עו"ד שלא עידכן לקוח כי יש ערעור על הלכה עליה התבסס - אינו רשלן

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי לא ניתן לייחס רשלנות לעורך דין שלא עידכן את לקוחו כי עומד ותלוי ערעור על הלכה פסוקה, עליה הוא ביסס את ייעוצו המשפטי.

בשנת 2001 שכרו הוריה של מורן לוי ז"ל, שנהרגה בתאונת דרכים, את שירותיה של עו"ד אסנת ברוש-לימור, כדי שתייצג אותם בתביעה שהגישו נגד איילון חברה לביטוח לפיצוי בגין מות בתם.

התביעה הסתיימה בפשרה, שהתבססה על עקרונות הפיצוי שנקבעו לפני שנים רבות על-ידי בית המשפט העליון בהלכת גבריאל שרון, ולפיה עזבונו של נפטר כתוצאה מתאונת דרכים אינו זכאי לפיצוי בגין שנות חייו שאבדו - כלומר השנים בהן יכול היה המנוח להשתכר, אך השתכרות זו נמנעה ממנו עקב המעשה הנזיקי.

במארס 2004 שינה בית המשפט העליון את המצב המשפטי, ביטל את הלכת גבריאל והכיר ב"הלכת אטינגר", הידועה גם בשם "השנים האבודות", שמכירה בזכות לפיצוי העיזבון בגין השנים האבודות.

חוכמה בדיעבד

לאחר שינוי ההלכה הגישו הוריה של לוי ז"ל, באמצעות עו"ד מירון קין, תביעה לבית משפט השלום נגד עו"ד ברוש-לימור, בטענה כי היא היתה צריכה ליידע אותם כי בעליון תלוי ועומד ערעור שעשוי לשנות את הלכת גבריאל, עליה התבססה, כשנתנה להם את הייעוץ המשפטי.

בית משפט השלום קיבל את טענת עו"ד ברוש-לימור, באמצעות עורכי הדין שמעון כץ ונדב רזון, לפיה לא היתה רשלנות בהתנהלותה, ודחה את התביעה. הוא קבע כי תביעת העיזבון "הינה דוגמה מובהקת לחוכמה לאחר מעשה, וכי איש לא היה צריך לצפות כי הלכת גבריאל תשתנה". כעת, אימץ גם המחוזי את ההחלטה ובהסכמת הצדדים דחה את הערעור. (ע"א 4707-05-10).