פרויקט האגירה השאובה: "פרויקט מהגדולים בתולדות ישראל"

שיא החום מאחורינו והסכנה של קריסת משק החשמל חלפה, אך חברת החשמל ממשיכה לייצר חשמל רב, אותו היא לא תלמד לאגור כנראה גם בעוד שנים. אז, בחסות העלטה והתרדמה הכללית, היא תפנה את עודפי האנרגיה הרבים שלה להפעלה הפוכה של טורבינות הענק, כך שיניעו את המים מהמאגרים התחתונים בחזרה אל העליונים, לגבהים של בין 500 ל-700 מטרים. בשעות הבוקר המאגרים העליונים כבר יהיו מלאים, ערוכים לסבב נוסף של התרוקנות והפקת אנרגיה.

מי שמתעקש על החזון הזה הוא מנכ"ל יחידת האגירה השאובה של אלקטרה, אורי בינדר. בשיחה עם "גלובס" מסמן בינדר אפילו תאריך יעד למועד שבו יעלו דחפורי ענק על השטח במעלה גלבוע ובצוק מנרה ויתחילו בעבודות ההקמה: קיץ 2011.

כך, 400 מיליון דולר יושקעו בהקמת תחנת האגירה השאובה במעלה גלבוע והיא תייצר חשמל בהיקף של 300 מגה-וואט ועוד כ-260 מיליון דולר יושקעו בתחנה דומה, קטנה יותר, בצוק מנרה, שתייצר חשמל בהיקף של 200 מגה-וואט.

"למעשה, אלה תחנות הכוח הפרטיות הבודדות שיוקמו כאן בשנים הקרובות, למרות הדיבורים על עשרות יוזמות בתחום. העבודות בשטח יתחילו בתוך 10 חודשים. יצאנו לדרך כמו עוד הרבה מיזמים אחרים, אבל אנחנו נהיה בין הבודדים שיגיעו אל קו הגמר".

יש סגירה פיננסית

לאלקטרה זהו ניסיון ראשון להשיג דריסת רגל במשק ייצור החשמל הפרטי בארץ, והיא שותפה בכירה בשני המיזמים. אלקטרה מחזיקה ברבע מהמיזם במעלה גלבוע, עם השותפות (בחלוקה שווה) אורתם סהר, חברת 7 מזרקות ותאגיד של קיבוצי הסביבה. חלקה בתחנה המקבילה בצוק מנרה גדול יותר, שם היא מחזיקה ב-38%. בהיקף דומה מחזיקה אורתם סהר ו-24% הנותרים נמצאים בידי יזם פרטי, ארז חשמל.

"יש כבר סגירה פיננסית, יש חברות תכנון שהשלימו את העבודה, יש על הפרק מכרזים וכבר עברנו את כל תהליכי האישורים בוועדות התכנון השונות. זה קורה, נקודה". בינדר מוסיף כי "בארה"ב מייצרים כיום 5% מכלל האנרגיה באמצעות אגירה שאובה, וביפן היקף ייצור החשמל בשיטה זו עומד על 10%. לפי מצב משק החשמל הישראלי, נראה שנתאים יותר למודל היפני. אני רואה פוטנציאל לעוד שלוש כאלה ברחבי הארץ".

אין מדובר בטכנולוגיית קלינטק פורצת דרך. אף על פי שרוח הזמן מפתה לדבוק בטכנולוגיות ירוקות לייצור אנרגיה, כאן עדיין תצטרך חברת החשמל להפעיל את טורבינות הענק שיניעו את המים מהמאגרים התחתונים אל העליונים באמצעות חשמל, המיוצר בדרך המסורתית, המושמצת והיעילה של שריפת פחם.

יש עודפי מים

"ועדיין, חשוב לזכור שמדובר בחשמל שמיוצר ממילא, כי בשעות השפל תחנות הכוח לא שובקות, כך שחשמל יקר יהפוך להיות תכליתי במקום ללכת לריק", אומרת ל"גלובס" המהנדסת דפנה בירן-אורבך ממשרד אורבך-הלוי אדריכלים ומהנדסים, המוביל את תכנון שני האתרים ושעסק בזיהוי המרחבים המתאימים להקמתם.

באותו מרוץ הזיע לצדה האדריכל אורי הלוי, שסיפק לתוכניות שגיבשה את ההיבטים האדריכליים והנופיים הנלווים. יחד עם עזרא ענבר, ראש תחום האנרגיה במשרדם המשותף, הם מצאו עצמם עוברים את לילות הקיץ האחרון בעיניים טרוטות, מול מבצע הנדסי חסר תקדים, שסביר שעוד ידובר בו רבות.

"זה יהיה פרויקט הנדסי מהגדולים בתולדות ישראל", מתלהב ענבר ומעמיק בפרטים, "בין המאגר העליון לתחתון יהיה פער גובה של 700 מטר; נחפור בסלע פיר ענק ברוחב של 4.5 מטר, וכבר בדקנו את הרכב הסלע בשטח; נחפה אותו בפלדה עבה; נביא טורבינת ענק בגודל של עשרות מטרים והיא תעשה את העבודה".

במקרה של מעלה גלבוע, תכיל הבריכה 2.5 מיליון קוב של מים. המתכננים הנלהבים מרגיעים את הלומי קמפיין ההתייבשות הלאומית. "יש הסדרים בין רשות המים למקורות, וסוכם שהבריכות יתמלאו בעודפי מים. למעשה, המים האלה נשארים ולא הולכים לשום מקום, מלבד האידוי הטבעי", אמר הלוי.

"יש לנו עוד 5 תוכנית להפקדה. תאמין לי, על השולחן שלי יש כבר 25% מתצרוכת האנרגיה של ישראל, אבל הדברים זזים כאן לאט, זוחלים. אין גוף שמתכלל ויש בעיות קשות ברגולציה. בסופו של דבר, אם יש כסף ונכונות, לכל בעיה הנדסית יש פתרון ברור. הבעיה היא תמיד בחסמים סטטוריים", רוטן ענבר.