צה"ל במקום ועד

כך הפך הפרקליט הצבאי הראשי ללוביסט של אנשי הקבע. האם הוא נתון בניגוד עניינים?

לא מזמן דיווח עמיתי אדריאן פילוט כי הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף אביחי מנדלבליט, דורש לבטל את הסיכום שהושג בין צה"ל לאוצר בנוגע לגיל הפרישה של אנשי הקבע.

מנדלבליט שיגר ליועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין חוו- דעת שבה הוא מונה את "הקשיים המשפטיים" הקיימים בסיכום. מה שמטריד את מנוחתו של תא"ל מנדלבליט הוא, למשל, הסעיף הקרוי "הוראות מעבר" - דהיינו האופן שבו ישפיע החוק החדש על אנשי הקבע המשרתים כיום - למשל מנדלבליט עצמו.

הוראות המעבר, מסכים גם הפצ"ר, כוללות הליך מדורג, כך שהוא ישפיע באופן הרב ביותר ככל שאנשי הקבע המשרתים צעירים יותר. אלא שלדעת מנדלבליט "מדובר במדרג תלול ומהיר שאין לו תקדים בחקיקה דומה".

ניסוח חריף, אבל נדמה כי הפצ"ר שכח לרגע שכמו כל יועץ משפטי של רשות ממשלתית, הוא זרוע של היועץ המשפטי לממשלה - ולא לוביסט של אנשי הקבע במאבקם להמשיך את ההסדר המתוק של פנסיה בגיל 46. האם ראוי לו לקחת חלק במאבק? האם אינו נתון בסוג של ניגוד עניינים, ולו למראית עין, בהיותו איש קבע במדים?

הנה מה שמשיב דובר צה"ל: "בסיכום בין צה"ל לאוצר נקבע כי הוא יועבר לייעוץ משפטי בשני הגופים. בהתאם לכך אכן פנה הפצ"ר ליועץ המשפטי. המסמך אינו מעלה התנגדות לעצם העלאת גיל הפרישה, אלא מתייחס לסוגיות משפטיות הנוגעות בהסדרי המעבר ליישום העלאת גיל הפרישה. הפצ"ר לא היה נתון בניגוד עניינים בנושא זה, וההסדרים המפורטים בו אינם צפויים לחול עליו באופן אישי".

מלשכתו של היועץ המשפטי נמסר כי "הפרקליט הצבאי פעל בדרך מקובלת, שכן סדר הדברים הרגיל הוא שמחלוקות משפטיות בין גופי ממשלה מובאות להכרעת היועץ".

מעניין אם לוועדי עובדים אחרים במשק יש פריבילגיות שכאלה.