מצרים כבר הידרדרה לשפיכות דמים ביממה האחרונה וקשה לדעת לאן יתגלגלו האירועים שנמשכים כבר עשרה ימים, אבל ברור שמי שיצא לרחובות קהיר ואלכסנדריה כדי למחות על התייקרות מחירי המזון צפוי למצוא את עצמו במשבר כלכלי עמוק הרבה יותר.
הכלכלה, ובעיקר שוק ההון, סולדים עמוקות משינויים פוליטיים קיצוניים ומחוסר ודאות. מצרים, שהייתה מוקד משיכה למשקיעים זרים ושרשמה גידול נאה בתמ"ג בחמש השנים האחרונות, צפויה לסבול מהבריחה של ההון הזה ומקושי ניכר להשיב את האמון של הכלכלה העולמית גם לאחר שהמערכת הפוליטית במדינה תתייצב שוב.
התייצבות כזאת יכולה להתעכב מאוד. הנשיא חוסני מובארק הבטיח להיפרד מהשלטון רק בספטמבר הקרוב, ובינתיים "לדאוג ליציבות ולהעברת שלטון מסודרת". מאז ההכרזה שלו לא היה הרבה שקט ברחובות מצרים. מומחים למצרים ולכלכלתה טוענים שהסיכויים של מובארק להישאר בתפקידו עד ספטמבר, קלושים.
התוצאה המתבקשת היא עוד ועוד חוסר ודאות. וכשמעצמה אזורית כמו מצרים צפויה להתנהל במשך חודשים ארוכים עם עננה שחורה של סימני שאלה מעליה, יש לכך השלכות גם על המדינות השכנות וגם על כלכלתן. המומחים שדיברו עם "גלובס" צופים מזרח תיכון חדש, אבל גם מקפידים להסביר עד כמה נמוכים הסיכויים שהמשבר המצרי יתגלגל להפרה של הסכם השלום, או לעימות צבאי עם ישראל.
מקטינים את הפיתה
המזרחן ד"ר גיל פיילר, מנכ"ל אינפו-פרוד מחקרים, טוען שההפגנות במצרים התחילו ממה שראינו בשוק הקומודיטיס, בעיקר המזון, בשנה האחרונה. כשמחיר הלחם במצרים עולה, הוא מסביר "זה לא כמו בישראל או במדינות המפותחות. במצרים, כשאתה פוגע להם במזון, אתה פוגע באוכל של הילדים. הרבה שנים שם כשהיו צריכים להעלות את מחיר הלחם, היו מקטינים את גודל הפיתה, רק כדי לא להעלות את המחיר. בינואר 1977 היו מהומות המזון וסאדאת ירה עם טנקים באנשים ברחובות. חלק ניכר ממחיר המזון במצרים מסובסד. מחירי הקומודיטיס עלו עוד ועוד ולמצרים לא הייתה ברירה. היא לא יכולה להעלות עוד את הסבסוד כדי לא ליצור גירעונות עצומים שיבריחו משקיעים".
- גם מה שקורה עכשיו מבריח משקיעים.
"זה נכון. אבל עד המהומות, כלכלת מצרים במקרו הפגינה יציבות וחוזק. כלכלת מצרים פרחה, הבורסה המצרית, שנחשבה בעלת רגולציה טובה, התמלאה משקיעים זרים שהגיעו לשליש מההשקעות בבורסה. אפילו בתי השקעות המובילים בעולם התייחסו למצרים כטייגר, אחד הטייגרים החדשים של העולם המתפתח".
המהומות של הזמן האחרון נובעות מכך שלא כולם נהנו מהפריחה הזו. "האיש ברחוב לא הרגיש את זה. והכל הולך לרדת לטמיון, לפחות בשנה הקרובה. גיוסי האשראי וביטוח האשראי יהיו יותר יקרים, יהיו הרבה פחות השקעות זרות. הרבה משקיעים זרים יברחו. יהיה קשה לשקם את זה. מצרים איבדה כמה שנים טובות, מפני שהיו לה כמה שנים טובות".
ד"ר שמואל אבן, חוקר בכיר לכלכלה, לביטחון ולארצות ערב במכון למחקרי ביטחון לאומי INSS, מדמה את ההתרחשויות במצרים לרולטה שסיבובה כבר החל, ולא ברור באיזה מהתרחישים ייעצרו הכדורים. "בינתיים, השתיקה הישראלית נוכח האירועים, במקומה. עלינו להימנע מעשיית מהלכים מרגיזים ומנקרי עיניים. במקביל, אנחנו חייבים להתכונן לתרחישים שונים, בדומה לאנשים שעושים ביטוח לרכושם למקרה של רעידת אדמה. כך, מוטב להגדיל את תקציב הביטחון ולאו דווקא מן ההיבט שעכשיו צריך לפרוס כוחות מחדש בשטח, אלא בשביל ההיערכות".
- איך תיראה הבורסה בקהיר עם שוך המהומות?
"שוק ההון המצרי בעלטה, ואת מצבו ניתן יהיה לאמוד רק עם פתיחת הבנקים והחזרת המסחר לשגרה. שוק ההון העולמי עדיין לא מזהה כאן קטסטרופה. עם זאת, כבר ראינו בריחת הון, יחד עם בריחה של עשירי מצרים, וזה נורא. הם מבינים את מורת הרוח כלפיהם מצד הציבור הרחב, שמייחס את ההון שלהם לקרבתם אל השלטון, הון שנקשר אל הפערים העמוקים בין המעמדות במדינה. כך, ככל שהימים עוברים והבנקים לא נפתחים המצב נעשה רע עוד יותר לכלכלה, כי רמת אי הוודאות ממשיכה לעלות".
ד"ר אבן מעריך שהעברה סדורה של השלטון, מגדילה את הסבירות ל"נחיתה רכה" לכלכלה המצרית. "בתרחישים אחרים, שהכלכלה המקומית מאופיינת בדמדומים כמו אלה שאופפים אותה עכשיו, המשמעות היא הפסקת הסחר עם מצרים. מי ירצה לסחור עם מדינה שנתונה למלחמת אזרחים ובספק רב אם תשלם על המוצר? בסופו של דבר, כל עתיד פיננסי וכלכלי שיהיה, מותנה בראש ובראשונה בהסדר פוליטי שיושג".
בכל מקרה, הוא צופה כלכלה מצרית מתנדנדת ועצבנית גם במהלך החודשים הקרובים, כשברקע הבחירות לנשיאות בספטמבר: "ההתנדנדות תהיה לכל מיני כיוונים, כי גם אם יושג הסדר שיביא ליציבות במדינה, מצרים נכנסת לאי ודאות סביב השאלה מי יתפוס את השלטון, מה כוונתו ולאן פניו מועדות".
מובארק משלם על הישגיו
ד"ר פיילר חוזר לביטוי שהפך בעשור האחרון לבדיחה. "מעכשיו המזרח התיכון הופך באמת להיות מזרח תיכון חדש, אבל לא במובן הכלכלי ששמעון פרס התכוון אליו, אלא יותר במובן הפוליטי". פיילר מכוון לתגובה המהירה מצד מנהיגי ערב לשינויים בתוניסיה ובמצרים. "לא ברור אם המזרח התיכון החדש הזה רע יותר או טוב יותר, אבל הוא משתנה: מנהיג בחריין הבטיח שיפור ברמת החיים ורפורמות פוליטיות, ירדן החליפה ממשלה והמלך הבטיח רפורמות פוליטיות 'מהר והרבה'. בתימן הנשיא פטר את הסטודנטים משכר לימוד. וכל זה בימים האחרונים".
- מה ישראל צריכה לעשות?
ד"ר אבן: "המזרח התיכון יצא משיווי המשקל ועכשיו אנחנו בדרך לשיווי משקל חדש. עוד מוקדם לדעת כיצד דברים ייראו כאן עם הסדר החדש. אי הוודאות היא גורם סיכון בפני עצמו. עלינו להכיר בכך ולהתנהל בתבונה. אנחנו חייבים לקיים ניהול סיכונים חכם ולא לבצע פעולות שיחריפו את המצב. הנמכת פרופיל כללית היא דבר הכרחי כעת. עם זאת, בחדרי חדרים צריך לדון בזה ולהפנים שיש פה התרחשות חריגה".
פרופ' הלל פריש מהמחלקה ללימודי המזה"ת באוניברסיטת בר אילן מתרשם שההפגנות הן תוצאה של שיפור במצב הכלכלי שנרשם לזכותו של מובארק. בעיניו, נשיא מצרים נענש כעת דווקא על הישגיו. "מובארק נתפס כמי שפתר שלוש בעיות כרוניות של מצרים - תשתית תעבורתית, במיוחד בקהיר, הפרטה של הטלקומוניקציה, והביא תחרות בינלאומית למוצרים המצריים. מ-2005 עד 2010 היה גידול של 30% בתמ"ג".
לפי פריש, ההפגנות מחזקות את התיאוריה שאומרת שתופעות כאלה מתרחשות במקומות שבהם יש שיפור, "כי אז יש גם זינוק בציפיות של הציבור. מובארק הוא במידה מסוימת קורבן של ההצלחה שלו. הוא חיסל את האחים המוסלמים ובכך נתן למעמד הבינוני יותר ביטחון להתקומם. המלכים - בירדן ובמרוקו - פועלים בחוכמה: הם שומרים על חופש הפעולה של האחים המוסלמים כאמצעי לחץ על המעמד הבינוני. המסר שלהם הוא, 'אם תפיל אותי - תקבל אותם'. מובארק פעל כך עד הבחירות האחרונות לפרלמנט ב-2010, כשהוא עשה תרגיל שמחק את הייצוג של האחים המוסלמים. בכך הוא ביטל את האיום של השכבות המשכילות מפני הדרישה לשינויים שלטוניים. זו הייתה טעות".
- ועכשיו יהיה יותר גרוע לכולם.
"שינויים דרמטיים תמיד יוצרים מצב יותר גרוע לפני שהוא משתפר. במזרח אירופה, כשהמשטרים הקומוניסטיים נפלו, לקח עשר שנים להגיע לרמת החיים שהייתה להם בתקופה הקומוניסטית. תקופות כאלה הן גרועות. אין עוררין שמצרים תשלם על זה. האבטלה הנוכחית זה כלום לעומת מה שיהיה למצרים בשנה-שנתיים הקרובות. אפשר רק לקוות שהתשלום היה כדאי לטווח ארוך".
אלא שהכל תלוי בדמותו של השלטון החדש. ד"ר פיילר: "יכול להיות שאם האמריקנים יאהבו את המשטר החדש, הם יתנו לו יותר סיוע כלכלי, ואז גם יהיה פחות לחץ בינלאומי על מצרים להפחית את הסובסידיות. כלומר, על פניו הוא יירש מצב לא טוב, אבל אם הוא ימצא חן בעיני המערב, יעזרו לו להיחלץ מהמשבר מהר יותר".
לא רוצים להיות אפגניסטן
למרות החשש המובן מהאסלאם הקיצוני, פיילר טוען ש"גם האחים המוסלמים לא רוצים להפוך לאפגניסטן". לדבריו, "כל העולם הערבי במשבר. משבר מזון, משבר אנרגיה במדינות העניות, משבר מים ומשבר אבטלה. ועוד לא דיברנו על מצב זכויות האדם".
- זה לא עלול להיגמר כמו פעם, שהשליטים ינסו לאחד את העם ולהמשיך ברסן השלטון תוך כניסה לעימות יזום עם ישראל?
"לא, הסיפור הזה נגמר. אני לא אומר שזה לא יהיה, אבל נראה לך שמובראק כמו נאצר יכול לעמוד בכיכר ולהאשים את ישראל? זה עידן חדש גם מהבחינה הזו. העם לא יקנה שהמצב הכלכלי החמור הוא בגלל ישראל".
גם פרופ' פריש משוכנע שאין אופציה כזאת. "קודם כל, הצבא המצרי יותר מדי גדול. זו תהיה מלחמה גדולה ויקרה. אם השלטון של האליטה המצרית יישאר, הם לא יעלו על דעתם רעיון של מלחמה עם ישראל. בעיקר כי אין דבר כזה 'מלחמה קטנה', ומלחמות גדולות היום הן דבר מאוד יקר ומסוכן. זה מה שהוציא את מצרים ממעגל האיבה. הרי מצרים חתמה על השלום מפני שהיא איבדה שני עשורים של צמיחה. מצרים שקעה יחסית למדינות אחרות, לכן אני לא חושב שהם יפרו את ההסכם".
- ובתסריט שבו האחים המוסלמים תופסים את השלטון?
"אם האחים המוסלמים יעלו, זו סכנה שנחזור ל-1966. הם יקבלו סיוע מאיראן ויפתחו מפקדה של איראן וחמאס בקהיר, עם הטכנולוגיה האמריקנית ש-30 שנה מאמנת את הצבא המצרי. אבל אפילו הם הטמיעו את ההבנה שמלחמה עוצרת את הכלכלה".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
