ניחוח מכרזי עדין: גל סדרות חדשות מייצג את "ישראל האחרת"

הגל בגופי השידור מתעצם אחרי שהבורגנות התל-אביבית יצאה לצופי הדרמות מכל החורים ■ וגם: איך קרה שדווקא ישראל נבחרה לפדרציית התסריטאים דוברי האנגלית הבינלאומית?

במקום "מסודרים", "על קצות האצבעות" ו"כוונות טובות", השתלטו על המסך של קשת השנה "חטופים", "עבודה ערבית" והדרמה הטרייה "חיים אחרים" העוסקת במגזר הדתי. עושה רושם שהזכיינית החזקה של ערוץ 2 גילתה את ישראל האחרת, הפגועה, הכואבת, המגזרית; זו שמתמודדת יום-יום עם סוגיות מורכבות שייחודיות אך ורק לה.

קשת לא לבד. מסקירה של סדרות הדרמה שצפויות להגיע בקרוב למסך מתברר כי גם גופי השידור האחרים מיישרים קו עם המגמה המעניינת. רשימה חלקית: "סימני שאלה" (רשת), שתביא את סיפורם של חבורת חוזרים בשאלה, "אדמה" (HOT) - שתעסוק במאבקם של חקלאי הצפון לשרוד, "בלו נטלי" (yes) - אודות משפחה אשדודית המסובכת בנושא הסחר בנשים בישראל, ו"אורים ותומים" (yes) - דרמת מתח המתרחשת בישיבה תיכונית אליטיסטית.

גם בתחום הדרמות היומיות ראינו עדות למגמה של התרחקות מהזוהר והתל-אביבי לטובת מחוזות אחרים. כך, סדרת הלהיט "עספור" הצליחה לשנות את הכללים, ובמקום ההתעסקות בשחקני כדורגל זוהרים, דוגמניות דקיקות, שחקני טלנובלות נערצים, מגישי חדשות מורמים מהעם ושאר יהלומים מזויפים - יוצרי הסדרה הצליחו לסחוף את הצופים באמצעות חבורת טיפוסי שוליים קשי-יום מירושלים.

בקשת, כמובן, גם השכילו למנף את התופעה בדרך מקורית: אם הפרוז'קטור כבר דולק, למה לא לצלם במקביל גם סרט דוקומנטרי באותו נושא. כך הוקרן "שבויים", שהצטרף ל"חטופים" בהצפת נושא החיילים השבויים. וכעת זה "סימני שאלה", דוקו על חוזרים בשאלה, שמשודר בסמוך לעלייתה של "חיים אחרים" ומכין את הקרקע הנכונה להנבטת דיון ובאזז, שיתרמו לסדרה עצמה.

יש סדרות שבהן אנחנו רוצים להיות כמו הגיבורים; ויש סדרות שבהן הגיבורים הם אנחנו. יכול להיות שגופי השידור הבינו כי סיפור קטן שמגיע מקרביהם של יוצרים ונשען על קונפליקטים שייחודיים לחברה הישראלית עושה לנו את זה יותר מאשר עיבודים מקומיים לפורמטים שהצליחו בחו"ל? האם הזכייניות החליטו - לפחות בתחום הדרמה - להסתכל על הצופים בגובה העיניים?

מאחר שהעבודה על יצירת דרמה נמשכת מספר שנים, צריך ללכת אחורה כדי לאתר את שורשי התופעה. השנה היא 2007. הסדרה שמככבת בטבלאות הצפייה ושוברת שיאי רייטינג, כנגד כל הסיכויים, היא "מרחק נגיעה" (רשת), שהביאה ללב הפריים-טיים בערוץ 2 גיבורים מגזריים. מחלקות המחקר והמנהלים בגופי השידור נכנסו לסחרור, וכולם צעקו "כזה".

כלומר, לא מעט סדרות שנמצאות על המסך הן למעשה גרורות של "מרחק נגיעה". סביר להניח כי בעוד שנתיים-שלוש אנחנו נראה על המסך ריבוי של קומדיות מצבים בניחוח גברי - צאצאים ל"רמזור" ו"מסודרים".

סיבה נוספת לשגשוגן של הדרמות המגזריות היא ביכולת לגייס להן תקציבים מגופים חיצוניים בעלי אג'נדה. כמו, למשל, קרן אבי-חי, שמשקיעה מדי שנה עשרות אלפי דולרים בפרויקטים טלוויזיוניים וקולנועיים ("מרחק נגיעה", "חיים אחרים"), המקרבים בין המגזר הדתי לחילוני.

"אני בכלל לא בטוח שההתרחקות מהמרכז נכונה", אומר יוסי מדמוני, יוצר "חיים אחרים". "בגלל שתעשיית הדרמות בארץ עוד צעירה, עדיין מחפשים כל הזמן טריטוריות בתוליות. אחת החוזקות של 'חיים אחרים' היא ההתעסקות הראשונית במגזר הדתי-לאומי. אני חושב שכמעט כל סדרה שתצליח להביא למסך אזורים חדשים תזכה להערכה - ולו רק בגלל הניחוח החדשני".

למרות שמדמוני מזוהה כיוצר שמאז ומתמיד כיוון את הפרוז'קטור לשולי החברה ("בת ים-ניו יורק", "המנגליסטים"), הוא מגנה את האמירה כי "נמאס מסדרות שמתרחשות בשינקין פינת רוטשילד". "ההתעסקות בתל-אביב היא טבעית ולגיטימית", הוא אומר. "כמו שרוב הסרטים האמריקניים מתרחשים בניו יורק או בלוס אנג'לס. תל-אביב היא המרכז התרבותי העברי. לבוז למרכז כזה זו שנאה עצמית".

יוצרים לעולם

בחודש שעבר, בעיר דבלין, הוחלט בכנס השנתי של הפדרציה הבינלאומית של איגודי התסריטאים דוברי האנגלית לצרף באופן תקדימי את איגוד התסריטאים הישראלי כחבר.

מדובר בהישג יוצא דופן של האיגוד הישראלי, שהצטרפותו לפדרציה המיוחסת - IAWG - צפויה לחזק באופן משמעותי את מעמדם של תסריטאי ישראל בארץ ובעולם.

ה-IAWG (The International Affiliation of Writers Guilds) הוא גוף סגור, שבין חבריו נמנים איגודי התסריטאים של ארה"ב, קנדה, אנגליה, אוסטרליה, אירלנד וניו-זילנד. כלומר, ברית רבת עוצמה בין תסריטאי המדינות שאחראיות על הרוב המכריע של תכנים טלוויזיוניים וקולנועיים המיוצרים ומשווקים ברחבי העולם.

מטרת-העל של הפדרציה היא לחזק את איגודי התסריטאים החברים בה ולדאוג למעמדם ואיתנותם - אם באמצעות הפגנת סולידריות ואם באמצעות התייעצות והחלפת מידע יקר ערך אודות התהליכים, המגמות והדרכים להתמודד עם האקלים החדש שנוצר בתעשיות הטלוויזיה והקולנוע בעולם, בעידן החדש.

חברים נוספים בפדרציה הם איגודי התסריטאים של צרפת ומקסיקו. אך בניגוד לאיגוד הישראלי שהתקבל כ"חבר פעיל" ב-IAWG, צרפת ומקסיקו הן על תקן "משקיפות" בלבד.

איך קרה שדווקא ישראל נבחרה, פה-אחד, להיות המדינה השביעית - והיחידה שאינה דוברת אנגלית - לחברה מן המניין בפדרציה המגובשת? לדברי ליאורה קמינצקי, יו"ר איגוד התסריטאים בארץ והנציגה הישראלית בפדרציה, "כנראה שהחוצפה הישראלית היא שקסמה לחברי ההנהלה".

"הזרעים להצטרפות נזרעו בשנה שעברה, בכנס התסריטאים העולמי שנערך באתונה", מספרת קמינצקי ל"פירמה". "כשעליתי לבמה וסיפרתי על המאבקים האקטיביים שהובילו האיגודים בארץ, הם נשארו פעורי-פה. המשלחת הישראלית הצליחה לעורר הרבה סקרנות, ולכן הוזמנו לכנס בדבלין כ'משקיפים' בלבד.

"לדבלין כבר הגענו מוכנים, עם מצגת שמתעדת את חברי האיגודים עם וסטים צהובים, מפגינים מול הכנסת ומשרדי הזכייניות. אחרי שהפרזנטציה הסתיימה היינו בטוחים שעשינו טעות - שהצגנו משהו פרוע וכאוטי לחלוטין שלא מתאים להלך-הרוח הג'נטלמני והמנומס ששרר בחדר.

"הדיון האם לצרף את האיגוד הישראלי לפדרציה - לפנים משורת הדין, למרות שישראל אינה מדינה דוברת אנגלית - התקיים שלא בנוכחותנו. כשקראו לנו חזרה לחדר, כל הנוכחים עמדו על הרגליים, מחאו כפיים ובירכו אותנו על הצטרפותנו ל-IAWG. הם אמרו שהם התרשמו מהמזג הישראלי ושהם צריכים אנשים כמונו - שיודעים לקדם יוזמות חצופות וחד-משמעיות".

בכנס השנתי בדבלין הציגו נציגי המדינות החברות בפדרציה את מצבן של תעשיות הטלוויזיה והקולנוע באזורן. כך, למשל, נציגי האיגודים האמריקניים סיפרו כי תעשיית הסרטים בארה"ב מגלגלת את אותם סכומי כסף שהיא גלגלה לפני המשבר - בהבדל אחד: כמות הסרטים קטנה בכ-30%. זאת אומרת, נעשים פחות סרטים, בהשקעה יותר גדולה לסרט. המפסידים הגדולים מהסידור החדש הם כמובן עובדי התעשייה - ששוק העבודה שלהם התכווץ בשליש.

בחודשים האחרונים, חברי האיגודים השותפים ב-IAWG עסוקים בין השאר בדירוג פסטיבלי הקולנוע והטלוויזיה בעולם, לפי רמת ידידותם לקהילת התסריטאים. פסטיבלים שנוהגים להשמיט את שם התסריטאי מרשימת הקרדיטים, יקוטלגו כ-"writers-unfriendly" ויוחרמו על-ידי הקהילה הרחבה. בין הפסטיבלים המועמדים להחרמה מככב פסטיבל קאן. פסטיבל ברלין וסנדנס, לעומת זאת, מדורגים כפסטיבלים הידידותיים ביותר.

עכשיו, כשהאיגוד הישראלי נכנס לתמונה, המועמדים המקומיים שעלולים למצוא עצמם על הכוונת: פסטיבל חיפה - שבחר לא לתת השנה קרדיט לתסריטאים שהשתתפו בפסטיבל; ואתר ynet - שביחד עם קרן הקולנוע הישראלי מנהל תחרות לבחירת הסרט הישראלי הטוב ב-30 השנים האחרונות, שכנראה נכתב מעצמו.

לימודי אולפן

בתחילת השנה הוחלט על-ידי הרשות השנייה ומשרד האוצר על הארכת הזיכיון לערוץ 10, תוך פריסת החובות שצבר הערוץ לאורך השנים. בתמורה התחייבה הנהלת הערוץ לעמוד בכל מחויבויות התוכן, וכן, בלעה גם גלולה מרה במיוחד מבחינה כלכלית ולוגיסטית - והסכימה לבצע את העתקת הפעילות של חברת החדשות של הערוץ ל(אזור) ירושלים - בדומה לחברת החדשות של ערוץ 2.

לפני מספר חודשים אף פורסם כי מנכ"ל הערוץ יוסי ורשבסקי וסמנכ"ל הכספים יואב הלדמן נפגשו עם ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, על מנת לקדם מעבר מלא של הערוץ ו-550 עובדיו לבירה, כבר במהלך השנתיים הקרובות.

אולם, במקביל להצהרות על מעבר מתוכנן, במקום לארוז, חברת חדשות ערוץ 10 החליטה להשקיע, דווקא עכשיו, מיליוני שקלים בהקמת אולפן חדש בתל-אביב - עובדה שגרמה ללא מעט אנשים בתעשייה להרים גבה ולתהות לגבי נכונותו של הערוץ להיפרד מהמשרדים בבית הורד.

ערוץ 10 מגיב על הנושא ל"פירמה": "בקרוב יושק אולפן חדש למהדורה המרכזית וליתר תוכניות חדשות 10, אולפן שישלב טכנולוגיות מהתקדמות ביותר בתחום החדשות ועיצוב גרפי עדכני. האולפן החדש הינו מודולרי, ובעלות מזערית הוא ניתן להעברה למיקום אחר".

צרו איתנו קשר *5988