בתקופת שפל מרגיזות את בובליל. "זה פשוט שקר נתעב, וזו לשון עדינה. אין קבלן בישראל שיש קרקע שהוא יכול לבנות עליה בתקופה הזאת, תקופת הגאות, ולא עושה מאמצים לבנות. מי שכן מחזיק קרקע זה מינהל מקרקעי ישראל, שאוחז 94% מקרקעות המדינה".

הקופון השמן של המדינה

ארז כהן, יו"ר לשכת שמאי מקרקעין בישראל, מסכים שלמדינה יש כאן אינטרס. הלב נגד הכיס. "למדינה אין אינטרס להוריד מחירים, כי המדינה שואבת מענף הנדל"ן, מהקרקעות והמיסוי סכומים משמעותיים".

כהן מסביר ש-91% מהשווי של הקרקע, אם היא מוקצית במכרז, הולך למדינה, למינהל, שזה קופת האוצר. כל קרקע שמשווקת, 91% ממנה פלוס מע"מ, כי הרי גם המינהל מוציא חשבוניות מס, משולם לקופת המדינה. "מדברים היום על היקפי קרקע באזור המרכז שיכולים להגיע לכדי 1.5-2 מיליון שקל ליחידת דיור, אם לא למעלה מכך לקרקע. כל תזוזה כלפי מטה משנה משמעותית מאוד את הכנסת המדינה מהקרקע. אפילו אם זה ירד ב-10% מדובר בסכומים של מינימום 100 אלף שקל לדירה. בן אדם שזוכה במכרז משלם גם מע"מ, גם 5% מס רכישה. והכל נגזר מעלות הנכס. נניח שהקרקע שווה מיליון, זה 50 אלף ועוד מע"מ 16%, אז רק ההכנסות העקיפות מסתכמות ביותר מ-10% רק ממרכיב הקרקע".

- אז המדינה עובדת בעיניים על האזרחים שמעוניינים בירידת מחירים?

"התשובה קצת יותר מורכבת. אם מסתכלים על הצד התקציבי, האוצר ואלה שמסתכלים רק כלכלה, אז ברור שאין למדינה שום אינטרס בירידת מחירים. אבל המדינה מורכבת לא רק מכלכלה אלא גם משיקולים פוליטיים, ובכל זאת מי שמרכיב את המדינה זה גם האזרחים שלה ואם יש בעיה אמיתית של יוקר הדירות, מבחינת שיקולי מדיניות, השיקול הוא לא רק תכניסו לי כמה שיותר כסף".

- למה הטיפול בנושא הזה איטי?

"אני יכול להגיד מהיכרותי את מינהל מקרקעי ישראל, שכל מה שמניע אותו זה מקסום המיסוי מהקרקע. קשה לראות אותם נותנים הפחתה בגלל שיקולי מדיניות. אין להם דבר כזה שנקרא שיקולי מדיניות".

תגובות: "לא מנמנמים, אלא יוזמים"

שר השיכון, אריאל אטיאס, מוצא את עצמו בקרב הנוכחי בעמדת משקיף. הוא מצדיק חלק מטענות הקבלנים, אבל לא שוכח להזכיר שחלק מהטענות על מימוש רווחים מבנייה הן על קרקעות שנרכשו לפני הבום הגדול.

בלשכת אטיאס דוחים את רוב הטענות על "נמנום" או על היעדר יוזמה. במשך 20 שנה לא חידשו את המלאי של הדירות בדיור הציבורי, אומרים במשרד השיכון. השר אטיאס הוא זה שהחל להסיט תקציבים של יותר מ-270 מיליון שקל לרכישה של דירות למקרים קשים בדיור הציבורי בשנה וחצי האחרונות.

על דברי רן כהן לגבי ההכנסות מדיור ציבורי אומרים במשרד השיכון כי כל הכסף שמצטבר הולך לקנייה של דירות, למרות התנגדות האוצר. במשרד השיכון הקציבו בשנה האחרונה 275 מיליון שקל לדיור הציבורי. לגבי היוזמה של אטיאס לסיוע בהחזרי משכנתא, מסבירים כי חסר דירה שירכוש דירה בבנייה רוויה באזור עדיפות לאומית, יוכל לקבל הלוואה נוספת מהבנקים בריבית של לא יותר מ-4%, והמדינה תסבסד את החזר המשכנתא, כל עוד הזכאי יחזיק בדירה.

בלשכה מסבירים כי בתקציב המשרד יש 1.2 מיליארד בשנה למשכנתאות. כמעט חצי מיליארד מזה חוזר מחוסר מימושים. כלומר שכבר היום בספר התקציב יש את הכסף. המטרה, אומרים במשרד, היא להקל על הצורך בגיוס הון עצמי.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה לטענות בכתבה: "בעניין ההסכמות עם רן כהן בנושא חוק הדיור הציבורי - פרטי הסיכום מולאו ככתבם וכלשונם. בעניין דברי בובליל - אלו סיסמאות ריקות מתוכן. הממשלה פועלת רבות להתמודדות עם מחירי הדיור, ובכלל זה: החלטות ממשלה העוסקות בהצבת יעדי תכנון מפורט לשנים הקרובות, הקמת ועדה לטיפול בפינוי בינוי ותמ"א 38 , ביטול הוראת שעה על איסור קידום תכנון במרכז הארץ וקידום מסי פיתוח ומוסדות ציבור. כל אלו לצד קידום רפורמות בעניין המקרקעין והתכנון ובנייה. האשמת הממשלה בדבר הנאתה מגביית מסי הנדל"ן מגוחכת. כידוע, בענף הנדל"ן התאמות אורכות זמן רב ולפיכך אנו מתפלאים שנשיא התאחדות הקבלנים מצפה מהממשלה לפתרונות קסם לא אחראיים".

ממשרד ראש הממשלה לא נמסרה תגובה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא נדל"ן ותשתיות?
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
הסיפורים הגדולים של היום
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות