לקרוא מחשבות

על מה אתם חושבים עכשיו? עד כמה אתם מרגישים חופשיים עם המחשבות? כמה בטוחים אתם שהמחשבות הללו פרטיות? מה אתם חולקים עם עצמכם, שלא הייתם חולקים בפייסבוק?

קריאת מחשבות נחשבת לחלק מהמדע הבדיוני, ורובנו מעדיפים להשאיר את זה כך. אולם בשנים האחרונות מגלה המדע אנשים המוכשרים במיוחד לקריאת מחשבות, וחושף את החלקים במוח שמאפשרים זאת.

ד"ר דניאל לוי, מנהל-עמית ביחידה למחקר יישומי בחקר המוח בבית הספר לפסיכולוגיה במרכז הבינתחומי הרצליה, הרחיב על הנושא במסגרת יום העיון שנערך בשבוע שעבר ע"י סדנת יובל נאמן למדע טכנולוגיה וביטחון, חברת חושן אליאב ואוניברסיטת תל אביב.

"בשנים האחרונות למדנו הרבה על הבעות פנים שהן לא בשליטה מודעת", אומר לוי. "יש תוכנית טלוויזיה אמריקנית שנקראת Lie To Me (משודרת בישראל תחת השם "שקר לי", ג' ו'), שמתארת את עבודתו של ד"ר קאל לייטמן, מומחה לגילוי שקרים. הסדרה מבוססת על פסיכולוג אמריקני אמיתי בשם פול אקמן, שהקדיש את חייו לחקר הבעות פנים.

"יש אנשים שהם טובים בקריאת הבעות פנים, אפילו שהן קצרות מאוד, מיני הבעות של כרבע שניה. יש אנשים שקוראים מצוין אנשים אחרים בלי אימון מיוחד, אם כי כנראה ניתן גם ללמוד את הכישרון הזה.

לוי מסביר כי הצד ההפוך של אותה התופעה היא אצל אוטיסטים, שיש להם בעיה חמורה בקריאת הבעות פנים הקשורות לרגשות. "מסתבר שיש קבוצת נוירונים שנקראת 'נוירוני המראה', שפעילים גם כשאנחנו עושים משהו וגם כשרואים אנשים אחרים עושים. אצל האוטיסטים נראה שהמנגנון מתפקד פחות טוב. אצל 'קוראי המחשבות', הוא כנראה טוב במיוחד".

נראה כי נוירוני המראה של אותם קוראי מחשבות קולטים באופן תת-סיפי את תנועות הפנים של העומד מולם. המוח רושם לעצמו "תנועת פחד" או "תנועת כעס". הוא יודע שהמקור אינו בגוף שלנו, אלא חיצוני, אבל לא שם לב שהוא קלט את הבעת הפנים. כך, נוצרת תחושה של קריאת מחשבות שיכולה להועיל מאוד למי שניחנו בה, אך גם להפחיד מאוד לעיתים.

גם המכונות מבינות רגשות

אם בני אדם יכולים לקרוא מחשבות זה של זה, האם ניתן למכן את היכולות הללו? "בהחלט", אומר לוי, שגם עובד על זה בעצמו. "נוירוני המראה הם דוגמה אחת לתאי עצב שיש להם תפקיד ספציפי", הוא מציין. "יש נוירונים שתפקידם לזהות חפצים, תאים שנועדו לזהות מקומות. גילינו אפילו כי לעיתים תאים מסוימים מייצגים מחשבה אחת ספציפית". תאים כאלה כונו במחקר 'תאי האלי ברי' כי החוקרים הראו כי תמונה של האלי ברי - ושום דבר אחר - מעוררת תא אחד מסוים במוח.

לוי מספר כי "פורסם מחקר לפני כשנתיים שבו בדקו חולים שהפכו ל'צמחים' ב-MRI פונקציונלי (fMRI), מכשיר שיכול להראות היכן בדיוק במוח יש פעילות. חמישה מתוך 54 החולים הציגו פעילות מוחית כלשהי ואחד מהם, כשאמרו לו "עכשיו תחשוב שאתה משחק טניס", או "עכשיו תחשוב שאתה מסתובב בבית", הראה פעילות באזורי המוח הרלבנטיים. זה נדיר אבל קיים.

"ב-fMRI אי אפשר להשתמש באופן יומיומי, אבל התרומה הצנועה שלי לתחום היא שימוש במערכת EEG, מערכת לקריאת גלי מוח, לפחות או יותר אותה המטרה. זאת, בעזרת אלגוריתמים חישוביים מתקדמים שמאפשרים מתוך סיגנל פשוט לאפיין בדיוק את הפעילות במוח, ואולי להבין בערך על מה אותו משותק חושב".

מערכת כזו יכולה לשמש גם בעולם הפלילי, טוב יותר מפוליגרף שיכול להעיד רק כי הנחקר נרגש ומתוח במיוחד. "אם אנחנו יודעים, למשל, איפה מתרחשת פעילות במוח כשאדם מזהה פרצוף מוכר, אנחנו יכולים להראות לו תמונה של נרצח או חשוד אחר, ולראות אם המוח שלו מזהה אותו, גם אם הוא אומר, בלי להתרגש כלל, שהוא מעולם לא ראה את האדם הזה".

לתחום הזה יש גם השלכות מבחינת קביעת חופש הרצון. "לפני כמה שנים, חוקר בשם בנג'מין ליביט ביקש מאנשים ללחוץ על כפתור. הוא הראה באמצעות EEG כי הפעילות במוח ששלחה את היד ללחוץ על הכפתור, התחילה עוד לפני הרגע שבו אנשים הפכו מודעים לכך שהם החליטו ללחוץ על הכפתור".

לוי מספר כי במחקר אחר ניבאו באמצעות fMRI את הפעולה שעומד אדם לעשות 5 שניות לפני שנראה היה שהוא הופך מודע לה. כך, ייתכן שבעתיד קוראי המחשבות יהיו מודעים להחלטות שלנו עוד לפנינו.