הוד נעלותו

בבקשה אדוני, קח את תיק הפנדי שלי, את הטבעת, את השעון, אבל אל תיקח לי את המנולו בלניק", מתחננת קארי בראדשו באחד הפרקים של "סקס והעיר הגדולה" בפני שודד, שאינו שועה לתחינותיה, גונב את הסנדלים ובורח. הנעליים המעוצבות של בלניק, שכיכבו כאורחות כבוד כמעט בכל פרק וסצנה של סדרת הטלוויזיה הפופולרית, שהפכה מאז לסדרת סרטי קולנוע, מסמנות את שיא ההצלחה של המותג היוקרתי. "מעולם לא דמיינתי שנעליים לכשעצמן או ששמי יהפכו להצלחה כזו גדולה", אומר מנולו בלניק בראיון בלעדי ל-G, רגע לפני שהקולקציה שלו נוחתת בישראל (ראו מסגרת בעמוד 53). "לא העליתי על דעתי בחלומותיי הפרועים ביותר שדברים יתגלגלו ככה. הכול קרה במקרה".

מהם מקורות ההשראה שלך?

"אני שואב את השראתי מכל מקום - מקומות בעולם, אנשים ברחוב. בזמן האחרון אני מושפע מאוד מהתרבות הים תיכונית, מהצבעים, מהטקסטורה ומהריחות. אף על פי שאני חי ברחבי העולם, התמונות הספרדיות, הארכיטקטורה והספרות תמיד בראשי, מאחר שזה המקום שממנו אני בא".

האם שקלת לעצב פריטים נוספים מלבד נעליים?

"לא ממש. עם זאת, היום אני משתף פעולה עם בית הכולבו ליברטי בלונדון, שעבורם עיצבתי פריטים אחדים, כמו כפות נעליים, בדים, כריות וצעיפים. זה מאפשר לאנשים לרכוש מספר מצומצם של אייטמים שעוצבו על-ידי מלבד נעליים".

אתה מציע מגוון רחב של נעליים בכל קולקציה. איך היית ממליץ לאישה לבחור את הנעל הנכונה עבורה?

"בחירת נעליים זה עניין מאוד אישי. מוטב שאישה לא תונחה על-ידי שום דבר מעבר לאסתטיקה ולטעם האישי שלה. באופן עקרוני, אם את אוהבת נעליים פשוט נעלי אותן. כל מה שצריך זה לאהוב אותן ושהן יתאימו לך. לפחות זה מה שאני מאמין בו".

בשש עונותיה הייתה "סקס והעיר הגדולה" למסלול תצוגת האופנה הארוך ביותר בטלוויזיה. היא הצליחה בקביעות במה שמגזינים ותצוגות אופנה מתקשים בו: להדק את הקשרים שבין נשים מציאותיות לבין הטרנדים המופרכים ביותר של תעשיית האופנה. בנוסף, היא שימשה כאמצעי רב עוצמה לקידום מותגי על לבעלי ממון. אבל ההשפעה האופנתית הגדולה ביותר שלה הייתה בהענקת לגיטימציה לסגידה לנעליים יקרות. מנולו*בלניק*לא יכול היה לחלום על שירות טוב יותר מזה שעשתה עבורו הסדרה. בכל פעם שקארי בראדשו (השחקנית שרה ג'סיקה פרקר) הופיעה באחד מדגמי הנעליים שלו, החברה כמעט קרסה תחת עומס ההזמנות לאותו זוג בדיוק. הוא אפילו עיצב דגם לכבודה - מעין כפכף פתוח מאחור על עקבים, מקושט אבנים דמויות יהלומים שקרא לו בשם Sarah Jessica Elegant Pink Mules.

"סקס והעיר הגדולה" הפכה את השם שלך לשגור בכל פה, גם בקרב כאלה שאינם יכולים להרשות לעצמם לקנות את נעליך. האם צפית את גודל החשיפה הזו למותג?

"בכלל לא! לא ידענו אילו נעליים ייבחרו לסדרה או לסרט. עם זאת, כשהבנתי שלנעליים תהיה כזו נוכחות גדולה בהם, היה בזה אלמנט משעשע. זה גם הטמיע את שם המותג אצל כל נערה שראתה את הסדרה ברחבי העולם, ועל זה אני אסיר תודה לגברת פרקר".

אך כשבלניק נשאל על הקשר בין פטישיזם לנעליים הוא מתחמק: "סקס הוא תמיד אלמנט חשוב. יש משהו ארוטי בנעליים ובכפות רגליים. אישה תמיד מרגישה מועצמת כשהיא לובשת משהו שהיא מעריצה. גבר תמיד יביט אז על רגליה ועל נעליה. אני מאוד שמח שנעליים הן כיום פריט כל-כך חשוב עבור נשים וחיוני לכל מלתחה שמכבדת את עצמה".

מנולו בלניק, 68, נולד בסנטה קרוז דה לה פלמה, באיים הקנריים, לאם ספרדייה ולאב צ'כי שהתעשרו מגידול של מטעי בננות. "לא היו לנו שכנים. היו רק הבננות, הים ואנחנו. מעין גן עדן", התפייט בעבר. בשל המרחק הרב מבית הספר הוא למד בבית, אך אמו, שהייתה חובבת מושבעת של אופנה, נהגה לנסוע לפריז ולמדריד, ולהזמין בגדים אצל מעצבי עילית כמו כריסטובל בלנסייגה, ובמקביל הייתה מאלתרת גם יצירות משלה. בלניק סיפר בעבר כיצד היה ממתין עמה לירחוני האופנה, שהיו מגיעים באיחור מפריז באוניות המסע עם חוברות קומיקס. "אני בטוח שהעניין שלי בנעליים עבר אליי בגנים", אמר אז.

בנעוריו למד ספרות וארכיטקטורה באוניברסיטת ז'נבה וחלם על קריירה כמעצב תפאורה. ב-1965 עזב לפריז והחל ללמוד אמנות, לאחר מכן עבר לחיות בלונדון ועסק בעבודות מזדמנות. בתחילת שנות ה-70 החליט לנסות את מזלו כמעצב תפאורות בניו יורק.

ב-1971 ארגנה בשבילו ידידתו הפריזאית פלומה פיקסו פגישה עם דיאנה ורילנד, העורכת המיתולוגית של "ווג" האמריקאי. זו הביטה בתיק העבודות שלו והעירה: "נראה שאתה טוב בעיצוב אביזרים. לך תעצב נעליים. ברישומים שלך הנעליים נראות משעשעות".

ההכוונה האקראית סללה את הדרך לקריירה המפוארת. בלניק חזר ללונדון, הקים שם בית עסק לעיצוב נעליים, והחל לעצב לבוטיק בצ'לסי גרסאות צבעוניות לנעלי גברים שראה בסרטים ישנים. לא עבר זמן רב והוא החל לעצב גם נעלי נשים.

קולקציית הנעליים הראשונה של בלניק שזכתה לחשיפה הייתה בתצוגה של אוזי קלארק, מעצב האופנה הססגוני של תחילת שנות ה-70. היו בה סנדלי עקב שדובדבנים ועלים השתרכו מהם על רגלי הדוגמניות. על אף שהעקבים התפרקו בתצוגה בגלל טעות טכנית הנעליים קצרו הצלחה, ועד מהרה כל אנשי המפתח בסצנת האופנה והאמנות של אותה תקופה נמנו עם לקוחותיו - החל בדיוויד הוקני ובאנדי וורהול, עבור במריסה ברנסון ובביאנקה ג'אגר, ועד ג'יין בירקין ושרלוט רמפלינג.

הפריצה הגדולה של בלניק לשוק האמריקאי התרחשה ב-1978, עם קולקציה שעיצב לרשת בלומינגדיילס. המכירות נסקו, ובעקבות ההצלחה הוא פתח חנות בשדרות מדיסון בניו יורק, נוסף על החנות שהחזיק בלונדון. מאז הרבה לשתף פעולה עם יוצרים מתחום הקולנוע והאופנה: מנעליים לסרטו של לוקינו ויסקונטי ה"ברדלס", עבור בעיצובים לכוכבות כמו רומי שניידר, מוניקה ויטי, קלאודיה קרדינלה, ועד קולקציות נעליים לביל בלאס, לקרולינה הררה, לאוסקר דה לה רנטה, לאיב סן לורן, לקלווין קליין, לאייזיק מזרחי ולג'ון גליאנו. ב-1987 אף זכה בפרס מיוחד ממועצת האופנה האמריקאית (CFDA).

עבודת הוט קוטור קלאסית

בלניק, שהנעליים שאותן הוא מעצב מכונות "מנולו'ס", לא נולד עם נעל ביד. הוא אוטודידקט בתחומו, ומשתייך לאסכולת האולד סקול של עולם העיצוב: עיצוב נעליים בעבודת יד ולא בייצור המוני. בארבעה עשורים עיצב אלפי זוגות נעליים לבדו, בעבודת הוט קוטור קלאסית, ללא עוזרים או מתמחים. הוא רושם את הסקיצה של הנעל, מגלף בעץ את האימום שעליו הנעליים מעוצבות, מפסל בעזרת איזמל את העקבים, ולאחר מכן מפקח מקרוב על תהליך הייצור במפעלים באיטליה.

נעליים שבלניק מעצב הן סופר נשיות, מאופיינות בצבעוניות משעשעת עם נגיעות טרופיות ובעקבים גורדי שחקים. בשנות ה-70, כשצו השעה היה נעלי פלטפורמה מגושמות וכבדות, בלניק הקים לתחייה את עקבי הסטילטו שהפכו בזכותו לקלאסיקה. בלניק הקדיש ארבעים שנים לחקר העקבים המושלמים - דקים, גבוהים, חדים ואלגנטיים, המשווים לרגליים מראה ארוך יותר. "זה לקח הרבה מאוד שנים ללמוד איך לעשות את הנעליים שיהיו מושלמות מבחינה אמנותית וטכנית", הוא מודה.

בלניק היה הראשון שהבין את התשוקה של נשים לעוצמה שזוג נעלי עקב סנסציוניות יכול להעניק. הוא לא ביקש לשוות להן תחושת נוחות או בטיחות אלא העזה והתרסה. "כל מה שאני רוצה מהנעליים שלי", הוא מסביר, "זה להעלות חיוך על פני הנשים, ולו לדקה. כשאת נועלת נעליים שאת אוהבת זה נותן לך תחושה טובה, וכל הגישה שלך והמצב רוח שלך משתנים. ההליכה מפגינה יותר ביטחון עצמי, בצעדים יציבים יותר. אני רוצה לתת לנשים להרגיש יפות ואלגנטיות".

לפני כשנתיים כינה אותך ווג "האיש הקדוש של העקבים". מה כל-כך קוסם לך בהם?

"כשאישה הולכת בעקבים, כל הליכתה משתנה ונעשית אירוטית, מפתה. כמו ריקוד. אני תמיד מהופנט מסיפור האהבה הזה שבין הנשים לנעליים שלהן. אני חש שנעליים הן אובייקטים עצמאיים. הן הרבה יותר אוטונומיות משמלות, יש להן חיים משל עצמן. אין צורך לנעול אותן כדי לדעת מה הן יעשו עבורך. בניגוד לאקססוריז כמו כפפות וכובעים, שאותם תמיד מסירים בנקודת זמן מסוימת, הנעליים מתפקדות כאובייקט עצמאי - לא מסירים אותן, אלא אם רוצים להרגיש בנוח בבית. העקבים רק מוסיפים למסתורין ולחושניות של הרעיון כולו".

סניקרס? "אני בז להן"

נעלי היוקרה של בלניק נמכרות אמנם בכמויות מסחריות, אולם כל פרסומן נעשה באמצעות הרישומים פרי עטו של בלניק עצמו - ואף פעם לא באמצעות תצלום הנעל או דוגמנית. באתר שלו מוצע למכירה גם ספר רישומים עם ציורי הנעליים כולן.

על תרומתו לתחום נעלי היוקרה המעוצבות זכה בלניק לתערוכה לפני כשבע שנים במוזיאון העיצוב בלונדון - התערוכה הראשונה שהוקדשה אי-פעם למעצב נעליים. בנוסף, קיבל תואר דוקטור של כבוד מבית הספר המלכותי לאמנות בלונדון, זכה בפרס לאמנות יפה מטעם מלך ספרד, ועיצב את הנעליים לסרט "מרי אנטואנט" של הבמאית סופיה קופולה (שזכה באוסקר לתלבושות). במקביל, ספר איורים שלו, בעיקר בנושא נעליים, ראה אור בהוצאת טיימס אנד הדסון - צעד נוסף בהפיכת נעלי המעצבים לסמל תרבותי.

עם לקוחותיו היום נמנות ג'ניפר אניסטון, מילה גובוביץ', טיירה בנקס, הסופר מודל קוקו רושה, אשלי אולסון, דיאן קרוגר, והרשימה עוד ארוכה.

למרות הצלחתך בקרב ידועניות, אמרת לפני כשנה לווג: "אני שונא סלבריטאים. כל הנערות חסרות הטעם הללו. הן 'מפורסמות'. מגוחכות". מי הן הנשים שבכל זאת מהוות השראה עבורך?

"אני אכן מאמין שהיום אנשים נהיים מפורסמים רק בשביל להיות מפורסמים. בעבר היית צריך להשיג משהו ראוותני כדי להיות ידוע. לא כך היום. באשר להשראה, אני לגמרי מכור לקריאה ולצפייה בסרטים ישנים. לעתים קרובות אני שואב את ההשראה מהדמויות שנמצאות בהם: אני אוהב יפהפיות הוליוודיות דוגמת מרלן דיטריך, אודרי הפבורן וסופיה לורן. הן מציגות אלגנטיות ויופי שאינם תלויים בזמן. אני גם שואב הרבה השראה מהאמנות, למשל מזו של פרנצ'סקו זורברן".

מדונה אמרה על הנעליים שלך, "זה יותר טוב מסקס ונמשך יותר זמן". איך מגיעים לרמה כזו?

"מדי פעם צריך לעצב משהו אוונגרדי לבעלי הממון, אבל לרוב עדיף משהו יציב וטוב שאפשר לנעול לנצח".

בווג נכתב פעם "אם את קונה את הנעליים של מנולו בלניק מוטב שתפעילי את חוש ההומור שלך". מה דעתך?

"חברה שלי אמרה לי פעם שכשהיא משתעממת במסיבה כל מה שעליה לעשות הוא להסתכל על נעליה מתחת לשולחן - הן כבר מספקות לה את הבידור החסר".

מה היית ממליץ למי ששואף להיכנס לנעליך?

"עשה את מה שאתה עושה עם תשוקה, אל תתרכז בכסף, ולך בעקבות הלב שלך ולא בעקבות צו האופנה".

ומה דעתך על נעלי הסניקרס?

"אני בז להן".