המהירות מן היועץ המשפטי

כשהמבקר בודק, המוזות המשפטיות צריכות לשתוק ולהמתין כדי למנוע ביזיונות

נקדים ונאמר: גם יואב גלנט וגם יוחנן דנינו הם אנשים שמבחינת ניסיון וכישורים ראויים לעמוד בראש ארגוניהם - דנינו במשטרה וגלנט בצבא - אבל שניהם גוררים איתם בעיות הנוגעות לא לכישוריהם, אלא לכשירותם.

למרות זאת, בשני המקרים החליטו השרים הממונים עליהם למנותם בפזיזות, כאשר ידעו כי נגד השניים מתנהלות חקירות במשרד מבקר המדינה. אבל אין טעם לקונן על התנהגותם של שרים, אנחנו כבר יודעים מאיזה חומר הם קורצו, ואין תוחלת לתקווה שינהגו בצורה אחראית וממלכתית.

לכן, במצב כזה, אנחנו משליכים את יהבנו על שני מוסדות, האחד הוא בית המשפט העליון. בימים אלה עוסק בג"ץ בפרשת המינוי של גלנט, ועם כל דיון נוסף הדברים מסתבכים והולכים. אבל המחסום הראשון מפני מינויים לא תקינים הוא היועץ המשפטי לממשלה. יהודה וינשטיין, למרבה הצער, לא עמד בציפיות של הציבור ממנו.

המבקר בודק - וינשטיין מכשיר

היועץ המשפטי ידע על הבעיות הכרוכות במינוי גלנט. היה מצופה ממנו שייכנס לעובי הקורה ויעשה את הדבר ההגיוני והמתבקש, כלומר, יורה להפסיק את תהליך המינוי עד שהדברים יתבררו. הוא לא עשה זאת. יתרה מכך: לאחר שהתנועה הירוקה עתרה לבג"ץ נגד מינוי גלנט, הגישה הפרקליטות ראיות שהוכחו כבלתי נכונות.

עכשיו גילה מבקר המדינה עוד ראיות נגד גלנט. וינשטיין נאלץ למחול על כבודו ולבקש מבג"ץ לתת לו עוד כמה ימים לבדיקה - בדיקה שהיתה צריכה להיערך לפני המינוי.

בפרשת יוחנן דנינו הגדיל וינשטיין לעשות. כאשר הודיע למבקר המדינה כי החליט לתת הכשר למינוי, לינדנשטראוס הפציר בו להמתין עד לסיום הבדיקה. וינשטיין סירב.

מקרבתו אף יצא לתקשורת ציטוט מתריס ומתנשא, ולפיו המבקר צריך לדעת כי וינשטיין הוא בעל הסמכות. וינשטיין הסביר בתקשורת כי נתן את ההכשר למינוי דנינו לאחר שמיטב יועציו ופרקליטיו בדקו ומצאו כי אין ממש בטענות נגדו בפרשת הסוכנים שנרצחו.

מיטב הפרקליטים והיועצים

הבעיה היא שגם בפרשת גלנט מיטב הפרקליטים והיועצים בדקו, והתוצאה היתה תצהיר מוטעה ומטעה לבית המשפט. כתבתי כאן אז שליועץ אין הכלים והניסיון בחקירות כאלה, ולכן היה ראוי שימתין למיצוי בדיקתו של לינדנשטראוס. אבל הוא נהג אחרת, ועכשיו אנחנו צפויים אולי גם לביזיון בפרשת מינוי דנינו.

כאמור, את שני הביזיונות אפשר היה למנוע, אלמלא לוינשטיין לא היתה אצה הדרך, אלמלא ביקש לרצות שרים שהאיצו בו לאשר במהירות.

אני מציע לוינשטיין לתלות מעל שולחן עבודתו את המשפט: תן למבקר את אשר למבקר וליועץ את אשר ליועץ - ואל תערב בין השניים. כשהמבקר בודק, המוזות המשפטיות צריכות לשתוק, ולהמתין.

טירקל לא אשם

נראה לי כי הביקורת על ועדת טירקל למינויים בכירים לא לגמרי מוצדקת. הוועדה אינה מוסמכת ואינה יכולה לערער על הכשרים שנותן היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה רואה את המסמכים שלפניה, אולי שואלת כמה שאלות - אבל בסך-הכול היא חייבת לסמוך על הדברים שמובאים בפניה.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
צרו איתנו קשר *5988