שיחה אישית עם אלן ברדלי: הייתי מנסה ללמד לקרוא כדי ליהנות

הסופר הקנדי חי וכותב במלטה החמימה, מצטט את אפלטון ואת מארק טוויין וכותב על עלילותיה של ילדה חוקרת בשנות ה-50 ■ "אני אוהב ספרים שיש בהם המון פרטים קטנים ועובדות, וכמה שיותר מוזר ושולי, ככה יותר טוב בשבילי"

אלן ברדלי נולד בשנת 1938 בטורונטו וגדל באונטריו שבקנדה. במשך 25 שנה ניהל את מחלקת הטלוויזיה במרכז המדיה בקנדה. בשנת 1994 פרש מההוראה כדי להתמקד בכתיבה.

ברדלי זכה בהצלחה מיידית עם צאת ספרו הראשון, "המתיקות שבתחתית הפאי", שהפך לרב-מכר עולמי, תורגם ל-35 שפות וזכה בפרס "דאגר" הבריטי היוקרתי בקטגוריית רומן ביכורים. בספר זה יצר ברדלי את דמותה של פלביה דה לו*ס בת האחת עשרה, כימאית חובבת עם נטייה בולטת לרקיחת רעלים, החיה בשנות ה-50 של המאה העשרים.

"המתיקות שבתחתית הפאי" תורגם בידי אסנת הדר ויצא בהוצאת מטר ב-2009. השבוע יצא לאור בעברית הספר השני בסדרה "הגרדום בקרחת היער", אף הוא בהוצאת מטר. ברדלי, בן 72, חי וכותב כיום במלטה.

- מהו בית הקפה האהוב עליך?

"ג'ובילי קפה, בולטה, בירת מלטה. אני אוהב לכתוב שם".

- מדוע בחרת לגור דווקא במלטה, מכל המקומות בעולם?

"הספרים שלי מאוד מצליחים באירופה. רציתי להיות קרוב לבית ההוצאה שלי באירופה, אבל במקום שיש בו גם שמש, הדגים טובים, מזג האוויר מצוין והאנשים נחמדים. מלטה עונה על כל הדרישות".

- אם היית יכול לשבת ולצותת לשיחה של מישהו, במי היית בוחר?

"הייתי נותן המון, המון, כדי להיות מסוגל להיות במקום שבו הפילוסוף היווני אפלטון מקריא את אחד הדיאלוגים שלו".

- מי הסופר שהכי היית רוצה שיישב בשולחן לידך, בבית הקפה?

"מרק טוויין. פשוט כדי שאוכל לומר אחר כך, שנשמנו את אותו אוויר, באותו חדר".

- מרק טוויין הוא הסופר האהוב עליך ביותר?

"טוויין, בגלל ההומור והיצירתיות והשימוש שלו בשפה האנגלית. אני אוהב מאוד גם את דורותי סאיירס, ט.ה. ווייט וסופרי מסתורין מודרניים כמו לורי ר. קינג ולואיז פני".

- מהו הספר האחרון שהרשים אותך במיוחד?

"'הים' של ג'ון באנוויל (יצא בעברית בהוצאת ידיעות ספרים - ב.כ.). הספר עוסק במקס מורדן, פרופסור להיסטוריה של האמנות, שחוזר לכפר שבו בילה בילדותו חופשה משפחתית על שפת הים. בשובו לשם הוא מתעמת עם טראומה רחוקה וכל הספר הוא ניסיון להתפייס עם האובדן ולחקור לעומק את שאלת הזהות והזיכרון. ספר נפלא, שכל כולו ים יפהפה של מילים".

- מהו "ספר הפולחן" שלך, שאליו אתה חוזר שוב ושוב?

"אשעמם אותך ואגיד שזה התנ"ך. בטח כולם אומרים לך את זה. אני אוהב במיוחד את ספר איוב, את ירמיהו ואת ישעיהו. יש לי גם שני ספרי פולחן מודרניים, שניהם של ג'יימס ג'ויס: 'יוליסס', שגם תורגם לעברית ואת השני 'Finnegan's Wake' אי אפשר לתרגם, למרות גאוניותו, ואולי דווקא בגללה".

- בעיר זרה, לאן תבחר ללכת? למוזיאון, לבית קפה, לפארק ציבורי או למקום אחר?

"אין בכלל שאלה, אלך לחנות ספרים גדולה וטובה, ולא חשוב איזו עיר זו. חנות ספרים היא עולם החלומות ועולם המציאות גם יחד. יש בה הכול".

- בהמתנה לטיסה או בטיסה ארוכה במיוחד, איזה ספר תיקח איתך?

"אני אוהב ספרים שיש בהם המון פרטים קטנים ועובדות, וכמה שיותר מוזר ושולי, ככה יותר טוב בשבילי. בפעם האחרונה שעליתי על טיסה ארוכה קניתי בשדה התעופה את אוסף הסיפורים השלם של אגתה כריסטי, 'מיס מארפל'. לא הרגשתי איך עובר הזמן. הטיסה חלפה בקלות ובמהירות".

- מה דעתך על מוספי הספרות וכתבי העת הספרותיים בעולם?

"אני קורא בקביעות את הניו יורק טיימס ואת הלוס אנג'לס טיימס, ואוהב מאוד את מוספי הספרים של שני העיתונים החשובים האלה. נדמה לי שבמוסף הספרות והספרים של הניו יורק טיימס יש איכויות מיוחדות. חוץ מזה, הם תמיד מציגים אותי שם, ברשימות רבי המכר שלהם. אני אוהב את זה...".

- מה היית משנה בלימודי הספרות בבתי הספר?

"הייתי מנסה ללמד קוראים צעירים לקרוא כדי ליהנות. ליהנות מכך שהם מפתחים את הנפש שלהם ואת העולם הפנימי שלהם. פשוט מלמד אותם ליהנות מזה שהם מרחיבים את השכלתם ומתעשרים בידע. ביקורת לא הייתי מלמד אותם. אני ממש חושב שהרבה יותר עקרוני להשקיע בהנאת הקריאה, מאשר בניתוח ספרותי לפי כלים מחקריים.

"הייתי גם מפרק את החלוקה המלאכותית והמרגיזה לז'אנרים. יש יותר מדי שטויות שמפרידות בין עמודי הספרים לבין נפשם של הקוראים וזה חבל. בגלל צורת לימוד מיושנת ונוקשה אנחנו מפסידים הרבה קוראים עתידיים".

- ספר לנו קצת על הדרך שבה כתבת את הספר האחרון שלך?

"בסדרה יש שישה ספרים. החלטתי כבר בראשית כתיבתה שהעלילה תמוקם בשנות ה-50, וידעתי שאשלב בה הרבה פולקלור, תלבושות, טעמים ומנהגים בריטיים מאותה תקופה, עם הרבה פרטים קטנים שנשכחו. אני משער שהספר הראשון, 'המתיקות שבתחתית הפאי', הלהיב את המבקרים, כי היה בו את הטעם הנוסטלגי הזה, ומפני שהוא היה קצת יותר מספר מותח.

"בספר השני התעסקתי הרבה בבובות ובתיאטרון בובות. בתיכון התמזל מזלי ללמוד אצל מורה, שבמקרה היה מומחה גדול מאוד לבובות. זה היה טיפשי ומצער שלא להשתמש בכל הידע האזוטרי והמעניין שרכשתי בשיעורים שלו".

- למה אתה מתגעגע?

"להורים שלי, לסבא וסבתא שלי, לכל הדודים והדודות. כולם מתו. הלוואי שהם היו חיים ומספיקים לקרוא את עלילותיה של פלביה שכתבתי, מתורגמות ל-35 שפות ומופצות בכל העולם. הם היו קוראים נפלאים, כולם, והם העשירו אותי בחייהם בתבונה ובטעמם הטוב".

- איזה ציטוט מספר אהוב עליך במיוחד?

"כשלמדתי לטינית בתיכון, התאהבתי בלוקיוס אנאוס סנקה, פילוסוף, מדינאי, ומחזאי רומי, שחי במאה הראשונה לספירה וכתב בין היתר את 'על קוצר החיים' ואת 'על החיים המאושרים' (שניהם יצאו בעברית בהוצאת נהר ספרים ב.כ.). הפילוסופיה שסנקה האמין בה הדגישה צעדים מעשיים שבזכותם הקורא יוכל לעמוד מול קשיי החיים.

סנקה האמין במיוחד, שחשוב מאוד לעמוד בפני עובדת המוות הוודאי. השאלה איך לעמוד בפני המוות היא דומיננטית אצלו. והוא כתב, באחד מכתביו: "מומלץ לך לדבוק באידיאליזם של גיל הנעורים. אתה תזדקק לזה, כשתזדקן". המשפט הזה טען אותי בהמון כוח כבר כנער והפך לאמת אדירה בגילי. אני בן 72 ואני שמח שאני עדיין חי לאורו של המשפט הזה".

צרו איתנו קשר *5988