עולם, עד הקצה

"התמונה היא שובל של המצולם", כתב ההוגה רולאן בארת ב"מחשבות על הצילום". "מתוך גוף אמיתי שפעם היה שם יוצאות קרני אור שבסופו של דבר מגיעות אליי ונוגעות בי - ואז אני נמצא במקום ההוא. המרחק בינו המצולם לביני אינו חשוב; התצלום של אותה ישות נעדרת, כמו שאומרת סונטאג, מגיע אליי כמו אורו של כוכב רחוק".

במקרה של התצלום הזוכה בתחרות וורלד פרס פוטו, מדובר לא רק בעבר שנמתח מהמהומות באיראן בשנת 2009 ועד היום, אלא גם בתחילתו של סיפור חדש, שמתגלגל עד היום. "הוא מוסיף פרספקטיבה לחדשות", מסבירה יו"ר חבר השופטים בתחרות, אייפרי קאראבודה אסר. "הוא נוגע בך ויזואלית ורגשית".

כמדי שנה, מגיעה לישראל התחרות שבחרה את התצלומים הזוכים מבין למעלה ממאה אלף צילומים שנשלחו על-ידי 5,847 צלמים מרחבי העולם (התערוכה מוצגת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב עד ה-15 בינואר). במקרה של הצלם הזוכה, התלוותה לפרס גם מחלוקת מקצועית: צלמים מקומיים באיראן האשימו את פייטרו מסטורזו האיטלקי בפחדנות, שכן צילם את גגות העיר בעת שהם סיכנו את עצמם מול כוחות המשטרה. הם אף תלו את הזכייה במוצאו המערבי של מסטורזו (התמונה בהמשך). הביקורת בעולם הצילום מתייחסת גם לצילומי טבע זוכי פרסים ועוצרי נשימה, הנחשדים שעברו טיפול בתוכנות פוטושופ ואף בוימו; ורבים יוצאים נגד הצילום הבודד שמחמיץ את התמונה הגדולה, ולטענתם אף יביא לסופו של הצילום כמדיום המספר סיפור. לדברי המבקרים, צלמי עיתונות למדו מה עורכי צילום ועורכים בכלל מבקשים לראות בעיתון - ומצלמים בהתאם.

ועדיין, אחרי כל המחלוקות נשאר הסיפור, אותה נקודה בזמן של אירוע שכבר דעך ושאורו מגיע אלינו באיחור ומחיה אותו מחדש. הנה הצילומים הזוכים - והסיפורים שמאחוריהם.

כדורים שורקים, מדגסקר

פרס ראשון בקטגוריית אקטואליה | הצלם: וולטר אסטראדה, ארגנטינה

(סוכנות פראנס פרס) פברואר 2010

בלב בירת מדגסקר התנגשו כוחות המשטרה עם אנשי האופוזיציה, שצעדו לכיוון בנייני הממשלה בניסיון להביא לקץ שלטונו של הנשיא. השוטרים פתחו באש והרגו 28 איש. וולטר אסטראדה היה שם בהרג ובגל המהומות שפרץ בעקבותיו.

"בשלב מסוים היה נדמה ששום דבר לא עומד להתרחש, וכל שאר הצלמים הסתלקו מהשטח", משחזר אסטרדה. "כששמעתי את היריות הייתי משוכנע שיורים באוויר, ואז ראיתי את האנשים נופלים. התחלתי לרוץ, אבל גם האנשים שרצו לידי נורו. אז עצרתי, כרעתי על ברכיי והתחלתי לצלם. הייתי קרוב, בסכנת מוות, וזה בהחלט משפיע עליי, ועל תחושת החובה המוסרית שלי לתעד ולספר לעולם".

קורבנות הבצורת, קניה

פרס שני בקטגוריית בעיות זמננו | הצלם: סטפאנו דה לואיג'י, איטליה

(עבור העיתון לה מונד)

ג'ירף שמצא את מותו בגלל הבצורת שרוע בערוץ הנחל היבש בחבל וואג'יר בצפון מזרח קניה. שלושה חורפים יבשים עברו על האזור. הרבה מקורות מים טבעיים יבשו, עדרים נכחדו, וגם חיות עם יכולת הסתגלות כמו פילים וג'ירפות מתו בייסורים.

"חיות הבר נכחדות ברעב ובצמא, וחיות הטרף מתקרבות לכפרים, לוכדות את חיות העדר ומחפשות בתוך קרביו של הטרף מעט מים לשתייה", מספר הצלם סטפאנו דה לואיג'י. "ארגוני הסיוע מזהירים מהאסון שעומד להתרחש בקניה, ושום דבר לא קורה".

עיר הילדים האבודים, ארה"ב

פרס ראשון, אמנויות ובידור | קיטרה כהנא, קנדה

( מגזין "קאלרז") | קיץ 2009

פסטיבל ריינבו הוא אירוע שנתי נודד המתקיים ביום העצמאות האמריקאי. הנוכחים בו מתפללים לשלום עולמי, לאהבה ולאחדות. אשתקד התאספו 25 אלף בני עשרה ביער סמוך לסנטה פה, ניו מקסיקו, מקום שהפך למשך שבוע לריינבו-לנד. כמדי שנה, האירוע מושך חסרי בית ונוודים, שתפסו רכבות וטרמפים כדי להגיע לשם. יש ביניהם מאות נערים שברחו מבתיהם, ומכונים "הילדים המזוהמים". כינוסים של "משפחת ריינבו" נערכים מסביב לעולם. זהו שבוע של גילוי עצמי, התחברות הצעירים עם גופם ועם שבט החברים שאליו הם משתייכים.

"אני מתעניינת בסיפורים שקשורים בקהילה שלי", אומרת כהנא. "אני מעוניינת בנושאים שירחיבו את ההבנה שלי כאדם צעיר, סיפורים שילמדו אותי על האדם הבוגר שאהיה. זה אומר צילום דוקומנטרי והתבוננות אנתרופולוגית".

כוח שלדג

פרס ראשון בקטגוריית צילומי טבע | ג'ו פטרסבורגר, הונגריה

(עבור "נשונל ג'יאוגרפיק")

לא בכדי קרויה יחידת הקומנדו של חיל האוויר הישראלי על-שם העוף המיוחד הזה, השלדג, שמסוגל לצוד את טרפו גם כשזה צולל עמוק אל תוך המים.

הצלם ההונגרי ג'ו פטרסבורגר, חובב טבע והישרדות וד"ר לביולוגיה בהשכלתו, מתרגם את חיי הבר לאמנות של ממש במשך שנים. בסדרת התמונות הנוכחית שלוהוא עקב אחרי שלדג שארב לטרפו, הגיח ממעל, ותפס את הדג במקורו. בתמונת הסיום השלדג מביא את הטרף לאפרוחיו שבקן.

בתמונה אחרת מהסדרה, אגב, נראה שלדג גמדי עומד על קצהו של שלט מאולתר בשמורת טבע, ועליו הכיתוב "הדיג אסור". מזל ששלדגים לא יודעים לקרוא.

החבר'ה הטובים, אפגניסטן

פרס שני בקטגוריית אנשים בחדשות | הצלם: דיוויד גוטנפלדר, ארצות הברית

(סוכנות אי.פי) מאי 2010

בתצלום נראים חיילים אמריקאים תופסים עמדות ירי לאחר מכת אש מצד הטליבן באפגניסטן. החייל זכארי בויד, בן 19, מפורט וורת' טקסס, זינק ממיטתו בבונקר, הספיק ליטול רק את הנשק ואת האפוד, והצטרף לחבריו בעמדה, נעול כפכפים ותחתוני בוקסר. הצלם דיוויד גוטנפלדר, שמלווה את הכוחות האמריקאיים באפגניסטן קרוב לשמונה שנים, היה במקום. מראהו של בויד בבוקסר עם הכתובת "איי לאב ניו יורק" הקפיץ את הצילום לעמוד השער של ה"ניו יורק טיימס". "לא שיערתי כלל את המהומה ואת הרעש שהתצלום יחולל", אומר גוטנפלדר.

בויד המבוהל היה בטוח שבזאת תמה הקריירה הצבאית שלו, אבל שר ההגנה האמריקאי רוברט גייטס הודיע כי אין כל כוונה להעניש אותו על התייצבות לפעולה מבצעית ללא מדים. "להפך", אמר, "חייל שיוצא מול הטליבן בבוקסר ורודים ובכפכפים מפגין אומץ, ואני אלחץ את ידו בביקורי הראשון באפגניסטן".

מהפכת הגגות, איראן

פרס ראשון בקטגוריית תצלום השנה הצלם: פייטרו מסטורזו, איטליה

יולי 2009

ניצחונו של נשיא איראן המכהן מחמוד אחמדינג'אד על מועמד האופוזיציה חוסיין מוסאווי התקבל בחוסר אמון על-ידי ההמונים. ימים ארוכים התנגשו המפגינים עם כוחות הביטחון האלימים, ובלילות עלו התושבים להביע את מחאתם מעל הגגות.

"שלושה ימים לפני הבחירות נעצרתי ונחקרתי עד הבחירות עצמן", מספר מסטורזו. "באתי לאיראן כתייר ולא על ויזה של עיתונאי ולכן חששתי לצאת להפגנות, כדי שלא איעצר שוב. אנשים הזמינו אותי להתארח בבתיהם, וכל ערב שמעתי את הקריאות 'אללה אכבר', סימן מוסכם למחאה על התרמית בתוצאות הבחירות ונגד אלימות כוחות השלטון ברחובות. מארחיי הסבירו לי את משמעות הקריאה ואת ההקשר שלה למהפכה האסלאמית ב-1979, והבנתי שיש לי צילום טוב. עליתי בכל לילה לגגות וצילמתי. לא סיכנתי את חיי כמו הצלמים ברחובות, אבל צילום טוב הוא סיפור טוב, ואף אחד לא הציג את המאבק באיראן מהזווית של הגגות".

אנטומיה של החמצה, אנגליה

פרס ראשון בקטגוריית ספורט | הצלם: גארת קופלי, בריטניה

(סוכנות פרס אסוסיאיישן) | דצמבר 2010

תחרות אשס היא סדרה של חמישה משחקי קריקט בין בריטניה לאוסטרליה, מסורת של אחת לשנתיים ויריבות מרה הנמשכת מאז 1882. במהלך השנים ניצחה אוסטרליה 31 פעמים ובריטניה 28 פעמים. בתחרות שנערכה בלונדון בשנת 2009 ניצחה בריטניה, ובתצלום נראית החמצה של החובט הבריטי.

"רוב הלו"ז השבועי שלי די בנאלי", מספר קופלי. "משחקי ליגה ברוגבי, פוטבול, וגם שבת עם קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד. אני אוהב יותר לכסות משחקי קריקט, וסדרת אשס, כמו תחרויות אולימפיות, זה לא דבר שמתרחש בכל יום. בקריקט אתה צריך להיות מאוד סבלני. פתאום שער נופל, ואתה חייב להיות מוכן שם עם המצלמה".

אל עצמי, הולנד

פרס שני בקטגוריית פורטרטים | אני ואן גמרט, הולנד

טרם הגיעם לבשלות מינית, חלק מהבנים והבנות נראים אנדרוגינוסים, כאלה שאי-אפשר לזהות לאיזה מין הם משתייכים. במשך חמש שנים צילמה ואן גמרט כשלושים צעירים כאלה, זכרים ונקבות, בין הגילים 6 עד 18. הצילומים מבוימים, חלקם אף נעשו באולפן, ומטרתם היא לאתגר את העין המתבוננת בכל הקשור להגדרות מגדריות.

"הצילומים האלה לא באו לספק את הציפייה לראות נערות סקסיות ואלגנטיות ונערים בנויים היטב, מאצ'ואים קטנים", מסבירה ואן גמרט. "התמונות האלה הן של אנשים שמעיזים להיות הם עצמם. אני מקווה שהצילומים האלה יגרמו למתבונן לחשוב פעמיים על צילומי הצעירים הסטריאוטיפיים שהמדיה נוהגת להגיש לו".