הליסינג כבר לא ציבורי

הנטישה של חברות הליסינג את הבורסה היא חלק משינוי שעובר על ענף הרכב הישראלי

מי שיבחן את מערכת היחסים הנוכחית בין ענף הליסינג לבורסה יגלה תופעה מעניינת: נכון להיום דן רכב, זכיינית אוויס, היא החברה הציבורית הנסחרת האחרונה שנותרה בענף הליסינג וההשכרה.

"אלבר" היא כיום חברה מדווחת בלבד, עם כמה סדרות אג"ח, וכך גם חברת "שלמה-סיקסט", לאחר שהצעת הרכש שלה ליתרת מניותיה הנסחרות התקבלה בסוף 2010 והיא נמחקה מהמסחר.

הנטישה של חברות הליסינג את הבורסה היא חלק משינוי אסטרטגי מהותי, שעובר בשנים האחרונות על ענף הרכב הישראלי כולו. במסגרת השינוי הולך ונעלם המודל הוותיק של "חברת ליסינג עצמאית, שפועלת מול היבואנים", ובמקומו מופיעה ישות חדשה: חברת ליסינג שנמצאת בבעלות ישרה או עקיפה של יבואן רכב כזה או אחר.

היבואנים מקימים חברות

לשינוי הזה יש סיבות טובות: הנטייה של חברות הליסינג הגדולות להתמקד בעיקר במספר מצומצם של מותגים דוחפת את היבואנים ה"מקופחים" להקים חברות ליסינג משלהם, בתור צינור שיווקי לעתות מצוקה; הלחץ הכבד של חברות הליסינג לקבלת הנחות פוגע ברווחיות היבואנים, ומביא אותם לחפש דרכים לחתוך את פערי התיווך; והתלות של חברות הליסינג באשראי ארוך-טווח של היבואנים, מביאה אותם למסקנה שהם בעצם רק "מחליפים כסף בכסף".

המוטיבציה הזו יצרה בשנים האחרונות ישויות ממוזגות כמו חברת לובינסקי, יבואנית פז'ו-סיטרואן, וחברת הליסינג "פריים-ליס" שבשליטתה; קבוצת מאיר, יבואנית וולבו והונדה, וחברות הליסינג "הרץ" ו"אופרייט ליס" שבשליטתה; קבוצת "כלמוביל" וחברת הליסינג "דביס ישראל" שבבעלותה; קבוצת קרסו וחברת "אמפא ליס" וכמובן לאחרונה, גם קבוצת שלמה-סיקסט, שהיא כיום גם יבואנית אופל וגם חברת הליסינג הגדולה בענף.

במודל החדש של חברת ליסינג שהיא גם יבואנית - או להיפך - אין מקום לבורסה. מקור הכוח של המודל הזה הוא יחסי גומלין הדוקים של מכירות רכב וטרייד-אין בין היבואן לחברת הליסינג/השכרה שקשורה אליו, והסטטוס של חברה ציבורית כופה על מערכת היחסים המורכבת הזאת שקיפות, מושג שנחשב למילה מגונה בענף הרכב הסגור והחשאי.

כל עסקת של מכירה עצמית של רכב מהיבואן לחברת הליסינג הנסחרת עלולה להתפרש בתור "עסקה מהותית בין בעלי עניין" ולהצריך אישורים, דיווח וחשיפת מספרים - בקיצור מטרד רציני.

דרושה הצעת רכש

דן רכב/אוויס עשתה עד היום רק את "חצי הדרך" לכיוון אימוץ המודל הזה. היא הייתה בבעלות חלקית של קרדן, שהיא גם בעלת השליטה ב-UMI, יבואנית מותגי ג'נרל מוטורס בישראל.

אוויס רכשה כמובן כלי רכב של שברולט וביואיק לצי ההשכרה והליסינג שלה - ולא מעט - אבל עשתה זאת בזהירות רבה, כשכבלים כבדים של שקיפות ודיווח על עסקאות בעלי עניין קשורים לרגליה.

בתום העסקה הנוכחית שעליה הוכרז ביום חמישי, הוסרו לפחות חלק מהכבלים הללו. אולם כדי למצות את כל היתרונות הגלומים בסטטוס המלא של "חברת ליסינג שבשליטת יבואנית רכב", היא צריכה לעשות עוד צעד אחד, שהוא הצעת רכש ליתרת המניות שבידי הציבור ומחיקת החברה מהמסחר בבורסה, ממש כפי שמיהר לעשות שלמה שמלצר שבועות בודדים לאחר שקיבל לידיו את זיכיון אופל.

האם זה יקרה? בהנהלת אוויס אמרו לנו בעבר, שלסטטוס של חברה בורסאית יש גם יתרונות ששירתו את החברה היטב בעבר. אבל כיום המציאות שונה. קשה לנו לראות את קרדן, שגורפת עשרות מיליוני שקלים בשנה מאחזקותיה ב-UMI, משלמת מאות מיליונים עבור השליטה בדן רכב רק כדי להמשיך לפרנס את טויוטה, מאזדה ושות'.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988