ערן וינטרוב | מנכ"ל ארגון לתת

השעה תשע וחצי בבוקר, והעובדים במשרדי הארגון לתת שבדרום תל אביב כבר זלגו מזמן לעבודה השוטפת, לטלפונים ולניירת. הדלתות פתוחות, המטבחון צנוע, ובכל מקום מנשרי עמדה ומידע על מצב העוני והפערים החברתיים בישראל. באחד החדרים יושב עו"ד ערן וינטרוב. מאז שהגיע לכאן לפני שמונה שנים הפך ארגון לתת שם נרדף לפעילות חברתית: וינטרוב גייס בכירים במשק לתמיכה בארגון, ומחזור הפעילות עלה מ-3 מיליון שקלים ל-40 מיליון; מספר המתנדבים עלה מ-600 ל-5,000, ואלה מבצעים 200 אלף שעות התנדבות בשנה. הארגון, שהחל כארגון גג לשלושים עמותות, שותף היום לפעילות של 150 עמותות.

המשיכה לפעילות הציבורית טבועה בווינטרוב מאז שהוא מכיר את עצמו: בתיכון היה יו"ר מועצת התלמידים, כיו"ר התאחדות הסטודנטים הוביל מאבקים ואף טבל בפוליטיקה כמועמד מפלגת המרכז. את היכולת לסחוף אחריו מינף ושכלל בלתת. כמי שהיה גם סטודנט לעיתונות ומבין את חוקי התקשורת, הוביל כמה מהקמפיינים הבולטים להעלאת המודעות למצוקת העוני. בין היתר ניתן למנות את אלפי דמויות הקרטון שעמדו בכיכר רבין וסימלו "מיליון אנשים שרעבים בשקט" ואת השולחנות הריקים שנמתחו על פני קילומטר וחצי וסימלו את המשפחות שנזקקות לסיוע בערב החג.

"הבנתי די מהר שנושא השיווק הוא הכרחי", הוא מסביר. "היה לי ברור שכדי לרתום אנשים צעירים לעשייה החברתית, אנחנו צריכים להיות חדשניים ויצירתיים ולמתג את עצמנו".

על פעילותו השיווקית קיבל את אות איש השיווק של חודש ספטמבר בשנת 2005. באותו המעמד פגש גם את אשתו ליטל, "אהבת חיי". השניים מתגוררים במושב בית חנן ומגדלים את עמית ואת נועם, שהגיח לעולם לפני חודשיים. "הם תמיד היו ויהיו במקום הראשון בחיי".

לטענות על שכר מנופח למנכ"לי העמותות יש לו תשובה ברורה: "אנחנו שומרים על שקיפות מלאה, וכל הנתונים הכספיים, לרבות המשכורות, מופיעים באתר. אחד ההישגים שלנו הוא שזכינו באמון נרחב בחברה הישראלית, ובכל זאת שמרנו על צניעות. גם אני באופן אישי גוזר על עצמי צניעות, כי אני נמצא בתפקיד שבעיני מחייב את זה".

היו הצעות מפתות לעבור למגזר העסקי?

"היו בהחלט, ואני לא פוסל אופציות. אבל אני רוצה לקום בבוקר ולדעת שיש לי דרייב, ערך מוסף. אם כבר העולם העסקי - אז פעילות שתשלב בין השניים. אבל יש לי עוד הרבה מאוד משימות להגשים בלתת".

אילו משימות? מה על הפרק מבחינת לתת?

"היום אנחנו נמצאים בצומת דרכים. לפני שלוש שנים וחצי הגשנו עתירה לבג"ץ, ואני מקווה שב-2011 נתחיל לראות שינוי. אנחנו מקווים שהרעיון שלנו לעשות מיזם לאומי לביטחון תזונתי אכן יתממש, וזה אומר שיתוף פעולה תלת-מגזרי בין הממשלה, המגזר העסקי ותעשיית המזון. זה רעיון ישים, פרקטי ויעיל, ואם זה יצליח, זאת תהיה ההצלחה של לתת בעשור האחרון".

אתה מרגיש שהמדינה לא לוקחת מספיק אחריות?

"יש לי ביקורת חריפה מאוד על המדינה. אידיאולוגית, בכל הקשור לנושאי ליבה, שהם מזון ותרופות, התפקיד של המדינה הוא לטפל בזה. צריכה להיות תוכנית וצריכים להיות יעדים לטיפול בעוני. אבל אין היום תוכנית כזו".

נראה אותך בפוליטיקה בשנים הבאות?

"העיסוק הציבורי הוא בדם שלי, ואני חושב שיש היום ואקום גדול במנהיגות הפוליטית, אבל אני באופן אישי לא רואה את עצמי משתלב בפוליטיקה".

איך אתה מתמודד עם השחיקה?

"זה לא פשוט לשמור על התשוקה בעשייה החברתית, אבל אני מאמין שרוב האנשים שעוסקים בזה מקבלים לא פחות ממה שהם נותנים. בתקופת החגים, למשל, אנחנו מגיעים לפיק בעשייה, ובערב החג, כשאני יושב עם המשפחה ואמא שלי מבשלת את המטעמים שלה, יש לי פאוזה שאני מתנתק ואומר לעצמי, 'ואללה, הייתי שותף לזה שעוד עשרות אלפי משפחות יכולות לעשות אותו דבר עכשיו'".

ובין האבהות לזוגיות והעשייה החברתית, נשאר זמן לתחביבים?

"את רוב הזמן אני משקיע במשפחה ומשתדל להיות שם. אני רוצה לתת מעצמי כמה שיותר לילדים - ללמד, לחוות, להתרגש, לתמוך. אבל עכשיו, ככה לפני משבר גיל הארבעים, סימנתי לעצמי תחביבים שהייתי רוצה לחזור אליהם, שזה לרקוד סלסה, לשחק כדורסל ולנגן בגיטרה".

גיל: 39

אישי: נשוי 2, מתגורר במושב בית חנן

השכלה: תואר ראשון במשפטים, לימודים בבית הספר לעיתונות "כותרת"

גיל: 36

אישי: נשוי 2, מתגורר בתל אביב

השכלה: תואר ראשון במשפטים ובמדע המדינה באוניברסיטת תל אביב