הצמיחה המדהימה של ליגת הכדורגל הברזילאית

הצמיחה המואצת של כלכלת ברזיל אינה פוסחת על ליגת הכדורגל במדינה ■ אם עד לא מזמן בחרו הכוכבים לעזוב לכסף של אירופה, הרי שחזרתו של רונאלדיניו הביתה מסמלת רוח חדשה

את נבחרת ברזיל לא צריך להציג. לצד הקרנבל של ריו דה ז'נרו ודוגמנית העל ג'יזל בונדשן, הסלסאו היא ככל הנראה הדבר הראשון שעולה בראש כששומעים את המילה ברזיל. בטח בראשיהם של חובבי הכדורגל. מפלה ומגארינצ'ה דרך זיקו וסוקראטס ועד לרומאריו, ריבאלדו, רונאלדו ורונאלדיניו, הנבחרת הברזילאית, על שלל כוכביה, שימשה מאז ומתמיד חלון הראווה של המדינה הגדולה בדרום אמריקה. היא עשתה זאת תוך שהיא משלבת בין כדורגל שמח ואטרקטיבי להישגיות בלתי מתפשרת - חמש פעמים הניפה ברזיל את גביע העולם, יותר מכל מדינה אחרת.

ועדיין, את הכדורגל הברזילאי דווקא צריך להציג, אפילו לחובבי הכדורגל המושבעים. אותו כדורגל שעמד עד לאחרונה בצלן של הנבחרות הגדולות, שמרבית הכוכבים שלהן לאורך השנים שיחקו ועדיין משחקים בליגות העשירות של אירופה. בשנים האחרונות, דווקא על רקע הדעיכה המסוימת של כוכבה של הנבחרת הלאומית (אם לא הספיקו הכישלונות לזכות בשני המונדיאלים האחרונים, הרי אפילו במשחקי הידידות הברזילאים לא מרשימים עם הפסדים לארגנטינה של ליאונל מסי ולצרפת המתחדשת של המאמן לורן בלאן בשבוע שעבר בפריז), עוברת לה הליגה המקומית צמיחה חסרת תקדים.

זו צמיחה שלה מחוללים רבים, שעליהם נתעכב בהמשך, אבל אין ספק שהמרכזי שבו הוא זה הכלכלי. אם בשנים עברו היו מעדיפים כוכבי העל הברזילאים להשתקע במשך כמה שיותר זמן בקבוצות הבכירות באירופה - שם קיימים תנאי השכר הטובים ביותר בעולם - הרי הכסף הגדול שזורם בכלכלה המתפתחת גורם לרבים מהם לעשות פניית פרסה ולהרוויח את המיליונים קרוב לבית. רונאלדו, רוברטו קרלוס, אדריאנו, רוביניו, פרד, רוברטו קרלוס, ואגנר-לאב, אלאנו וריבאלדו הם רשימה חלקית של כוכבי על ששבו לברזיל.

רונלדיניו / צלם: רויטרס
 רונלדיניו / צלם: רויטרס

בעוד יצוא שחקנים היה ונותר משמעותי (ראו פירוט בהמשך), יבוא של סטארים לליגה המקומית מעולם לא היה באג'נדה - ולכן כל מה שקורה עכשיו הוא מאוד חריג. ראשון בין שווים בתהליך הזה, ומי שחזרתו בחודש שעבר לברזיל מסמלת במידה רבה את המהפך בתפיסה של הליגה הברזילאית את עצמה, הוא רונאלדיניו - אקס ברצלונה ומילאן, ומי שזכה בשנים 2005-2004 בתואר שחקן השנה בעולם, שנרכש על-ידי פלמנגו מריו דה ז'נרו תמורת 3 מיליון אירו.

מה גרם לרונאלדיניו לחזור לבית החם ממילאנו הקרה? התשובה הפופוליסטית נוגעת באופי הייחודי של הכדורגלן הברזילאי המצוי. ובמילים אחרות, בכך שבמדינת הקרנבל אוהבים לחגוג, אוהבים את חופי הים, המסעדות, המועדונים והחיים הטובים. לשחקן כמו רונאלדיניו, שפרנס היטב את מועדוני הלילה אפילו בשנות השיא שלו בברצלונה, הקדנציה בקבוצה החדשה בריו דה ז'נרו צפויה להיות בילוי אחד מתמשך. מובן שבילויים הם לא המתכון לחיים הספורטיביים והמקצועניים שאותם דורשים המועדונים הגדולים באירופה, ובדיוק בנקודה הזאת יכולים להרגיש הברזילאים שחוזרים הביתה הקלה משמעותית. קחו לדוגמה את רוביניו, שהושאל במהלך העונה הקודמת ממנצ'סטר הגשומה לסנטוס שטופת השמש, ונעדר תכופות מאימוני הקבוצה.

"כששחקן מסדר גודל כזה מגיע לכאן, אנחנו מעגלים לו פינות, זה שווה לנו", הסביר בשנה שעברה לואיס ריביירו, יו"ר המועדון, בראיון לאתר goal.com. גם החלוץ הוותיק רונאלדו, שהודיע השבוע על פרישה מכדורגל, נהנה מהמשמעת הרופפת של הקבוצות הברזילאיות, העלה מאוד במשקלו (אפילו יותר מאשר בימיו המלאים ביותר בריאל מדריד), והחמיץ בעונה החולפת מחצית מהמשחקים של קורינתיאנס, ולא תמיד בגלל פציעות.

מכה קלה בכנף

ועדיין, על אף שלל ההנחות הספורטיביות שלהן זוכים הסטארים הברזילאים בבית, הפקטור המרכזי בשיבתם הביתה הוא כאמור זה הכלכלי. כשמשבר הסאב-פריים העולמי פרץ ב-2008, נשיא ברזיל לולה דה סילבה הצהיר כי "לא מדובר ביותר ממכה קלה בכנף". לא ארך הרבה זמן עד שגם הכלכלנים הבינו שהוא צדק: ברזיל היא מהמדינות הבודדות שנפגעו באופן קל בלבד מהמשבר, ואת 2010 היא סיימה עם צמיחה של 7%. בשנים הבאות צפויה ברזיל להפוך לכלכלה החמישית בגודלה בעולם, כאשר מעבר למשאבים הטבעיים שלה, ישנם עניינים ספורטיביים שעתידים לחזק באופן משמעותי את כוחה של המדינה. מדובר כמובן בכך שהיא זכתה לארח את שני אירועי הספורט המשמעותיים בתבל לאחר האולימפיאדה בלונדון בשנה הבאה: מונדיאל 2014 והאולימפיאדה ב-2016. המשמעות הכלכלית ברורה: מדובר בכר פורה למשקיעים.

וכשהכלכלה מחייכת, גם הכדורגל קוצר פירות; בעיקר במדינה שבה הכדורגל נחשב לדת אלטרנטיבית להמונים, וככזה מהווה פלטפורמה מצוינת למפרסמים. כך, לאחר תום המשבר הכלכלי, חזרו חברות מסחריות להשקיע כספים בליגה המקומית ובמועדונים שלה, ובסכומים גבוהים בהרבה מאשר בעבר. במחקר, שפרסמה לפני שבועיים חברת המחקר הגרמנית Sport Markt, נמצא כי קבוצות הליגה הבכירה בברזיל הכניסו בשנה החולפת מעסקות ספונסרשיפ על חולצות השחקנים למעלה מ-100 מיליון אירו - נתון המציב את הליגה הברזילאית במקום השלישי בעולם מבחינת הכנסות מספונסרים. מקדימות אותה הליגות האנגלית והגרמנית הראשונות; אבל באופן מדהים למדי, מקדימה הליגה הברזילאית את הליגות האירופיות העשירות של ספרד, של איטליה ושל צרפת.

גם המדינה מכניסה את היד עמוק לכיס, ומעבר לספונסרים של הקבוצות ניתן לציין את ענקית האנרגיה הלאומית פטרובראס, שמעניקה חסות שמית לליגה הבכירה בהשקעה של כ-20 מיליון אירו בשנה.

הכסף הגדול של הספונסרים מאפשר לכדורגל הברזילאי לבצע פעולות כלכליות שעליהן לא חלמו שם עד לאחרונה. חוזה ההעסקה של רונאלדיניו בפלמנגו מדגים את זה היטב: הכוכב ייהנה משכר של כ-9 מיליון אירו בשנה (סכום שיכול להכניס אותו בקלות גם לרשימת 15 המרוויחים הגדולים של הכדורגל האירופי), כאשר הקבוצה לא תהיה היחידה שתישא בעלויות שכרו. שותפות לה יצרנית בגדי הספורט אולימפיקוס וסוכנות השחקנים ושיווק הכדורגל הגדולה בברזיל, טראפיק, שרווחיה מוערכים ב-100 מיליון אירו בשנה.

"אנחנו נממן כ-75% משכרו של רונאלדיניו", הצהיר בחודש שעבר חוליו מאריז, נשיא טראפיק, לעיתון הברזילאי "גלובוספורט". מאריז הסביר את ההיגיון שמאחורי ההשקעה הזאת: "בדרך כלל אנחנו גוזרים עמלות על שחקנים, אבל הפעם החלטנו להשקיע במשכורת של שחקן. אנחנו יודעים שרונאלדיניו יעשה טוב לליגה הברזילאית, יגדיל את מספר השחקנים שרוצים להגיע לכאן, ירחיב את החשיפה של הליגה, ומובן שצמיחה של הליגה הברזילאית טובה גם לנו בטווח הארוך".

אולימפיקוס, מבחינתה, בונה על אוהדי פלמנגו שירכשו בהמוניהם את חולצות המשחק הרשמיות של רונאלדיניו, וכבר קבעו לחולצה מחיר אחיד: 70 אירו. זה אמנם נשמע כמו סכום לא פשוט לאוהד הברזילאי הפשוט להוציא מכיסו, אבל צריך להביא בחשבון שלפי נתונים ממשלתיים יצאו מאז 2003 כ-31 מיליון ברזילאים ממעגל העוני והצטרפו למעמד הביניים; נתונים שמובילים כמובן לגידול ברכישת מוצרי צריכה, ולזינוק בהוצאות על תרבות ועל פנאי.

ההוכחה לכך הגיעה עם "תקדים אדריאנו", שעליו בונה אולימפיקוס. ב-2009, עוד לפני שחזר לאיטליה כדי לשחק ברומא, חתם החלוץ הברזילאי באותה פלמנגו של רונאלדיניו. באותה שנה פרסמה הקבוצה נתונים שלפיהם מכרה 932 אלף חולצות משחק רשמיות בסך-הכול - כשחולצות של אדריאנו אחראיות ל-80% מהמספר הזה. רונאלדיניו עצמו, אם תהיתם, אמור לקבל כ-2.5 אירו על כל חולצת פלמנגו הנושאת את שמו, וזאת מעבר לשכר הבסיס שלו בפלמנגו. אז מי אמר שמשתלם יותר לשחק באירופה.

היצואנית מספר שתיים בעולם

להשקעה הגוברת של הספונסרים בכדורגל הברזילאי יש אפקט משמעותי נוסף, היא מפחיתה את התלות של הענף במה שהיה עד לא מזמן מקור הכנסה קריטי של מועדונים: מכירת השחקנים. אם ב-2003 מכירת שחקנים היוותה 33% מההכנסה הכוללת של הליגה הברזילאית, ב-2008 היא עמדה על כ-28% בלבד.

רק כדי להכניס את כל העניין לפרופורציות, צריך לציין שברזיל עדיין מתמחה בעיקר ביצוא שחקנים לחו"ל - כשרבים מהם, אפילו ברמה בינונית ומטה, עולים על מטוס בגיל מוקדם מאוד כדי לשחק במדינות אחרות. נתוניה של חברת המחקר Euroamerica מצביעים על 1,443 ברזילאים שיצאו לשחק מחוץ למדינה ב-2009, כשארגנטינה, עם 1,716 שחקנים, היא המדינה היחידה בעולם שמקדימה את ברזיל בתחום זה.

מי שממשיך להיות שחקן היצוא היקר ביותר בהיסטוריה של ברזיל הוא פאטו, שנרכש ב-2007 על-ידי מילאן תמורת 22 מיליון אירו. במקום השני נילמאר, שנמכר לויאריאל הספרדית בעונה שעברה תמורת 16.5 מיליון אירו.

אבל אם נשים לרגע בצד את עניין יצוא השחקנים, הרי שדווקא הטלוויזיה - שזכויות השידור בה כבר מזמן הפכו למקור ההכנסה העיקרי של רוב מועדוני הכדורגל באירופה - הולכת ותופסת חלקים נכבדים הרבה יותר ממקורות ההכנסה של הקבוצות בברזיל. למשל פלמנגו (עוד בטרם הגיע רונאלדיניו), שהכניסה ב-2009 כ-19 מיליון אירו מזכויות שידור, וכעת אין ספק שהסכום יצמח באופן משמעותי. אגב, היקף זכויות השידור של הליגה הבכירה עמד בעונה האחרונה על 211 מיליון אירו, מה שהופך את הליגה הברזילאית לשביעית בעולם מבחינת ההכנסות השנתיות שלה מטלוויזיה, כאשר רק הליגות האירופיות הבכירות מצליחות להקדים אותה.

111 מיליון אירו מתוך סכום זה שילמו הערוצים הפתוחים של הטלוויזיה הברזילאית, אבל גם ערוצי הפיי-פר-ויו אחראים לנתח משמעותי: 75.4 מיליון אירו. תחום אחד שבו הליגה הברזילאית עדיין נמצאת בפיגור משמעותי לעומת הליגות באירופה הוא מכירת זכויות שידור לחו"ל - היא הצליחה לגייס 2.8 מיליון אירו בלבד מהשוק הבינלאומי.

"יש מגמה ברורה של התפתחות בכל תחומי ההכנסות בכדורגל הברזילאי", מסביר ל-G פרופ' אמיר סומוגי, יועץ בכיר למועדוני כדורגל וכלכלן ספורט בפירמת ראיית החשבון Crowe Horwath RCS. "אנחנו רואים שהליגה הזאת, על אף שאינה פופולרית כלל מחוץ לברזיל, מצליחה להתחרות במספרים שהיא מייצרת עם כמה מהליגות הבכירות ביותר באירופה".

סומוגי מוסיף ש"ככל שמועד המונדיאל ב-2014 יתקרב, כך כלכלת הכדורגל הברזילאי תמשיך להתפתח. ההתעניינות בכדורגל תגבר, ואז הספונסרים ישימו את היד עמוק יותר בכיס. הטלוויזיה, ובמיוחד ערוצי הפיי-פר-ויו, ייהנו מגידול בקהל הצופים וישקיעו יותר כספים. אני צופה עתיד ורוד לכדורגל הברזילאי".

ובמספרים, ממשלת ברזיל תשקיע כ-5 מיליארד אירו בבניית אצטדיונים חדשים ובשדרוג מתקנים קיימים לקראת הטורניר ב-2014. המתקנים החדשים והמשופצים, שחלק מקבוצות הליגה יוכלו להשתמש בהם, יכילו תאי VIP חדישים ויותר חנויות למכירת מרצ'נדייז, ויספקו לאוהדים חוויית צפייה טובה בהרבה. בעונת 2010 הגיעו למשחק בליגה הברזילאית קרוב ל-15 אלף צופים בממוצע, כשכל משחק הכניס בממוצע 128 אלף אירו ממכירת כרטיסים. ב-2015 הסכום הזה אמור לתפוח פי ארבעה.

במחקר שביצעה פירמת רואי החשבון Crowe Horwath RCS בשנה שעברה נמצא כי סך ההכנסות של המועדונים בליגה הברזילאית הסתכמו ב-767 מיליון אירו ב-2009, עלייה של 12% לעומת 2008. הבום הכלכלי של המונדיאל צפוי להקפיץ את הסכום הזה ל-1.373 מיליארד אירו ב-2014.

מודל ניהול כמו בארץ

למרות החגיגות לרגל ביאת הרונאלדיניו, אם יש משהו שמעיב על כל החגיגה הזאת הרי זה העובדה שהכדורגל הברזילאי עדיין רחוק מלהיות רווחי. מרבית המועדונים בליגה נמצאים בחובות שאותם הם מתקשים לפרוע. העניין הזה נובע גם מהעובדה שבניגוד לאירופה, בברזיל מרבית הבעלים של הקבוצות הם אנשי עסקים בינוניים יחסית, שלא יכולים ביום בהיר אחד לכתוב צ'ק ולכסות את הגירעון, משל היו רומן אברמוביץ' בצ'לסי או השיח' מנצור במנצ'סטר סיטי.

במודל הניהול הנוכחי של הכדורגל בברזיל, שמזכיר במידה רבה את זה המוכר במרבית קבוצות ליגת העל הישראליות (לא כולל מכבי תל אביב), תפקידם העיקרי של הבעלים הוא לעשות עבודה טובה בכל הקשור לגיוס ספונסרים ולשיווק המועדון - ולא לממן את ההפסדים שלו.

כדי לפתור את הבעיה, התגייסה ממשלת ברזיל למען הכדורגל בפרויקט ייחודי: היא פתחה הימור לוטו ארצי חדש, שכל רווחיו יועדו אך ורק למועדוני הכדורגל. מועדונים שהצליחו לשלם בזמן את כל התחייבויות המס שלהם החלו לקבל הקצבה חודשית מרווחי הלוטו.

"מאז החלה היוזמה הזאת", מסביר פרופ' סומוגי, "הקבוצות בהחלט החלו לצמצם משמעותית את החובות שלהן ולהיכנס למשטר כלכלי. אם ניקח לדוגמה את קורינתיאנס, שלפני שנתיים סחבה חוב של כ-10 מיליון אירו, כיום היא מחקה אותו לחלוטין. זאת על אף שהחתימה במהלך התקופה שחקנים יקרים כרונאלדו וכרוברטו קרלוס".

סומוגי מסכם שכך או אחרת, אין מה להתרגש יותר מדי מהעובדה שהמודל של הכדורגל הברזילאי אינו רווחי: "גם באירופה אנחנו רואים את כל קבוצות העל צוברות חובות ומדווחות על הפסדים כבדים, וזה כולל את ברצלונה, את ריאל מדריד ואת כל המועדונים הבכירים בפרמיירליג. מי שמחפש רווחים - שלא ייכנס לכדורגל". זה נכון לגבי כל יבשת.