רעידת אדמה מוזיקלית

אתם באוטו, במכולת, או במסעדה, אבל פתאום אתם כבר לא שם אלא מרגישים כאילו בתוך דיסקוטק אפל בעיר נעוריכם, או צמודים לרדיו בלילה במיטה. עכשיו, כמו אז, אתם מרגישים רעד קל, רעד פיזי ממש. זה בסך הכול צליל, אבל הוא עושה משהו לגוף שלכם, משהו טוב לא פחות משוקולד, מסיגריה או אפילו מסקס.

כמעט כולם חווים מוזיקה שהם אוהבים כתענוג עצום, אבל אצל חלק התענוג הוא פיזי ממש. כששיר שהם אוהבים מתחיל, או אפילו רק עומד להתחיל, הם מרגישים רעד פיזי קל או עוצמתי בכל הגוף ושערותיהם סומרות.

מחקר שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת "Nature Neuroscience", ניסה לבחון מה עובר על הגוף כשהמוזיקה מעוררת אותו ככה. מתברר, שבתגובה למוזיקה, המוח מפריש חומרים דומים לאלה שהוא מפריש בתגובה לסמים חזקים במיוחד.

המחקר השתמש מצד אחד במדי מוליכות חשמלית של העור, קצב לב וקצב נשימה כדי לעקוב אחרי הרעידות ובאותו הזמן נסרק המוח של הנבדקים באמצעות מערכות MRI ו-PET כדי לגלות את דפוס פעילות המוח.

בתגובה למוזיקה שאנחנו אוהבים, ובמיוחד אצל מי שהמוזיקה מרעידה בקלות, מופרש במוח חומר בשם דופמין. חומר זה אחראי על מערכות במוח הקשורות להנאה ולתגמול חיובי. סמים מסוימים חודרים למוח ועובדים ישירות על המערכת הזו, בעוד סמים אחרים, וגם כל הנאה אחרת בחיים, מעוררים את המערכת באופן עקיף, וכך המוח לומד שהוא רוצה לחזור על הפעולה המהנה.

המחקר הנוכחי גילה כי בעת חוויית הרעידות ממוזיקה, שוטף את המוח פרץ של דופמין, שדומה באופיו לזה שמופיע בתגובה לתענוגות כמו אוכל או סקס. זו הפעם הראשונה שבה נמצא גירוי מופשט שהוא בעל השפעה כזו. לרוב, גירויים מופשטים גורמים קודם כל לפעילות באזורי המוח הקשורים לחשיבה מורכבת ורק אחר-כך מעוררים את מערכות ההנאה הבסיסיות. זאת, באופן שונה מאשר גירוי חושי ישיר כמו אוכל או סקס.

רעידות כתגובה למוזיקה מורגשות בעיקר במעלה עמוד השדרה והצוואר. התחושה דומה במקצת לתחושה של בהלה, אבל היא לא מטרידה אלא נעימה. החוויה אורכת בין שנייה לעשר שניות ולרוב יש מספר גלי רעד.