המגדלור של מובילי המשק

כמה שווה המותג "רב הדיסקוטקים", לו זכה הרב יצחק דוד גרוסמן, שעומד בראש עמותת "מגדל אור", לסיוע לנוער בסיכון? אם לשפוט לפי העלייה לרגל של כל ה"מי ומי" לאירוע שלו אמש, כנראה לא מעט. בראיון מיוחד ל"גלובס" הוא מסביר כיצד "מגדל אור" הפכה לאבן שואבת עבור בכירי עולם העסקים וגם מספר מה לדעתו הדרך הנכונה לשילוב חרדים בשוק העבודה ומה הוא לומד מנוחי דנקנר / יניב מגל

למביט מהצד זו נראית תופעה יוצאת דופן. מוסד חינוכי, שבראשו עומד רב, ולמקום עולים לרגל בכירי עולם העסקים והפוליטיקה בישראל. הם מחמיאים, תורמים כסף ועצות ששוות כסף.

קחו למשל את האירוע שהתקיים אתמול, שציין 40 שנות פעילות לאותו מוסד - "מגדל אור", שהקים הרב יצחק דוד גרוסמן. באירוע זה קיבל נוחי דנקנר אות הערכה על תרומתו, אודי אנג'ל מימן אותו ונצפו שם, מלבד רבים מתומכי ובוגרי העמותה, גם רוב ה"מי ומי" שסייעו ל"מגדל אור", בהם גליה מאור, שמואל חרל"פ, אלי יונס ויוסי בכר.

אכן חידה היא זו. עמותות הרי יש הרבה. כיצד הרב גרוסמן ו"מגדל אור" הצליחו לרתום אליהם את המנהלים הבכירים? אולי כי עולם העסקים מאלץ אותם למשחק קשוח, שלעתים גם סותר את המוסר האנושי - פה פיטורי 200 עובדים ושם גביית עמלה קצת גדולה מדי ועל חשבון האזרח דל האמצעים. ואז, אותם מנהלים פשוט עטים על ההזדמנות לעשות משהו טוב.

כשהרב גרוסמן נדרש לתופעה, הוא אומר בראיון ל"גלובס" כי "כל אדם, חבוי בליבו רצון לעזור לזולת וכשהוא לא עושה זאת, יש לו ייסורי מצפון. אנשי העסקים הגדולים הם בעלי חזון ומרץ, אחרת הם לא היו מצליחים. וכשהם מצליחים, הם רוצים לשתף את הזולת בהצלחה. וכשהם נפגשו עם 'מגדל אור', הם הרגישו שכאן המקום שאפשר לעזור".

מנהל בי"ס ממרצ, יועץ חילוני

מהי בעצם "מגדל אור"? עמותה לנוער בסיכון. כלומר, ששמה לה למטרה להיות לילדים עם צלקות נפשיות מקום מפלט לפני שידרדרו לעולם הפשע.

הנערים מגיעים מרחבי הארץ ל-38 מוסדותיה, שכמעט כולם ממוקמים במגדל העמק. המוסדות כוללים מעונות, פנימיות ותיכון מקצועי. בנוסף ל"מגדל אור" יש שני פרויקטים: "חג שבע" ו"חבק ילד" (ראו מסגרת). ב-2004 קיבל גרוסמן פרס ישראל על מפעל חייו.

תקציב פעילות "מגדל אור" מסתכם בקרוב ל-30 מיליון דולר. 65% מהכסף מגיע מהמדינה והיתר מתורמים. לפני המשבר רובם היו מארה"ב, אבל המשבר צמצם את התרומות וגרוסמן פנה לעשירי ארצנו. מקורביו טוענים שלפחות 99% מהם חילונים.

מי שמצפה שעמותה בניהולו של רב, תהיה נגזרת של עובדה זו, עשוי לגלות דברים מפתיעים בביקור בבית הספר לאומנויות של "מגדל אור", מבחינת הפתיחות הלימודית והאפשרויות שניתנות לתלמידים ללימודים במגוון תחומים.

באחד האולמות, התלמידים והתלמידות רוקדים ומתופפים בסגנון מיומנה. מנהל בית הספר מספר על שיתוף פעולה שבדרך גם עם הפילהרמונית. הוא עצמו חובש כיפה, אבל מתברר שאינו דתי. אחד מעובדיו של גרוסמן מספר שהוא בכלל היה נציג מר"צ בעירייה, אבל הרב, שהחשיבו לאיש חינוך מוצלח, הביא אותו לתפקיד.

קשה אולי לדבר במונחי שיווק בהקשר למוסד כמו "מגדל אור", אבל אלו שני מאפיינים שמשכנעים אנשי עסקים לתמוך במוסד: ייזום הפרויקטים, ויותר מכך פתיחותם של גרוסמן ואנשיו. גרוסמן עצמו לא אוהב להתייחס לסוגיית היות איש זה או אחר דתי, אבל לא רק חלק ניכר מתלמידיו אינם דתיים (כולל בוגרי המקום), אלא כך גם מוריו וכן אחד מעובדיו הצמודים.

הפתיחות הזו הייתה מההתחלה, לפני 40 שנה, ובשלה גרוסמן זכה לכינוי, שלימים הפך ממש לסוג של מיתוג, "רב הדיסקוטקים". כשהוא נשאל מה הביא אותו לנוער בסיכון, הוא מספר על הוריו: אביו, שביום חורף בשנות ה-50 הביא מראש העין, אז עוד מעברה, 50 ילדים ושיכנם בדירה הקטנה של המשפחה ("שניים מהם ישנו איתי במיטה"); ואמו, שהייתה הולכת לבית חולים בשעות הביקור וכשהייתה רואה מישהו שלא באו לבקרו, היא הפכה ל"דודה" שלו ("אמרו: 'אוי ואבוי לו. לא תהיה לו מנוחה'").

התרוממות הרוח אחרי מלחמת ששת הימים הביאה את גרוסמן, אז בן 31, לעזור לנוער. הוא בחר במגדל העמק, שהוקמה משלוש מעברות והייתה ידועה כבעייתית בעניין.

"באתי נאיבי", הוא מספר. "אני הרי בא ממקום עם ישיבות ואני שואל: 'איפה הישיבה פה?' ואומרים שאין. 'אז איך אגיע לנוער?', שאלתי. 'רק בדיסקוטקים', ענו לי. הלכתי לשם, נכנסתי והם היו בהלם לראות רב צעיר עם פאות. חשבו אולי שמישהו נפטר ואני מחפש מניין להגיד קדיש. הם הסתכלו עליי 'במוזרות', אבל ישר נוצר קליק".

ד"ר ג'יי מרחף במגדל העמק

והפרויקט הזה, שהחל עם עשרות נערים, נמשך עד היום, אבל כבר עם 6,500 ילדים ובני נוער. חלק מגאוותו של גרוסמן ואנשיו היא בחיקויים שצצים. גרוסמן מספר כיצד הרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן (רפול), שגר במושב תל עדשים הסמוך, היה מגיע אליו בכל יום שישי ובסוף יזם פרויקט דומה בצה"ל, מה שזכה לכינוי "נערי רפול".

ויש גם דוגמאות מחו"ל. גרוסמן מספר: "בזמנו ביקר אצלי תורם, אלי הורן מסאו פאולו (דורג ב"פורבס" במקום ה-437 בין עשירי העולם, עם הון מוערך של 2.2 מיליארד דולר - י.מ), כשבכוונתו לתת עוד תרומה. שאלתי: 'מה המצב בסאו פאולו?' והוא ענה: 'הרבה עבודה, יש נוער שצריך טיפול'. אמרתי לו: 'אז אני לא לוקח את התרומה'. הוא היה בהלם. 'למה?', הוא שאל, ועניתי: 'כי עניי עירך קודמים'. הוא התרגש והקים מוסד שפועל היום עם מאות תלמידים".

חיקוי אחר מתחבר לשניים מכוכבי העבר הגדולים בליגת ה-NBA. גרוסמן: "לפני שנה היה משחק של הניו-יורק ניקס נגד מכבי תל אביב. שם ד"ר ג'יי פגש אותי, התרשם והחליט לבקר. הוא בא לכאן עם ריק בארי, מתוך רצון לעשות את אותו הדבר עם הנוער האפרו-אמריקני. הם שיחקו פה, במגדל העמק. ד"ר ג'יי ריחף.

"הפרויקט שלהם מתפתח היטב. הייתי בניו-יורק לפני שלושה שבועות וד"ר ג'יי בא לראות אותי. בזכות המלצתו גם קיבלתי את אות Caring ע"ש מאמה תרזה". (הישראלי הראשון שזוכה בפרס. בין הזוכים בו בעבר: טד קנדי, קולין פאוול, לאנס ארמסטרונג, פול ניומן, פאץ' אדאמס וג'ימי קרטר -י.מ).

הקשר שיצר גרוסמן עם בכירי עולם העסקים בארץ הוא מעניין במיוחד. על דנקנר למשל הוא אומר: "הוא אישיות מיוחדת שכל כולו נתינה. מי שעשה בינינו את ההיכרות זה זאב בילסקי. דנקנר עוזר כספית. למשל ב'חג שבע' שופרסל נותנת מקומות שנוכל לארגן את המזון ולחלקם, וסלקום נותנת אולפן הקלטות לילדים. אבל העיקר זה העצות. אנו נפגשים אחת לחודש ודנים".

הוא גם מייעץ בענייני ניהול?

"כן".

מה צריכה לעשות עמותה כדי להגיע לתוצאות של "מגדל אור", מבחינת היקף הפעילות וסיוע מבכירי העולם העסקי?

"דבר ראשון זה להתמסר כל כולך, בלב ובנפש. שנית, אין ברירה. אדם צריך להפקיר עצמו מבחינה גשמית ולחפש כל דרך איך להתפתח. אני מתרוצץ בכל מקום. הרבה פעמים אני אומר לעצמי: 'אילו טלטולי דרך אלו'. אבל המשימה נותנת כוח. כמו שאמרו חכמינו, יגעת ולא מצאת אל תאמין, יגעת ומצאת תאמין. ולעתים בחיים אתה יגע ומוצא, אבל במקום אחר משחשבת".

ואכן, חלק ניכר מזמנו מבלה הרב גרוסמן בפגישות עם בכירים בעולם העסקים מתוך רצון להשיג תמיכה. נראה שהוא לא סובל מפגישות אלו עם "ידידיו בנפש", כפי שהוא מגדירם. ובכל זאת, הוא מתעקש שמשימת גיוס הכספים היא אמצעי לא נעים בדרך להגשמת המטרה - עזרה לילדים.

וכדי להמחיש זאת, יש לו סיפור שלוקח אותו 35 שנה לאחור: "יום שישי אחד אני נוסע לניו-יורק. כשאני מגיע, מחכה לי אחד התורמים ליד כבש המטוס עם רולס רויס. שמחתי. פעם ראשונה שמישהו מחכה לי עם רולס רויס. הוא אמר שהוא צריך עזרה דחופה ממני. השעה 14:00 והוא בכלל נוסע לניו ג'רזי, הכיוון ההפוך מהקהילה בה אני אמור להתארח. הוא מביא אותי לאחוזה מפוארת ואומר: 'פה חבר שלי צריך עזרה'. ומי החבר? איטלקי שהכלב שלו קיבל שיתוק. דמיין לעצמך שאני שם והכלב על הרצפה ואותי הביאו לברך אותו. הרמתי את ידיי ואמרתי: 'ריבונו של עולם, יש לך כל-כך הרבה כלבים בריאים. נו, אז שיהיה עוד אחד'. אחר כך מצב הכלב השתפר וגם האיטלקי החל לתרום ל'מגדל אור'".

"יאיר לפיד החבר הכי טוב שלי"

עכשיו הוא בדרך לאירוע בראשל"צ, שם יופיע בפני צעירים חרדים, שמשרתים בצבא או בשירות אזרחי. הצעירים הללו מתחברים לפרויקט נוסף שגרוסמן לקח על עצמו: השתלבות החרדים בשוק העבודה.

לדבריו, "יש בעיה במצב הנוכחי. החוק קובע שאם מישהו לא הולך לצבא ואין תורתו אומנותו, אין לו אפשרות לעבוד. החרדים לא הולכים לצבא וכך עוד משפחות הופכות לנזקקות. חוק טל קבע שהם ילכו לשירות אזרחי של שנתיים, יקבלו תעודה כאילו סיימו שירות בצה"ל ואז ייצאו לשוק העבודה.

"עד לפני שנה זה היה במשרד רה"מ ובכל התקופה הזו הגיעו 400 אברכים להתנדב. לפני שנה ביקשו שאקח זאת לידיי. הקמנו את 'ע*ר*ב*ים' ותוך שנה גדל מספר המשתתפים ל-1,600".

לחיים הפוליטיים גרוסמן לא נכנס. למרות הצעות, לפי מקורביו, מפרס ושרון לכהן כשר וגם על משרת הרב הראשי הוא ויתר.

מדוע לא פנית לפוליטיקה?

"אין לי סיפוק מכך. בפוליטיקה אני הופך ישר לצד ואני רוצה להיות של כולם. ככה למשל, יאיר לפיד הוא החבר הכי טוב שלי. כמו שאמר פעם שמעון פרס כשהיה באופוזיציה: 'אף שאני באופוזיציה, בשביל 'מגדל אור' אני וכולנו בקואליציה".

מגדל אור

שנת הקמה: 1970

מייסד: הרב יצחק דוד גרוסמן

ייעוד: סיוע לנוער בסיכון

מספר מוסדות: 38

מספר תלמידים: 6,500

תקציב שנתי: כ-30 מיליון דולר - 65% מהמדינה והשאר מתרומות פרטיות

פרויקטים בולטים: מעונות, פנימיות ותיכון מקצועי, "חג שבע" ו"חבק ילד"

בכירי עולם העסקים מדברים:

ורטהיימר משקיע בבי"ס מקצועי

סטף ורטהיימר

כשמייסד ישקר, התעשיין סטף ורטהיימר, נדרש לשאלה מה מביא אותו לתמוך בעמותת "מגדל אור", הוא אומר: "כולם אומרים שאחוז ההשתתפות של החרדים במשק נמוך, אז אני אדם מעשי ורוצה לעשות משהו בנידון. נפגשתי עם הרב גרוסמן ואמרתי: 'בוא נקים מסגרת חינוכית'. מאז אנו משתפים פעולה".

לדבריו, "בעוד מספר חודשים תהיה סדנא משוכללת למתכת, כמו בארה"ב". לפי הערכות, ורטהיימר השקיע בפרויקט כ-10 מיליון דולר.

ורטהיימר, שמגיע מידי פעם לבקר אצל גרוסמן, מסביר מדוע הפרויקט חשוב לו: "רוב בתי הספר המקצועיים בארץ נסגרו. אז הפירות של ההיי-טק הישראלי, המימוש, הוא בחו"ל. כך המשפחות החזקות עוסקות בפיתוח והמשפחות החלשות, אין להן תרומה למשק וכך אנו מגדילים את העוני".

הכל נשאר במשפחה

ליאורה עופר

את פעילות "מגדל אור" הכירה יו"ר מליסרון, ליאורה עופר, דרך אביה, יולי עופר, שהיה מראשוני תומכיה. עופר גם בעצמה אחראית לאחת היוזמות הבולטות של "מגדל אור": "חבק ילד": "את הפרויקט הצעתי, יחד עם דוד טמיר ז"ל, על בסיס פרויקט 'אמץ לוחם' שיזם אבי בצה"ל. הצענו שכל אחד יוכל לאמץ ילד. לפי ההצעה, התורם מלווה את הילד ועוזר לו מבלי שהילד יודע שהוא מממן אותו".

כאשת עסקים, עופר יודעת שכל יוזמה עולה כסף: "הרב גרוסמן צריך לחזר על הפתחים. זה מהדברים השוחקים. ראיתי במשבר שהוא עבר ייסורים, כי תרמו פחות. ומה תעשה? תזרוק ילד לרחוב?"

להיות הנהג של הרב גרוסמן

גבי פרל

את הערכתו לרב גרוסמן, גבי פרל, מנכ"ל אודין ויו"ר קרן בראשית, מתאר בסיפור: "בתחילת השנה קפצתי לבקר ב"מגדל אור". הרב לקח אותי לסיור, שבמהלכו התברר שבאותו יום נהגו איננו ולרב יש התחייבויות באזור המרכז. התנדבתי להסיעו.

"השיחה בדרך קלחה. התייעצתי איתו וכמו תמיד עצותיו, שמהולות בחוכמת חיים והבנת טבע האדם, עזרו לי. התחלנו את 'הסיבוב' בברית בפתח תקווה, המשכנו לבר מצווה ו'קינחנו' בחתונה. בכל האירועים אנשים ניגשו לרב, התייעצו, דיברו ושיתפו. ב-22:00 יצאנו חזרה למגדל העמק. אני כבר עייף והרב, מלא מרץ, משוחח בטלפון".

כשהוא נדרש להסבר מה קירב אותו לגרוסמן, פרל אומר: "אני חילוני לגמרי. אבל היופי זה ביכולתו לקבל אחרים מעבר לדעות ולאמונות. אחד הדברים הראשונים שבדקתי זה אם בוגרי 'מגדל אור' עושים שירות לאומי וצבא ואחרי שראיתי שכן, רציתי לעזור".