פרשת המסמך

שני מכתבים העסיקו השבוע את ראש הממשלה, בנימין נתניהו: זה שהאמריקנים מסרבים לספק, והמסמך שעליו חתומים עד כה 14 מחברי סיעת הליכוד נגד המשך הקפאת הבנייה בשטחים, שמועצת יש"ע שמחה מאוד לנפק

שני מכתבים העסיקו השבוע את ראש הממשלה, בנימין נתניהו: זה שהאמריקנים מסרבים לספק, והמסמך שעליו חתומים עד כה 14 מחברי סיעת הליכוד נגד המשך הקפאת הבנייה בשטחים, שמועצת יש"ע שמחה מאוד לנפק. את הבעייתיות של הראשון נתניהו צפה: ההבנות שאליהן הגיע בתום הפגישה עם מזכירת המדינה האמריקנית, הילארי קלינטון, לא בדיוק תואמות אחד-לאחד את מדיניות ממשלתו הימנית.

את ספירת האצבעות בקבינט שיתמכו בהסכם המתגבש ויאפשרו את הקפאת הבנייה ל-3 חודשים, החל נתניהו כבר במטוס בדרך חזרה לארץ. שרי ש"ס הסתמנו כלשון המאזניים, ולש"ס, כמו שנתניהו יודע, יש תמיד איזשהו מחיר בהצבעות האלה. זיעה קרה כיסתה את מצחו של ראש הממשלה. נתניהו לא הצליח לספוג את הלחץ. הוא יודע שאין מצב שיחזור לאמריקנים עם תשובה שלילית. הוא ניסה להירגע, אבל אפילו המיטה הזוגית במטוס לא הצליחה לעשות את העבודה. רבע שעה אחרי נחיתתו כבר היה בדרכו לפגוש את יו"ר הסיעה החרדית, אלי ישי.

הפגישה התקיימה במשרד ראש הממשלה, שעה לפני כניסת השבת. ישי, שהיה נינוח, בא עם תשובה מוכנה: ש"ס תימנע בהצבעה. הרי איזה אלטרנטיבה יש לו? לדבוק באידיאולוגיה ולהסתבך עם השלכות פוליטיות שיקרבו את קדימה לממשלה? ישי יודע שתשובה שלילית לאמריקנים תחליש פוליטית את נתניהו, שיהיה חייב למצוא חיזוק בזרועותיה של לבני. מדובר אמנם בתרחיש אימים מבחינת נתניהו אבל גם מצדו של ישי: קדימה כמרכיבת ממשלה צריכה את החרדים, אבל כמצטרפת לממשלה כגורם שמחזק את נתניהו, יהיה כוחה רב יותר; חוק האברכים יילך פייפן, התקציבים לחינוך החרדי ייעלמו כלא היו.

ישי העדיף להשאיר את הדיון במישור המדיני ולא לרדת לפסים פוליטיים. הסולם הפרגמטי שמצא ישאיר אותו בקואליציה, ושלום על ישראל. בפועל, ממילא יש הקפאה. שר הביטחון לא חותם על הפשרות בנייה, משרד השיכון לא מאשר מכרזים לבנייה חדשה.

3 הכוכביות שהציב ישי לצד החלטת ש"ס להימנע בהצבעה, אמנם הביאו לחיזור גורלי אחרי ישי ואטיאס בהמשך השבוע, כשהתברר שהאמריקנים לא מוכנים להעלות על הכתב את כל מה שנתניהו מתעקש שסוכם עמם, אבל זה עניין של זמן עד שגם המשבר הזה יסתיים.

ההיסטוריה של ש"ס מוכיחה שהסיעה החרדית נוהגת למתוח את החבל עד לרגע האחרון ולהכריע באופן קבוע בסוף התהליך. בהתנתקות למשל, סמוך למועד ההצבעה, רצו ראשי הסיעה לרב, התכנסה מועצת החכמים ורק אז התקבלה ההכרעה. ההחלטה הפעם להקדים את התשובה, נועדה לגלגל את כל הלחץ מישי לבוגי יעלון ולסילבן שלום. עכשיו כל תשומת הלב עוברת לשם.

קבוצת המורדים לא מצליחה להתרומם

המכתב השני הוא תולדה של הראשון. אף שחתומים עליו שרים בכירים לצד חברי כנסת מהספסלים האחוריים, מסילבן שלום ועד ציון פיניאן, מבוגי יעלון ועד איוב קרא, האיחוד הזה הוא על הנייר בלבד.

יש תסיסה בליכוד, אבל קבוצת המורדים החדשה לא מצליחה להתרומם. השבעה, שהתכנסו השבוע כדי לדון כיצד להתמודד עם הקפאת הבנייה המחודשת, נתפסים כאאוטסיידרים, כקבוצה שולית שלא מסוגלת לסכל את התוכנית המדינית. בכירי הליכוד שרואים עצמם כאלטרנטיבה לנתניהו, לא ששים להצטרף אליהם. מצד אחד, סילבן ובוגי רוצים לערער את המנהיגות של נתניהו לקרוא עליה תיגר, אבל מצד שני, הם לא רואים במורדים פלטפורמה מתאימה. שניהם זוכרים מה עלה בגורלם של המורדים בתקופת שרון: הם לא הצליחו לעצור את המהלך המדיני וזה גם לא השתלם פוליטית. תשאלו את עוזי לנדאו.

השבוע פורסם על ציר חדש שמתהווה: ריבלין-בגין-בוגי. סופר אפילו כיצד ריבלין כינס את השלושה לטכס עצה לבלימת מהלך נוסף של הקפאה. מי שישאל את ריבלין יקבל את התשובה הבאה: לא היה ולא נברא. לא ציר, לא פורום ובטח שלא חזית. לעומת זאת, הרמטכ"ל לשעבר מספר לכל מי שרוצה לשמוע שהציר חי ובועט ואפילו צובר תאוצה. מה הפלא שאנשיו של סילבן זעמו על כך שהוא לא הוזמן.

על רקע המשבר ביניהם, ראש הממשלה רואה בבוגי מקרה אבוד. הוא לא יצליח להעביר אותו לצד שלו. את האנרגיות הוא משקיע בבכירים אחרים בליכוד. ביום ראשון האחרון הזמין נתניהו את ריבלין, שרק לפני שבועיים נטען שלעולם לא ניתן יהיה לאחות את השבר ביניהם, לטוס איתו במסוק לטקס האזכרה של דוד בן גוריון בשדה בוקר. לשיחה האינטימית הזו בין שמיים לארץ אפילו המאבטח של ריבלין לא הורשה להצטרף. ירח דבש מחודש. אחר כך, על ארוחת ערב במדרשת שדה בוקר ביקש נתניהו להתייעץ עם ריבלין בהתפתחויות המדיניות ובדרישה האמריקנית להמשך ההקפאה. ריבלין הביע את דאגתו מההשלכות. מי שנתקל בריבלין למחרת פגש אדם עם עיניים טרוטות. כשנשאל למה, השיב כי אחרי השיחה עם נתניהו לא נרדם כל הלילה.

הכול יקום וייפול על ירושלים

כל מראיין ברדיו יודע ששיחה עם ריבלין תיפתח במילים: שלום לכם מירושלים. גם כשהוא מגיע במסגרת סיוריו להתנחלויות הכי מבודדות, באופן עקבי לא מפספס ריבלין אף הזדמנות לדבר על הבירה. לא על ההקפאה, לא על המאחזים, לא על הרחבת הבנייה בהתנחלויות. על ירושלים המאוחדת. לא אחת מחו בפניו ראשי המתנחלים: "מדוע אתה מתרפק על ירושלים במקום לצאת נגד המשך ההקפאה?". הכול יקום וייפול על ירושלים, משיב ריבלין. יו"ר הכנסת אינו נביא, אבל זה שנים הוא טוען שכל משא ומתן עתידי עלול להתפוצץ לא על ההקפאה בגושים, לא על ההתנחלויות, אלא על ירושלים.

את מה שריבלין הבין מזמן, נתניהו לומד על בשרו עכשיו. ירושלים מובילה לשני משברים: עם האמריקנים ועם הקואליציה. נתניהו, שהגיע לצומת טי, צריך להחליט: אם יפנה ימינה, ירוויח את הקואליציה אבל יפסיד את האמריקנים. אם יפנה שמאלה, הוא ירסק את הקואליציה, אבל אולי יצליח לשקם את היחסים עם ארה"ב. אין אלטרנטיבה שלישית. אי-אפשר יותר להמשיך לתמרן בין שני המסמכים.