בעל קרקע שהופקעה יפוצה רק בגין נזק משמעותי ליתרת הקרקע

שופטי העליון אליעזר ריבלין ועדנה ארבל קיבל את ערעורה של עיריית רעננה ‏‎‎‏■ השופט יורם דנצינגר בדעת מיעוט: "הזכות לקניין אינה אלא הזכות של אדם לריבונות על נכסיו"‏

‎‎המדינה או רשות מקומית רשאיות להפקיע 40% מחלקת קרקע ללא פיצוי, ולשלם לבעל הקרקע המופקעת פיצוי רק בגין נזק משמעותי שנגרם ליתרת החלקה, שבגינו לא ניתן להשתמש ביתרת החלקה שימוש סביר - כך עולה מפסק דין תקדימי שניתן היום (ג') בבית המשפט העליון.

‏השופטים עדנה ארבל ואליעזר ריבלין החליטו, בדעת רוב, לקבל את הערעור של עיריית רעננה והוועדה המקומית ברעננה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולקבוע כי הן רשאיות לשלם פיצוי בגין הפגיעה ביתרת החלקה, משמע הן לא תהיינה חייבות לבחור בין ביטול ההפקעה להפקעת כלל החלקה בתשלום מלא.

השופט יורם דנציגר, בדעת מיעוט, סבר כי יש לדחות את הערעור, ולפרש את חוק התכנון והבנייה כך שהרשות תהיה מנועה מהפקעת חלקו של המגרש, לא רק במצב שבו יתרת המגרש שלא הופקעה אינה ניתנת לניצול סביר.

כרסום זכויות הקניין

‏לפסק הדין עשויה להיות השלכה משמעותית על זכותם של בעלי מקרקעין לקבל פיצוי הולם על קניינם במקרים שבהם הוחלט על הפקעה חלקית. החוק מאפשר לרשות להפקיע עד 40% משטח חלקה בלא פיצוי כלל, והמחלוקת המשפטית מתמקדת במקרים שבהם ההפקעה בשיעור זה גורמת לפגיעה ביתרת החלקה, כך שבפועל נותר חלק הקטן מ-60% ממנה לשימושו של בעל הקרקע.

ההלכה שפסק העליון בסוגיה מכרסמת בזכות הקניין של בעלי הקרקעות, ומאפשרת לרשות לפצותו רק על החלק שנפגע ביתרת החלקה הבלתי מופקעת, תוך ניצול זכות הפקעת החינם בשיעור 40%.

‏‎‎בעלת הקרקע בפרשה היא קרן עבודה ורווחה, עמותה מיסודה של תנועת המזרחי, המחזיקה קרקע בשטח כ-2.5 דונם. בית-הספר יבנה, שהוקם על חלקות סמוכות, פלש למקרקעין שבבעלותה, והרשות החליטה ב-2005 להפקיע 1,000 מ"ר מהמגרש שבבעלות הקרן. במסגרת התביעה מונה שמאי במטרה לבדוק אם הפגיעה בשווי יתרת הקרקע שלא הופקעה היא משמעותית או זניחה.

ארבל קבעה כי "אין היגיון בכך שברגע שנפגע שווי היתרה, אפילו באופן מזערי, יחליט המחוקק לוותר כליל על ההפקעה ועל האינטרס הציבורי הטמון בה. על מנת לשמר את האיזונים בדיני ההפקעות יש לפרש את ההגנה כך שתחול במקרים שבהם הפיצוי אינו יכול לפצות את בעל הקרקע על הפגיעה שנגרמה ליתרת הקרקע הנותרת בידיו".

לדעת ארבל, יש לכלול את מרכיב הסבירות במשוואה, כך שניתן יהיה לפצות בגין הפגיעה החלקית גם כשניתן להשתמש באופן סביר ביתרת הקרקע.

‏דנציגר ציין, בדעת מיעוט, כי "אף שלזכות הקניין במקרקעין נלווית אחריות חברתית, המחייבת מתן משקל של ממש לצורך הציבורי לשימוש במשאב המקרקעין, אין מדובר בחובה אינהרנטית של בעל הזכות לטובת הכלל. לשיטתי, הזכות לקניין אינה אלא הזכות של אדם לריבונות על נכסיו ועל משאביו".

לדברי דנציגר, יש לתת משקל רב לעיקרון ההפקעה ללא פיצוי בפרשנות כל הוראה כללית בתחום ההפקעות. ‏‎‎‏