עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ': "הארץ" מזלזל ומפקיר מקורות

העברת הבקשה לחיקור דין בארה"ב בעניינו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, בפרשת סיריל קרן, מידיו של עיתונאי "הארץ" לשעבר ברוך קרא לידיו של כתב חדשות ערוץ 2 משה נוסבאום, גרמה לחשיפתה של עו"ד ליאורה גלט-ברקוביץ כמקור שהעביר את המסמך לידיו של קרא. כך טוענת עו"ד גלט-ברקוביץ, במסגרת סיכומי התביעה שהוגשו מטעמה היום (ב') לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, שבו מתנהלת תביעת הפיצויים שהגישה נגד "הארץ".

בסיכומי התובעת, שהוגשו על-ידי עו"ד צביקה בר-נתן, עו"ד רקפת פלד ועו"ד מירב שגיא ממשרד מ. זליגמן ושות' ושהגיעו לידי "גלובס", נדונות שאלות כגון מהן חובותיו של עיתונאי כלפי מקורותיו, מהן חובותיו של עיתון למקורות עיתונאיו, כאשר המקורות דורשים שמירה על סודיות זהותו, במסגרת חיסיון עיתונאי. תביעתה של גלט-ברקוביץ, על סך של 2.5 מיליון שקל, הוגשה כנגד קרא, ששימש הכתב המשפטי של העיתון; שמואל רוזנר, ששימש ראש מערכת החדשות ב"הארץ"; מו"ל "הארץ" עמוס שוקן וכנגד העיתון עצמו.

עמוס שוקן, שהעיד אף הוא במשפט, סיפר כי הוא נפגש עם גלט-ברקוביץ בביתה פעמיים, ואף הציע לה סכום כסף כדי ליישר את ההדורים ביניהם. בעת עדותו, השיב לשאלה אם הציע סכומי כסף למקורות אחרים של "הארץ" שנחשפו: "לא שאני זוכר, יכול להיות שהגנות משפטיות נתנו, אבל אני לא זוכר. אבל כסף, ככל שזכרוני כרגע, אז רק לליאורה גלט-ברקוביץ".

קרא היה הראשון שחשף את פרשת סיריל קרן בינואר 2003, כתוצאה מההדלפה שנעשתה ביוזמתה של גלט-ברקוביץ, ששימשה אז הפרקליטה המלווה מטעם הפרקליטות בחקירה, שהיתה אז עדיין סמויה. אחרי הפרסום, העביר קרא לעמיתו נוסבאום העתק ממסמך חיקור הדין, ששימש את נוסבאום לכתבת המשך טלוויזיונית באותו ערב.

לדברי גלט-ברקוביץ, "הוכח כי נוסבאום הציג לממונה על החקירה (למציאת המדליף, י"י), מר ערן שנדר (לימים פרקליט המדינה, י"י), את כל 4 העמודים שנמסרו בידו, שעה שהשוואת העמודים החסרים למול הטיוטה שמסרה גלט-ברקוביץ למשטרה, חשפה בקלות רבה מדי כי העמודים החסרים כללו את הערותיה בכתב ידה".

טלפון מזוהה

כך מתוארת עדותו של נוסבאום בבית המשפט, במסגרת הסיכומים: "ערן שנדר צילצל אלי", אמר נוסבאום בעדותו, "ואמר לי פחות או יותר במילים הבאות, 'מישהו נתן לנו את המסמך, המסמך נמצא בידינו. ראינו שאתה הקרנת מסמך בטלוויזיה, אני רוצה לראות את המסמך שאתה הקרנת. יש לך בעיה עם זה?' אמרתי לו: 'את המסמך שהקרנתי אין לי בעיה להראות לך'. ואכן נפגשתי איתו והראיתי לו את המכתב שהקראתי".

עוד נטען בסיכומים כי בניגוד להנחיה של גלט-ברקוביץ לקרא, להתקשר אליה רק מ"טלפון בטוח", בפועל הוא חייג אליה מהטלפון הנייד שלו, המזוהה, ולפיכך הוצאת פלט שיחות הטלפון שלו במסגרת החקירה למציאת המדליף, הסגירה את ההתקשרות ביניהם. "התמונה שנחשפה בבית המשפט", נכתב בסיכומי התביעה, "מעלה תמונה עגומה של עיתון מכובד, שמחד גיסא מקבל מידע ממקורות שונים שהינם לטענתו נשמת אפו, על יסוד תדמיתו ואמונתם במקצועיותו ואחריותו, ומאידך גיסא איננו נוקט כל צעד לשמירת חסיונם של אותם מקורות, מזלזל בהם ומפקירם כליל".

"ציטוט מדויק"

רשלנות נוספת מצד "הארץ" היתה לדברי גלט-ברקוביץ בפרסום ידיעת ההמשך של קרא, למחרת היום. בידיעה זו ציטט קרא בעקיפין מתוך מכתב שמסרה לו גלט-ברקוביץ, שהוא העתק של מכתב שכתבה לפרקליטת המדינה דאז, עדנה ארבל, המתאר חיקור דין שנעשה בארה"ב בעניינו של שרון. ואולם, לדברי התובעת, הציטוט שפורסם מהמכתב היה כמעט מדויק לנוסח מכתבה של גלט-ברקוביץ.

כך, כתבה גלט-ברקוביץ במכתב: "עוד לפני הנסיעה הובהר לנו כי הנחקר העיקרי, יורם אורן, מבקש להיות מיוצג בחקירה על-ידי נחקר אחר, שהוא עו"ד, הבענו באמצעות המחלקה הבינלאומית, את התנגדותנו המנומקת". קרא כתב בידיעה שפירסם: "לפני נסיעתם הובהר לחוקרי המשטרה שאורן מבקש להיות מיוצג בחקירה על-ידי נחקר אחר בפרשה, עורך דין. המשטרה והפרקליטות הביעו, באמצעות המחלקה הבינלאומית במשרד המשפטים, את התנגדותם לבקשה".

עוד כתבה גלט-ברקוביץ במכתבה: "למרות זאת החלטנו כי מר אורן יישאל שאלות. ככלל השיב מר אורן באופן מונוטוני כי הוא שומר על זכות השתיקה, אך היו כמה פעמים שהוא ביקש להשיב והתחיל לדבר. או אז עטו עליו שני עורכי-הדין והורו לו לסכור את פיו"; קרא כתב בידיעה: "למרות זאת, החליטו החוקרים לשאול אותו כמה שאלות. ככלל השיב אורן באופן מונוטוני כי הוא שומר על זכות השתיקה. ואולם לדברי החוקרים, היו כמה פעמים שבהן ביקש והתחיל לדבר. כששני עורכי-דינו זיהו אצלו רצון כזה, הם קטעו אותו במהירות".

ממשרד מ.זליגמן, המייצג את גלט-ברקוביץ, נמסר כי: "אנו מנועים מלהתייחס, שכן מדובר בהליך תלוי ועומד". מעיתון "הארץ" נמסר: "טענות שנמסרו בביהמ"ש, יזכו לתשובה מפורטת בביהמ"ש עצמו". (ת"א 1121/07).