"אם היו מבינים את הסכנה, היינו משתלטים על האש מהר"

"אינני רוצה למתוח כאן ביקורת. מרבית הנתונים עוד לא ידועים לרובנו, אך מניסיון העבר ומהכרת היכולות שלנו כחברה, אני יכול להסיק שאם הרשויות היו מקדימות להבין את פוטנציאל הסכנה, וממהרות לפעול - היינו משתלטים על האש מהר מאד. זה לא קרה. כשהמטוס שלנו כבר הוזעק אל השטח, היה ברור שלפנינו משהו אחר, שאנחנו בפתחו של מצב שלא ידענו בעבר, שיש לנו עסק עם שריפת ענק, שכבר לא נוכל להשתלט עליה". בבוקר שלמחרת ההשתלטות על שריפת הענק בכרמל, כך מתאר בראיון ל"גלובס" סמנכ"ל חברת כים-ניר, ירון אשכולות, את קורות הימים האחרונים.

החברה מחזיקה בצי של שבעה מטוסים קלים, שבכוחו של כל אחד מהם לשאת כטונה וחצי של מים או חומרים נוזליים המעכבים בעירה במקרה של שריפות יער וחורש. עיקר הפעילות של כים-ניר מתבססת על ריסוס של שדות חקלאיים רחבים של גידולים חקלאיים, אך גם בדליקות רחבות היקף שאירעו בעבר ברמת הגולן, בהרי ירושלים וביערות הצפון הפנתה את מטוסיה למשימה במסגרת המאמצים לדיכוי האש.

"השריפה בכרמל חשפה אותנו לראשונה לצירוף נורא של נסיבות שהפכו את פעילות מטוסינו במרחב למסוכנת מאד", אמר אשכולות. "התפללתי כל הזמן הזה שעם כל מה שקורה שם, לא יתרסק לנו מטוס. הטייסים טסו בערפל מוחלט מפאת העשן הסמיך; התמודדו עם להבות ועם קירות אש שהתנשאו לגובה של עשרות רבות של מטרים בתנאים טופוגרפיים מסובכים; התמודדו עם קווי חשמל וכל זאת, כשברקע עוד עשרות מטוסים זרים שפועלים במרחב מצומצם יחסית, מנסים לדכא את הלהבות בתאי שטח אחרים".

צרה גדולה

טייסי החברה, שכבר צברו שעות ארוכות של גיחות לכיבוי אש באזורים שונים בארץ, הופתעו בעצמם מהמצב שזימנו להם השטח והנסיבות החריגות. "זאת הייתה הפעם הראשונה שזה קרה להם. האש הייתה גבוהה, הרוח הייתה חזקה, ובשטח נוצר כוח עילוי של חומרי בעירה מהקרקע אל השמים. גצים בוערים התרוממו ממוקדי האש, עברו מטרים מהמטוסים ונחתו במרחק של מאות מטרים משם ברחבי החורש והיער, יצרו מוקדי בעירה חדשים. זאת הייתה מלחמה לכל דבר, מלחמה בעמודי אש אדירים. בעבור הטייסים שלנו, זה היה יותר גרוע מקרבות אוויר".

אתמול התראיין כאן הבעלים והמנכ"ל של כים-ניר, דיוויד גולן, והתייחס למחדל השריפה: "זו מדינה של דגנרטים. אם היו מזעיקים אותנו בזמן, היו לנו היום עוד 41 אנשים חיים". גולן הלין על התגובה המאוחרת של רשויות הכיבוי, שהזעיקו את המטוס הראשון של כים-ניר לאזור הדליקה רק ב-12:47 ביום חמישי, כשהלהבות כבר תפסו גובה ודהרו במהירות הרוח המזרחית בשיפולי הכרמל, מכלים כל מה שעומד בדרכם. "כמה דקות אחר כך כבר קיבלנו הזמנה דחופה לעוד שני מטוסים. כשהיינו באוויר, כבר היה ברור לנו שאנחנו בצרה גדולה, שאין מנוס מהזמנה של סיוע אווירי ממדינות זרות".

- איתן אשכולות, טייסת ייעודית שזה תפקידה הייתה מונעת את הקטסטרופה?

"אני כלל לא בטוח. גם אם בעתיד תהיה כזו - נניח טייסת של עשרה מטוסים שיישבו בבסיסים בכוננות מלאה ויחכו לשריפות גדולות - במקרה של דליקה בהיקפים ובעוצמות אש כמו בשבוע האחרון, עדיין נצטרך להזעיק כוחות כיבוי זרים. למעשה, אם מטוסי הכיבוי הזרים לא היו מגיעים, היינו מכבים בסופו של דבר את האש. זה היה לוקח לנו עוד איזה שלושה או ארבעה ימים ואז השריפה הייתה גוועת למעשה מעצמה, כי כבר לא היה מה שיישרף בשטח".

- כיצד מתנהל כאן המלאי של חומרים מעכבי הבעירה?

"היה צריך להיות לנו בכל זמן נתון מלאי מינימלי של 160 טונות של חומר מעכב בעירה. מדובר בחומר הנוזלי והאדום שהמטוסים הטילו מעל מוקדי האש. בפועל, הוחזקו כאן רק 15% מהמלאי הזה, ונתקענו. את המלאי הזה אמורים לנהל הקרן לכיבוי אש, המשותפת לקק"ל, לשירותי הכבאות הארציים ולרשות הטבע והגנים".

הצעה לממשלה

חברת כים-ניר היא הנציגה הבלעדית בישראל של יצרנית מעכבי הבעירה הצרפתית, חברת ביוג'ימה. "זה פשוט החומר הכי מתאים למתאר של שריפות חורש ויער, והיא מוכרת אותו במדינות רבות ברחבי העולם. הוא נחשב אחד הטובים שיש בשוק", אמר אשכולות.

ובכל זאת, מנכ"ל חברת קידרון מראש פינה, מיקי זוז, טוען שהוא מייצר בארץ חומרים דומים, שלדבריו יעילים לא פחות.

"מדובר בחומרים שהם כנראה טובים לשימוש במטפי כיבוי. אני לא יודע כמה החומר הזה יעיל בשימוש במטוסים בשריפת יער, ואני לא יודע אם שימוש נרחב בהם עלול להסב נזק למטוס. לא נראה לי שחומרים כאלה יכולים להיות טובים לנו, במתאר המקרים שבהם אנחנו מטפלים".

לדברי אשכולות, בעקבות המחדל שהוביל לאסון בכרמל החלה כים-ניר בגיבוש של הצעה לתוכנית משותפת עם משרדי הממשלה על הגדלת מערך המטוסים שברשותה, באופן כזה שבשעת הצורך יוכלו לפנות לכיבוי דליקות. "יש שני מטוסים מסוגים שונים שאנחנו בוחנים את רכישתם כעת, עלותו של כל אחד נעה בין 2 ל-3 מיליון דולר. הגדול שבהם מסוגל לשאת פי 2.5 יותר מים או מעכבי בעירה ממה שיכול לשאת מטוס רגיל שלנו.

"אנחנו מנסים להגיע לנוסחה עם המדינה שלפיה על כל שקל שאנחנו נשים על רכש כזה, היא תשים שקל משלה. המטוסים האלה ישמשו אותנו בשגרה לפעולת ריסוס של מרחבים חקלאיים, יתוחזקו בידינו באופן שוטף, ובעת הצורך יופנו לאזורי בעירה. כך, המדינה תהיה פטורה מהחזקת טייסת שלמה שהיא תצטרך לתחזק באופן שוטף ובכסף רב, ולשלם משכורות לאנשיה, כשמדי שנה יש אולי רק עשרה ימים שמצדיקים פעילות של מטוסים כאלה".