השר לנדאו היה יכול להתערב קודם

יבוא מי שיאמר: אמנם זכות ביטול הזכויות היא של שר התשתיות, אבל הוא גורר רגליים

מיד אחרי שליחי "כוח תשובה", התגייס גם שר התשתיות הלאומיות, עוזי לנדאו, והצטרף לעילה החדשה לתקיפת הסדרי המיסוי החדשים לגז ונפט (המלצות ועדת ששינסקי): המהפכה במצרים, שמעלה חשש של בעיה עתידית בהזרמת הגז ממצרים.

אילו רצה לנדאו באמת לקדם את "תמר" במהירות או לפחות בזמן - הוא יכול היה להתערב עוד לפני כמה חודשים, כשרק החלה גרירת הרגליים. החוק נותן בידיו סמכויות התערבות חד-משמעיות. אבל זה כנראה לא התאים לו - עובדה שההתערבות היחידה של לנדאו הייתה לטובת בעלי האינטרסים. בכל מקרה, לנדאו יכול להתערב גם היום, ולפחות להזהיר שאם כך יימשכו העניינים - הוא יתערב...

במקום זה, אץ רץ השר וכינס ישיבה דחופה, שהתקיימה היום, עם בעלי הרישיונות בקידוח תמר. אלה הם בדיוק אותם קודקודים שבהוראתם, במישרין או בעקיפין, ולטובת רווחיהם, החלה גרירת הרגליים בתוכנית הפיתוח של הקידוח. גרירת רגליים פירושה כל דבר שמעכב, בכוונה, באי מעשה, באי רצון או באדישות, את תוכניות העבודה ואת ההתקדמות בחיפוש ובהפקה. על זה נאמר "הלך הזרזיר אצל העורב" או "הלך החבל אחרי הדלי".

לנדאו ושותפי "תמר" הם הגורמים המרכזיים שניסו, בכל דרך שהיא, לעצור את ההמלצות, והם עדיין נחושים לעשות הכול כדי להביא לביטול, לדחייה או למסמוס החלטת הממשלה לאמץ את הסדרי המס החדשים.

חוק הנפט 1952 המעודכן נוגע לזכויות ולחובות לחיפוש והפקת נפט, גז טבעי ודלקים נוספים. סעיף 29 קובע כי "בעל רישיון חייב להתחיל בחיפוש נפט תוך 4 חודשים מיום שניתן הרישיון ולהמשיך בו בשקידה הראויה כל ימי תוקפו של הרישיון". מילות המפתח הן "בשקידה ראויה".

אפשר להניח שאפילו לנדאו כבר יודע, בסתר ליבו, שבעלי העניין בתמר לא ממש ממשיכים בחיפושים "בשקידה הראויה". הוא גם יודע שגרירת הרגליים והקפאת תוכנית הפיתוח, נובעות מסוג של איום וסחיטה של הממשלה ושל שרים בה: הנה מגיעים ל-2013, מאגרי ים תטיס מתכלים, אבל "תמר" לא יכולה לספק גז, והכול בגלל שטייניץ את ששינסקי.

הטענה המרכזית - אתם חותכים לנו ברווחים העתידיים אז הבנקים לא מספקים לנו מימון. הטענה הזו בעייתית, עד מופרכת, גם נוכח העובדה ששר האוצר יובל שטייניץ הצהיר בפומבי על תמיכה למתקשים במימון. אבל אף אחד לא בא.

אין סיכוי שיוותרו

נמשיך בהוראות החוק. סעיף 55 קובע כי "המנהל", הוא ד"ר יעקב מימרן, הממונה על ענייני הגז והנפט במשרד התשתיות, רשאי לבטל זכויות נפט אם בעלי הזכות לא עשו, לא עמדו, בכמה תנאים.

אחד התנאים הוא שבעל הזכות "לא פעל בהתאם לתוכנית העבודה שהגיש או שאיחר בביצועה בהתאם ללוח הזמנים של ביצועה או לא השקיע בחיפוש הנפט את הסכומים שהתחייב להשקיע לשם ביצוע תוכנית העבודה". במצב כזה חייב המנהל למסור לבעל הרישיון הודעה בכתב, בדרישה למלא את כל הוראות ההיתר. מדובר בהתראה ל-60 יום, לפיה אי מילוי ההוראות עלול להסתיים בביטול זכות הנפט. לבעל הרישיון זכות ערעור על הודעת המנהל. ההחלטה הסופית היא של השר, של עוזי לנדאו.

אין סיכוי, אפילו לא חלקיק סיכוי, שדלק, נובל, ישראמקו, אבנר, רציו ואחרים יוותרו על "תמר". הם, בעיקר הם, יודעים שמדובר ברווח עתידי רציני ביותר. מה שעוד יותר מחזק את היכולת של שר התשתיות להשתמש בהוראות החוק ולהבטיח התקדמות נאותה בקידוח "תמר". כלומר להודיע לבעלי העניין: אם לא תתקדמו - אקח לכם את הרישיון, את ההיתר, את החזקה... את הבוננזה.

אם תימשך גרירת הרגליים של אנשי "תמר", כמו של אנשי לנדאו, אפשר שיבוא מי שיבוא ויאמר: אמנם זכות ביטול הזכויות היא של שר התשתיות, אבל השר הזה גורר רגליים גם הוא. לכן האחריות עוברת לממשלה, וליועץ המשפטי לממשלה מטעמה. אם לנדאו לא יידע להשיב מלחמה למי שתוקע את "השקידה הראויה" של ההתקדמות, ייכנס היועץ המשפטי לנעליו והוא יהיה זה שיפעיל את החוק. או שמתקדמים או שמוותרים.

צרו איתנו קשר *5988