החקיקה רעה לעובדים?

ההתנגדות של ההסתדרות להסדרת שכר המינימום בחקיקה ולא בהסכמה בין גורמי המשק, אינה קשורה ליריבות כזו או אחרת בין עמיר פרץ לבין עופר עיני. למעשה, מאז ומתמיד התנגדה ההסתדרות לחקיקה בעניין, גם להצעת החוק שעברה בסופו של דבר בשנת 1987.

החוק קבע כי שכר המינימום יעמוד על 45% מהשכר הממוצע במשק, ואילו בשנת 1997 עלה היחס ל-47.5%. בשנת 2000 הגיש חבר הכנסת עמיר פרץ, שהיה אז גם יו"ר ההסתדרות, הצעת חוק להעלאת שכר המינימום ל-1,000 דולר, שמשמעותה כ-4,500 שקל לפי שער החליפין דאז. רק כשנבחר לראשות מפלגת העבודה בשנת 2005 ונכנס לממשלתו של אהוד אולמרט שנה לאחר מכן, הצליח להגדיל את שכר המינימום באמצעות ההסכמים הקואליציוניים. כך עלה השכר במספר פעימות מ-3,350 שקל ברוטו לחודש ל-3,850 שקל ברוטו כיום.

המתנגדים להעלאה נוספת של שכר המינימום, ובראשם משרד האוצר, מצביעים בין היתר על אמירה שהופיעה במסמך של ארגון ה-OECD , ואשר לפיה שכר המינימום בישראל גבוה מאוד ביחס לשכר הממוצע. זה כמובן נכון, אלא שהשכר הממוצע בישראל נמוך בפני עצמו, הרבה משום שמשקלם של משתכרי שכר המינימום בישראל גבוה מאוד בהשוואה בינלאומית (כ-30%). המשקל הזה עשוי לחזק את הטענה של המתנגדים באופן מסורתי לעצם החקיקה של חוק שכר מינימום, שסברו כי חקיקה שכזו תעניק לגיטימציה למעסיקים רבים להיצמד לשכר המינימום ולא לשלם יותר. מחקרים שנערכו מראים כי בקרב משתכרי שכר המינימום בישראל נמצאים בעיקר נשים, צעירים, בעלי השכלה נמוכה, בני מיעוטים ועולים חדשים. במגזר הערבי ישנו שיעור גבוה של עובדים המועסקים מתחת לשכר המינימום - דבר שמבטא, בין היתר, אכיפה רופפת מאוד של החוק.

חלק מהמחקרים בעולם הראו כי להעלאת שכר המינימום ישנה השפעה שלילית על כלל המשק, בעיקר בענפים מסורתיים, ואילו מחקרים אחרים מצאו דווקא השפעה חיובית על המשק, שאף הביאה לגידול במספר המועסקים בסופו של דבר.