שנתיים אחרי: הטעויות הניהוליות של אובמה - והמסקנות

בתוך פחות משנתיים איבד נשיא ארה"ב את התמיכה, הפופולריות והתקווה שהביא עמו ■ איל ארד, חיים רומנו, אורי עיני ופרופ' מיכה פופר מעלים מסקנות מעשיות

בתוך פחות משנתיים נשיא ארה"ב ברק אובמה איבד את התמיכה, הפופולריות והתקווה, שהיו מנת חלקו. היועץ האסטרטגי איל ארד; מנכ"ל אל על היוצא, חיים רומנו; המנכ"ל המשותף בפרסום אדלר-חומסקי, אורי עיני, והמומחה למנהיגות, פרופ' מיכה פופר, מנתחים את הטעויות הניהוליות שהוא עשה בדרך למטה ואת המסקנות המעשיות שניתן להפיק מהן

שיעור מס' 1: שינוי בלי קונצנזוס רחב, יזיק בהמשך

איל ארד, יועץ אסטרטגי פוליטי ומייסד-שותף ביורו ישראל: "אובמה נכנס לבית הלבן בגישה של 'מי שלא איתי, הוא נגדי'. תפיסת עולם כזו אולי נכונה להתמודדות בבחירות, אבל לא לניהול והנהגה לאחר שנבחרת. כשאתה מכהן בראש מערכת פוליטית או בראש ארגון עסקי, הגישה צריכה להיות בדיוק הפוכה: 'מי שלא נגדי, הוא איתי'.

"כך למשל, כשאובמה הנהיג את רפורמת הבריאות, שינוי רדיקלי בהתחשב בכך שהקפיטליזם הוא נשמת אפה של ארה"ב, הוא לא השכיל להקשיב לכלל השחקנים במגרש: לא לרפובליקנים הקיצוניים, אבל גם לא למתונים שבהם וכך דחף אותם מהמרכז-ימינה, לאגף הימני. הוא לא הצליח לייצר קונצנזוס מספיק רחב.

"אובמה השיג את השינוי שביקש על-ידי גישה דורסנית, בשיטת רם עמנואל (עד לא מזמן ראש סגל הבית הלבן - ע.כ) וכך גם הקולות המהססים יצאו נגדו, שכן אף אחד לא אוהב שכופים עליו ומאלצים אותו.

"בעולם העסקי, כשמנכ"ל נכנס לתפקיד ומגיע עם גישה שתביא לשינוי כיוון טוטאלי, הוא חייב לעשות זאת באופן שמייצר סיבות מספיק טובות למהססים ללכת איתו. נניח שהוא הולך על שינוי כיוון טוטאלי ותחתיו פועלים 8 סמנכ"לים: 4 סמנכ"לים מהססים, שניים מתנגדים ושניים בעד החלטתו. במצב כזה כדאי לו להשקיע את כל האנרגיות שלו במהססים to win them over.

"המשמעות היא שהוא יצטרך אולי להתפשר, להקשיב להם יותר, לשתף אותם יותר להאט את הקצב של המהפכה שהוא מבקש להנחיל, והכי חשוב: לתת להם תחושה שהם אלו שמשפיעים".

"הטל את מלאכת השינוי על המהסס"

"ראשית, מנכ"ל שינסה לחולל שינוי דרמטי בגישה שהיא מאלצת ודורסנית, יגלה שאנשים מתכופפים והולכים איתו למשך זמן מסוים, אבל בסופו של יום, הם יענישו אותו.

"שנית, כדאי למנכ"ל להטיל את משימת השינוי דווקא על הסמנכ"לים המתלבטים ולא על אלו שהולכים איתו. הטלת המשימה על המהסס, תרחיב את הקונצנזוס, כיוון שהיא תהפוך אותו ליותר מחויב. הסמנכ"ל התומך, יתמוך בה ממילא".

שיעור מס' 2: אם אתה אאוטסיידר, מצפים שתהיה קוסם

חיים רומנו, המנכ"ל היוצא של אל על והיום איש עסקים: "כשבוחרים או ממנים מנהיג לא מן המסלול הטבעי - לא מהאליטה, עם שם או צבע אחר, ובמילים אחרות: אאוטסיידר - מצפים ממנו לחולל קסמים. זה מה שקרה לאובמה, חרף הישגיו המרשימים: בלימת מגמת המשבר, רפורמת הבריאות שהיא מהפכה רדיקלית לטובת האזרח האמריקני; הוספת יותר מקומות עבודה בשנה אחת, ממה שעשה קודמו בקדנציה שלמה, כל אלו כבר לא מעניינים את הציבור.

"למה? כי הוא לא הצליח לצמצם את האבטלה מ-10% ל-7%. במלים אחרות, ההמון אוהב סינדרלות שהגיעו מ-Nowhere, אבל ברגע שסינדרלה מזייפת, הוא מחזיר אותה להפוך ללכלוכית".

"כשאינך מהמילייה, היה מודע לגובה הציפיות"

"אם לא באת מהרקע הנכון, מהמילייה העסקי האליטיסטי, אם לא התקדמת בסולם הדרגות הנכון, היה מודע לכך שאתה מייצר אילוזיה של 'קוסם'. הציפיות של המונהגים שלך ממך יהיו בשמיים, זמן החסד שלך מאוד קצר ואם לא תעמוד בציפיות, למעשה לקסמים, ישפטו אותך בחומרה רבה יותר".

שיעור מס' 3: אין דבר כזה "לכבוש את הפסגה"

אורי עיני, מנכ"ל משותף באדלר חומסקי: "אובמה מקבל ציון 100 בקמפיין הבחירות ו'נכשל' על הקמפיין שהוא ניהל מאז שנבחר. האיש, שאגב אני מאוד אוהב אותו, היה עסוק בניהול המערכת הציבורית ונתן 100% מעצמו לעשייה. תשומת הלב שלו הייתה פחות נתונה לשיווק ולניהול הרושם, ועל כך הוא שילם מחיר.

"בכהונתו, הוא הזניח את תקשור ה-Going on Campaign, פחות חידד את ההישגים שלו ותקשר בצורה עמומה יחסית לשאלות, כמו באילו זירות הוא פועל ולאן הוא הולך. משהו בקמפיין התחזוקה לקה בחסר. גם נתוני המאקרו הקשים שאליהם הוא נקלע, יצרו בציבור תחושה שחרף כל התוכניות הגרנדיוזיות, לא קורה כלום".

"לתחזק כל הזמן את הקמפיין"

"אין מצב כזה של 'לכבוש את הפסגה' ואין מקום כזה שנקרא 'מנוחה ונחלה'. המשמעות היא עבודה סיזיפית גם בהיבט התקשורתי, כדי לשמור על הפסגה. כיוון שאין קו סיום לאחר שהפכת למנכ"ל או למנהיג, אתה מוכרח לנהל את התקשורת מול העובדים, הלקוחות והדירקטוריון, להדגים כל הזמן את ההישגים שלך ולתחזק כל הזמן קמפיין, כדי שכולם מסביב יבינו לאן הארגון הולך ולמה אתה נמצא שם".

שיעור מס' 4: ההמון הוא הפכפך והאשראי קצר מדי

רומנו: "אובמה התנהל כמו מנהיג אמיתי: הוא היה נאמן לדרכו ועשה ויתורים ריאליים, לפי קריאת המציאות. אבל היום כל מפעלו הגדול הזה לא עומד לו לזכותו. זאת בגלל שההמון הוא הפכפך.

"הבעיה בימינו היא שמדיחים מנהיג באותה קלות בלתי נסבלת, כפי שממליכים אותו.

"המנהיגות בעידן העסקי/הפוליטי של היום נמדדת בצורה מאוד שטחית, בטווחי זמן מאוד קצרים, לפי מבחן התוצאה בלבד, מבלי להתחשב בסיטואציה, במציאות שאליה המנכ"ל/המנהיג הפוליטי נכנס, ומבלי לקחת בחשבון את גובה המשוכות והמורכבות של המציאות בה הוא עובד".

"אל תתרגש מרייטינג גבוה"

"אל תתרגש ואל תתלהב מרייטינג מאוד גבוה ומקול תשואות ההמון. בסופו של יום, אותם אלו שהעלו אותך, גם יהיו אלה שיפילו אותך. האם המשמעות היא שמנהיג/מנכ"ל צריך להנמיך ציפיות עם מינויו לתפקיד? לא בהכרח. הסוגיה הזו מורכבת, כיוון שלצד העמדת ציפיות ריאליות מול הכפופים, מנכ"ל חייב גם לדעת להפיח תקווה".

שיעור מס' 5: וירטואוזיות ורבלית יכולה לשמש גם נגדך

עיני: "יכולת רטורית היא בעיקרון דבר חיובי וכלי שתמיד נזקף לזכותו של מנהיג, אבל אם אותו מנהיג צובר מיתוג של 'קוסם במילים', זה עלול להתחיל לעבוד נגדו ואפילו לייצר לו דימוי שלילי: לא אמין, מכבס אמת, או דברן על חשבון הביצוע.

"יתר על כן, אם הוא הגיע כבר לנקודה הזו, לא רק שהווירטואוזיות המילולית תפגע בו ותלך נגדו, אלא היא אף תפעל לטובתם של מתחריו - מנהיגים אחרים בסביבה שמאופיינים בעילגות מובנית, דוגמת אריק שרון ויצחק רבין בזירה הישראלית.

"בנימין נתניהו הוא דוגמה קלאסית של פוליטיקאי ישראלי שבתקופה מסוימת הלך עם הוורבליות יותר מדי, חצה גבול מסוים וזה עבד נגדו. במקרה של אובמה, כשנתוני המאקרו נתנו את הטון והחלה להיווצר סביבו תחושה של אכזבה, הרי שכל נאום אובר-מהוקצע התקבל בציניות".

"מינונים ואיזונים ברהיטות וצחות לשון"

"לא כדאי להיות האדם הכי דברן בארגון. שם המשחק הוא מינונים ואיזונים. שמור על מינונים מושכלים של רהיטות וצחות לשון, פן תמותג כ'דברן'. ורבאליות היא כלי חזק, אבל חשוב שאתה תהיה מזוהה יותר עם עשייה מאשר עם דיבור".

שיעור מס' 6: תזכורת מפירמידת הצרכים של לאסלו

פרופ' מיכה פופר, מומחה למנהיגות מאוניברסיטת חיפה: "יותר מדי מתעסקים במחוזותינו במנהיגים ופחות מדי באלו שמונהגים על-ידם. יש לנו כבני אדם מתח מובנה בין 'חרדה' ל'תקווה'. מנהיג נבון מכיר את שני הקצוות ויודע להרגיע את החרדות של המונהגים שלו, ולא רק לדבר איתם בשפה של 'חזון, אידיאלים ופנטזיות'.

"אובמה נכשל כיוון שהוא הגיע עם אידיאולוגיה אמיתית בדמות מהפכת הבריאות, אבל את האמריקני הפשוט מעניין ה'לחם', קרי הקיום היומיומי הבסיסי.

"בנוסף, מונהגיו, קרי החברה האמריקנית, מאוד פרגמטיים ומכאן נגזרת התייחסותם הביקורתית כלפיו. הם שואלים: "מה אתה דואג לרפורמות בריאות גרנדיוזיות, כשיש פה 10% אבטלה? קודם תדאג שתהיה לנו עבודה". בסופו של יום, הפירמידה של מאסלו היא תיאוריה פשוטה שעושה הרבה שכל גם במקרה הזה. אובמה נכשל כשהתעסק בחזון במקום בצרכים הבסיסיים יותר של המונהגים.

"אגב, בהקשר הזה הושמעה לא פעם ביקורת על שמעון פרס, שהוא עוסק בחזון ולא מטפל במציאות היומיומית, בחרדות של העם. לכן אומרים עליו שהוא מפנטז ולא רואה את המציאות".

"זהו את היררכיית הצרכים של המונהגים"

"תזהו את היררכיית הצרכים של המונהגים. כשאתה מדבר מול עובדיך על חזון, אל תשכח להראות שאתה מודע גם לצרכיהם הבסיסיים, כמו אבטחת תעסוקה ושכר ראוי.

"זה נחמד מאוד אם אתה מדבר על 'לאן פני הפירמה', אבל זו תהיה איוולת ניהולית אם לא תיתן במקביל מענה לדברים שבוערים להם".

שיעור מס' 7: מי שמתאים בקמפיין, לא תמיד יתאים אחריו

ארד: "בפוליטיקה יש קו מנחה: מי שטוב לניהול הקמפיין, לא בהכרח יוכיח את עצמו כאיש מקצוע בניהול המדיניות גם הלאה. אובמה נצמד לאיש האמון שלו בקמפיין, רם עמנואל, שהוא מאוד מוכשר. הוא נתן לו את המפתחות, אבל עמנואל יצר ניכור ולא היה בהכרח האיש הנכון לניהול המערכת הציבורית.

"יתר על כן, אובמה נכנס לתפקיד חסר כל ניסיון בניהול ציבורי ובמקרה כזה מאוד קריטי לבחור את האנשים שמקיפים אותך. אריה זקן יכול להקיף עצמו בזאבים צעירים חסרי נסיון, אבל זאב צעיר ורעב מוכרח להקיף את עצמו ב'שערות אפורות' - באנשים עם ניסיון בניהול מערכת ציבורית. אובמה הפך את עמנואל, שהיה חסר ניסיון בתחום, לאדם הכי חשוב במינהל, רק בגלל האמון המוחלט ביניהם והליכתם המשותפת בקמפיין. מהלך דומה הוביל בנימין נתניהו בקדנציה הראשונה שלו כראש הממשלה, כשהביא איתו צעירים, כמו דני נוה ואביגדור ליברמן, רק כיוון שהלכו איתו בקמפיין".

"תן תגמול אחר לנאמניך. לתפקיד את המתאים"

"במרחב הארגוני, הרבה פעמים קורה שסמנכ"ל שיווק שמתמנה למנכ"ל, לוקח את אנשיו ממחלקת השיווק ונותן להם את המפתחות, כשהם לא בהכרח מתאימים למשימה שנדרשת ממנו בתפקידו החדש.

"השיקול האמיתי של מנכ"ל בבחירת האנשים שמקיפים אותו, צריך להיות אם הם מתאימים למשימה בתפקיד החדש. אם לא, כדאי לו שיתגמל את אנשיו הנאמנים במקומות אחרים וייקח לו אנשים מתאימים".

שיעור מס' 8: זהירות מהצלחה מהירה ושיכרון כוח

ארד: "אובמה השתכר מההצלחה ומהכוח. הוא הסתחרר מהם ובמידה מסוימת הוא החליט שהוא 'המשיח'. ששה חודשים לפני עלייתו לשלטון, סיכוייו להיבחר היו מועטים והצלחתו בבחירות הייתה חסרת תקדים. למרות שהיו נסיבות שסייעו לו להגיע לפוזיציה הזו, הוא סיפח את ההצלחה לעצמו וללא ספק 'האיש מלא בעצמו'.

"ההיבריס שלו מתבטא גם במהפכת הבריאות וכן בהתייחסותו למזרח התיכון: עצם המחשבה שלו שמספיק שהוא 'יגיד', 'יורה' ו'יצווה', ואז דברים יתרחשו כפי שהוא מצפה, מעידה על שכרונו מההצלחה. אחת הבעיות שלו, היא שהוא נכנס לפוציזיה הרמה הזו בלי שום כישלון בהיסטוריה. בין לילה הוא מצא את עצמו על גג העולם".

"תן לאנשיך להציע פתרונות"

"ברמה הניהולית, זכור שמנהיגות לא באה מהיכולת להגיע למונהגים שלך עם שק מלא פתרונות, אלא מהצפת בעיות תוך מתן אפשרות לשטח, קרי לאנשיך, להציע אותם. וותר על שליטה במציאת הפתרונות בעצמך, גם אם אתה יודע מהו הפתרון האולטימטיבי.

"למנהלים שמודעים למוקש של ההיבריס, אני תמיד אומר: אל תנתח את הצלחותיך ואל תשאב השראה רק מהם, אלא מאותם מהמקומות שבהם נכשלת. דוגמא טובה לכך היה בני גאון ז"ל, שעזב את כור, מפעל חייו, בתחושה שהוא אולץ לעזוב. הוא לקח את נקודת הקושי והפך אותה למקור הכוח כששאל את עצמו 'מה אני עשיתי? מה בהתנהלות שלי גרם לתוצאה?".

"לבעלי המניות שמחפשים מנכ"ל, אני ממליץ תמיד לבחור מנהל 'מצולק', אחד שכבר 'חטף' בעבר, לא אדם שמצא את עצמו בעמדת עוצמה רק בגלל ירושה, מזל טוב שנפל בחלקו, או צירוף מקרים פראי".

צרו איתנו קשר *5988