הם מפחדים

למה הממשלה לא גיבשה את הצעת חוק האברכים? בגלל מאזן הכוחות בינה ובין העליון

העובדה שהצעת החוק האחרונה, שאפשר להכתירה בתואר "חוק עוקף בג"ץ", באה כהצעת חוק פרטית ולא ממשלתית איננה צריכה להפתיע איש. מדובר בהצעת החוק של ח"כ משה גפני, שהיתה אמורה לעלות אתמול (א') לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה, ועניינה תשלום "מלגות קיום" לאברכי כוללים שלהם 3 ילדים ויותר ואין להם הכנסה אחרת.

הצעת החוק נוסחה על-ידי גפני ולא על-ידי אנשי מחלקת החקיקה במשרד המשפטים או משרדי האוצר והחינוך, מהטעם הפשוט שבמאזן הכוחות הנוכחי שבין הממשלה לבית המשפט העליון, הרשות המבצעת מבקשת להימנע מעימותים ישירים עם הרשות המחוקקת, נוסח דניאל פרידמן. התפיסה המקובלת היא שבית המשפט העליון העליון הנוכחי הוא כה אפור, כה מפוחד מקיצוץ בכנפיו ומצמצום בכוחו, שהוא מגביל את עצמו וממעט להיכנס לשטחי מחלוקת.

שר המשפטים יעקב נאמן, המוביל לדברי גורמים במסדרונות השלטון את הגישה הזו, היה אמור לפעול אחרת בכהונתו השנייה. נאמן כבר כיהן בעבר כשר המשפטים, והוא נושא עמו את מטען הזעם על כתב האישום שהוגש נגדו ובעטיו נאלץ לעזוב את תפקידו. אחרי שזוכה מכל אשמה, היה כבר כס שר המשפטים תפוס על-ידי צחי הנגבי. כל זה היה אמור לגרום לו לנקוט גישה מיליטנטית הרבה יותר כלפי המערכת המשפטית.

אולי היה זה כישלונו בהעברת הרפורמה לפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה שגרם לנאמן לחפש אפיקים אחרים להשקיע בהם את מרצו. ואולם העובדה בעינה נותרת - הצעות חוק שמטרתן צמצום כוחו של בית המשפט העליון העליון מוגשים לכנסת בדלת האחורית כהצעות חוק פרטיות.

במקרה של הקצבאות, באה הצעת החוק להחזיר במידה מסוימת לקדמותו את המצב ששרר עד מתן פסק הדין בפרשת ארנן יקותיאלי, שקבע כי חוק התקציב השנתי סותר את הוראת השוויון בחוק יסודות התקציב, לאור העובדה שסטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות אינם זכאים לקצבת "הבטחת הכנסה" בתקופת לימודיהם.

השופטים דחו את מועד כניסתו לתוקף של פסק הדין עד 2011, כדי לאפשר למחוקק להסדיר את הנושא. הסדרה כזו צריכה היתה לבוא בהצעת חוק ממשלתית, המביאה בחשבון את כלל האינטרסים הכלכליים והחברתיים, אלא שבמקום זאת מוגשת הצעה אינטרסנטית וחלקית של החרדים.

אם לתפיסת הממשלה בית המשפט העליון העליון הנוכחי הוא אכן אפור ומפוחד, מוטב לה לקיים בוחן מציאות חדש. העליון של ביניש אמנם איננו צבעוני ורועש כמו העליון בתקופתם של ברק, חשין, דורנר וזמיר, אך דווקא האפרוריות היחסית משחקת לטובתו. במבחן המעשה, מספרם של פסקי הדין האמיצים, מעוררי המחלוקת, מבטלי החוקים לא פחת, אולי אפילו להיפך.

האקטיביזם, למדו שופטי ישראל זה מכבר, יעיל במיוחד כשהוא מגיע בלחישה ולא בזעקה.

צרו איתנו קשר *5988