המפלצת השלישית: צונאמי באשדוד-ת"א-נתניה-חיפה?!

אי-שם בלב יער המסמכים האינטרנטי, באתר ענקית ביטוחי המשנה מיוניק ריי, שוכב לו מסמך PDF קצר, לאקוני, מנוסח באפס אחוזי רגש; "אסונות טבע גדולים - הגדרה", כותרתו.

תחת הגדרת-על שלפיה "מתקיימת פגיעה מהותית ביכולת האזור הפגוע לעזור לעצמו", מופיעים 5 סעיפים: 1. נדרש סיוע בינלאומי. 2. אלפי הרוגים. 3. מאות אלפי אנשים נותרים חסרי בית. 4. נזקים כלכליים כבדים. 5. הפסדים ביטוחיים משמעותיים. מזל שלא הוסיפו סעיף שישי, פגיעה קשה בבונוס השנתי של ההנהלה הבכירה...

מיד אחר כך מופיעה שורת דיאגרמות פאי מאירות, המחלקות את עוגת ההרס והשכול לפי נסיבות, תחת קריטריונים שונים. בדיאגרמה המסכמת 285 מקרי אסונות טבע, 41% נגרמו מסופות, 28% מצונאמי ורעידות אדמה, 25% משיטפונות ורק 6% מאירועי אקלים, קרי: עליית טמפרטורות קיצונית, יובש ושריפות ביערות.

לעומת זאת, בדיאגרמה המסכמת 2 מיליון קורבנות באסונות הטבע הללו, 53% מיוחסים לצונאמי ולרעידות האדמה, 36% לסופות, 7% לשיטפונות ו-4% לאירועי האקלים.

מעניין לבדוק גם שתי דיאגרמות נוספות, הקרובות במיוחד ללבם האנליטי משהו של אנשי הביטוח: הראשונה, מסכמת הפסדים כוללים באסונות, ומראה על התפלגות של 38% לסופות, 32% לצונאמי ולרעידות האדמה, 23% לשטפונות ו-7% לאירועי האקלים.

הדיאגרמה הרביעית מסכמת הפסדים ביטוחיים, וקובעת התפלגות של 80% (!) לסופות, 9% לצונאמי-רעידות אדמה, 6% לשיטפונות ו-5% לאירועי האקלים. ייתכן שהשוני הקיצוני בהתפלגות נובע מתכיפות הסופות בארה"ב, יבשת שבה יש יותר גופים שמסוגלים להרשות לעצמם ביטוח משנה בהשוואה, נאמר, לאזורים מוכי צונאמי ורעידות אדמה. ייתכן - אבל זו לא הנקודה.

הנקודה היא שבאורח נדיר טעמנו בפרק זמן של שבוע טעימה מרה למדי מנחת זרוען של שתיים ממפלצות הענק הטבעיות שתוארו לעיל - השריפה והסופה. דווקא השריפה, שנחשבת לקטנה מבין השתיים, פגעה בנו קשה, באופן שהרעיד כאן כל אחד ואחד.

דווקא המפלצת הנפוצה ביותר, והשנייה במונחי מספר הרוגים, הסתפקה כאן, תודה לאל, בנתינת מושג קלוש שבקלושים על יכולותיה ההרסניות. סופה אימתנית באמת הייתה מחוללת בישראל שמות. ממש כמו לשריפה, גם אליה אנחנו לא מוכנים ואין לנו שום כוונה אמיתית להתכונן, עד שיקרה אסון אמיתי.

אלא שאני מודאג עמוקות דווקא מהמפלצת השלישית, השנייה בתדירותה אך המובילה החד משמעית מבחינת מספרי ההרוגים - רעידות האדמה והצונאמי. אין ספק אמנם ש-43 ההרוגים שקברנו באסון הכרמל אינם בבחינת "שיעור ניסיון" באסונות, כי אם טרגדיה לאומית לכל דבר ועניין, לבטח במדינה קטנה כמו ישראל. אבל אם אפשר בכל זאת ללמוד משהו, כדאי להתמקד בתובנה שביום האסון כבר אי אפשר לתקן. ביום האסון משלמים מחיר על עצלנות, קמצנות, יהירות, רשלנות וטיפשות.

מי שהולך לישון עם שרי פנים חסרי אונים כפי שהיו וישנם כאן, קם לאוטובוס שנלכד על נוסעיו באש. מי שמניח לפקידי האוצר לשים ביצוע רפורמות לפני הצלת חיים, משלם במטבע היקר ביותר בעולם - החיים.

כל זה היה יכול להיות חוכמה שלאחר אי מעשה, אלמלא מזלה של מדינת ישראל להתמקם על נקודה גיאוגרפית שבה נפגשים שני לוחות טקטונים, אשר זכתה לכינוי החיבה המפוקפק "השבר הסורי-אפריקני". רעידת אדמה גדולה, אומרים לנו כל המומחים, אינה תרחיש אפשרי כאן, כי אם תרחיש ודאי, שהנעלם היחידי בו הינו העיתוי.

ב-1927 התרחשה בארץ ישראל רעידה הרסנית בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר שהרגה 500 בני אדם ופצעה עוד 700. ברעידה הגדולה הבאה, שבוא תבוא, ניתן לפחות לצמצם נזקים על ידי חיזוק מבני ציבור ובתי דירות פרטיים שאינם עומדים בתקן (תמ"א 38). ניתן גם להשקיע במערכות התרעה לאזרחים הגרים במרכז הארץ, שיקנו להם בין 30 ל-60 שניות זמן היערכות לאסון.

מערכות כאלו עולות הרבה מאוד כסף, אבל אולי כדאי לפקידי האוצר להעיף מבט בדיאגרמה של מיוניק ריי על סך ההפסדים הכספיים באסונות טבע. רעידת אדמה שתופסת מדינה לא מוכנה, עלולה לגבות ממנה ריבית נשך על שנים של דחיות למחר.

מעבר לכל, ובעצם לפני הכול, אמורים שני פגעי הטבע שנחתו כאן במקבץ נדיר ללמד אותנו לקח בסיסי וירוק-עד: אולי ניצחנו כאן פעם כמה ערבים כמה פעמים, אבל מול הטבע ושגיונותיו, נותרנו וניוותר קטנים, עלובים וחסרי ישע. לבטח אם נזלזל, לא נתכונן ונגיד ש"יהיה בסדר". הדבר האחרון שיהיה כאן זה בסדר, ועוד לפני כן, כך החשש הגדול, יהיו כאן רעידת אדמה או צונאמי. אחד מכל ארבעה מקרי צונאמי שדווחו בהיסטוריה, דווח על הים התיכון - כן, כן, אותם מים ירקרקים-תכולים המלווים אותנו לכל אורכה של המדינה, מדרום לצפון וחזרה.

אתם מתחילים לדמיין מה יקרה כאן אם יתקוף צונאמי ענקי בו-בזמן את אשדוד, תל אביב, נתניה וחיפה? האם גם אז נסתער בתגובה על.. אלי ישי?