"פלישה לקרקעות ציבוריות היא מכת מדינה"

הבית

"כאן גר איש הברזל", מכריז שלט עץ על הדלת בתום שביל מרוצף המתפתל משער המתכת הקטן ביום חורף מזרזף. "את השלט", מחייך עו"ד אילן שרקון, "הביאה לי חמותי". שרקון, חולצה ומכנסיים הדוקים, אחרי שיעור ספינינג שהעביר הבוקר, מוטרד ממזג האוויר שעלול לשבש את התוכניות לרכוב על אופניים למחרת, שבת. איש הברזל, למי שאינו יודע, הוא אולי האירוע התובעני והסוחט ביותר בספורט: שחייה של כ-4 ק"מ, דיווש של 180 ק"מ וריצת מרתון מלאה (42 ק"מ), בזה אחר זה.

אבל הסלון הנעים מודיע לנו, שקודם-כול, כאן גרים ילדים. ליתר דיוק, ילדות. ים ומור, צמד בלונדיניות מתולתלות ומלאות שמחת חיים, שתיכף יגיעו מהגן וישמשו פסקול מלווה, במשחק, באוכל, בוויכוח ובבכי, לכל אורך שיחתנו. ממתינים להן בציפייה, שתי מדרגות לתוך הסלון, מטבחון פלסטיק סגלגל עם ידיות צהובות, מקלדת, תופים אלקטרוניים ומיקרופון מאירי פנים. דלתות זכוכית מפרידות בינינו לחצר, שבה נרטבים בדממה שולחן וכיסאות עץ כהים.

"זה הבית שגדלתי בו", מאשר שרקון. "כשההורים קנו בית אחר, החלטתי לחזור מרעננה להרצליה. הבית שופץ ושוחזר. אני אוהב את האזור. הרבה זוגות צעירים. בלב המטבח אי לבישול. סמוך אליו ספה שעליה הוא מבלה את הדקות הראשונות ביום, כבר ב-5 בבוקר. וביניהם, על הקיר, ציור של קדישמן ועבודה נוספת, דומה, מעשה ידיהם של בעלי הבית, אילן ואם בנותיו, עו"ד יסמין קשת. בכחול ובירוק, צבעי הים שהוא אוהב, שנותן לו שקט.

ביירות, ר"ג, הרצליה

"נולדתי בביירות כאלאן. עליתי בגיל 6, בשלהי 1970. אבי מוריס יליד האי רודוס, שהיה לפני מלחמת העולם בשליטה איטלקית. משפחתו ברחה ללבנון לפני המלחמה, ושם הכיר את אמי אסתר. אנחנו 6 ילדים, 4 אחיות ושני אחים. אני הקטן, 8 שנים אחרי אחותי לין. כשנולדתי, אמי היתה בת 41 ואבא בן 46, יוצא דופן לתקופה. אבא עסק בסחר בתחום המזון, לאמא הייתה מתפרה, בעיקר לשמלות כלה. גרנו בבית ברובע היהודי ומהגג היינו משקיפים על מרכז ביירות. בחורף ירד שלג. ובקיץ, כמו לרוב היהודים, היה לנו בית קיט, בעליי.

"למשפחה היו חברים מוסלמים ונוצרים ואותנו גידלה פאטמה. אחרי מלחמת ששת הימים הגיעו הרבה פלסטינים, האווירה השתנתה ואבי החליט לארוז. עלינו דרך יוון. התגוררנו בדירה קטנה בר"ג. כשהגעתי לגן, לא ידעתי מילה בעברית, אבל אמי מספרת שתוך 3 חודשים למדתי את השפה. עד היום מדברים בינינו לבנונית, תערובת של ערבית וצרפתית.

"לאבא לא הלך כאן והוא עבר לסחר בינלאומי. ישב באתונה, הייתה לו דירה, וכל הזמן בגיחות לארץ. ביליתי זמן רב לבד, כי גם אמא נסעה וחזרה. ניתנה לי הרבה עצמאות: לעשות כביסה, כלים, קניות. זה מקנה כלים להתמודד בחיים. אבל היה חסר חום בעיקר. הייתי ילד חברותי. בגיל 13 עברנו לכאן, והחברים הקרובים היו באים, ישנים, לומדים לבגרויות. הם קראו לבית 'המועדון'".

פסיכולוגיה

"התגייסתי ב-83', מפעיל מחשב בשלישות. הייתה לי אסתמת ילדות עד גיל 17, כמו לבתי ליהי. רציתי קרבי, אולי טעיתי שאמרתי להם. עד היום מתנדב בחמ"ל נפגעים. אנחנו מוציאים את ההודעות לקציני הערים, מארגנים הלוויות, נותנים תמיכה למשפחות. באסון הכרמל עזבתי את המשרד, כי גייסו אותנו, מהרגע-להרגע, למספר ימים.

"באוניברסיטה התחלתי ללמוד מדעי המדינה בכוונה ללמוד לתואר שני במנהל עסקים. גם לקחתי קורסים בפסיכולוגיה. כדי להיות עורך דין, צריך אינטליגנציה רגשית גבוהה: להבין לקוחות, לדעת איך להופיע בבית משפט. חקירה נגדית זה מאבק פסיכולוגי מעניין: איך להוביל עד לנקודות שאתה רוצה להדגיש.

"כשאני חוקר עד מומחה, אני מפרגן לו, כדי שיאמת את העובדות והמסקנות שאני רוצה שיאמת - אם אכנס לעימות, הוא ייסגר. יש עדים שאני חייב להיות נוקשה איתם כדי להוציא אותם משלוותם, כי רק אז הם יאמתו את העובדות; ודווקא מול עדים יותר מתוחכמים צריך להתנהל בנועם הליכות, שאלה אחר שאלה, לסגור פינות ולמלכד במסקנה שאני רוצה להוכיח לבית המשפט.

"איך הגעתי למשפטים? באותה תקופה הוריי קנו בית, לא רחוק מכאן, ואני הייתי שותף עם העו"ד לעריכת החוזה. עורכי הדין המעורבים, וגם חבר שליווה אותנו, אמרו: 'אילן, יש לך את זה, לך ללמוד משפטים'. הם ראו חשיבה משפטית, יצירתית, אסרטיביות בניהול מו"מ. וזה התחיל לחלחל לי. לקראת סיום התואר הראשון, חבר טוב שלי מהלימודים, גדעון סער, שכנע אותי לבוא ללמוד איתו קדם-משפטים. אמרתי: טוב.

"גם זוגתי למדה בקדם. לא דיברתי איתה בלימודים. לא יצאנו. לפני 6 שנים הכרנו שוב. חקרתי את הרב הראשי עמאר בתיק הקדש. יסמין הייתה אצלו בעניין אחר: אפליית יוצאי אתיופיה. נפגשנו במסדרון: 'מה את עושה פה?'. זה היה ברבנות הראשית בירושלים. הכרנו ברבנות. ומאז אנחנו יחד".

אבא

"בלימודים ניקיתי חדרי מדרגות, הייתי מלצר ב'מי ומי' וב-'206', שיווקתי פרחים וגם עזרתי לאבא. בין המבחנים הייתי הרבה זמן בנסיעות איתו. התקרבתי מאוד, וזה פיצה על השנים בלעדיו. למדתי ממנו המון: הגינות, טוב-לב, יושר, מילה זו מילה, ולא משנה מה כתוב - המילה גוברת על מה שכתוב. אבי נפטר מדום-לב ביוון. בן 82, עבד עד יומו האחרון. באותה עת החליט לסגור את העסק, מכר שם את הדירה. ביום שנפטר קיבל את הכסף, כבר היה לו כרטיס-טיסה. סגר מעגל. סגר הכול".

חברי, גדעון סער

"ב-94' הגעתי לפרקליטות מחוז ת"א, תחת שרביטה של עו"ד רינה מיוחס, במחלקת מיסוי מקרקעין. למה מקרקעין? תחום שאהבתי בלימודים, בהתמחות, בעבודה בפרקליטות. דינמי. מורכב. הדינים והחוקים והמסים משתנים. אתה חייב להיות עורך דין מאוד טוב, עם הרבה ניסיון, להעמיק בתחום, ללמוד ולהשתלם כל הזמן. מהרגע הראשון הופעתי בבתי משפט ורכשתי ניסיון אדיר. טיפלנו בתיקים מאוד גדולים: הפקעות, תביעות פינוי, תביעות נגד המדינה.

"ב-97' החלטתי לפתוח משרד. וב-99' הצטרף אליי גדעון, אחרי שהיה מזכיר ממשלה אצל ביבי, ופתחנו משרד. הוא עסק בתחומים מנהליים, לאחר ששימש כעוזר המשפטי של עדנה ארבל ואליקים רובינשטיין בפרקליטות. הוא איש מקסים. מדהים. חבר אמיתי. איש ישר, הגון. מנהיג. המדינה זקוקה לאנשים כאלה".

גלנט

"איש ציבור שפלש לקרקע ציבורית לא יכול להיות איש ציבור. ואת זה אני למד ממבקר המדינה, שאמר: 'גלנט פלש לקרקע ציבורית לא לו'. פלישה לקרקעות ציבוריות היא תופעה חמורה, מכת מדינה. אנחנו מייצגים את המינהל וקק"ל, ובכל שנה יש מאות תביעות. לאיש ציבור צריך להתייחס ביתר חומרה, כי אם לו מותר, אז גם לי, וחובה להרתיע. לפני שנתיים ייצגתי את עיריית ת"א בתביעת פינוי נגד עפרה שטראוס, שפלשה לקרקע בצפון ת"א. על השטח נבנה ג'קוזי. שטראוס טענה, שלא ידעה שזו קרקע ציבורית. לטעמי, אדם שקונה קרקע יודע, או אמור לדעת, מה השטח שקנה. על אחת כמה וכמה, אנשים אינטליגנטים שקונים נכס".

מורי דרך

"רוחש כבוד גדול לפרופ' מיגל דויטש, שעוסק וחוקר בתחום הבניין, ולד"ר אביחי דורפמן בפילוסופיה של הבניין. אצל דויטש למדתי לתואר וגם הנחה אותי בעבודה לתואר השני. יש לו הבנה מעמיקה בתחום הקניין והמקרקעין - צריך לדעת היסטוריה, להבין בפילוסופיה של הבניין, בחברה, בסוציולוגיה, ועל השוק בכללותו, המוניטרי והמיסויי.

"בתחום הליטיגציה של הנדל"ן: עו"ד רינה מיוחס, שהנחתה אותי לא פעם בחקירות נגדיות".

סדר יום

"קם ב-5. שותה קפה. קורא עיתון. מתלבש. רץ בחוף הים, רוכב על אופניים, או הולך לחדר כושר. חוזר ב-7. מבקר לכמה דקות את אמי בת ה-87 שגרה בסמוך. נוסע לעבודה בת"א, יבנה פינת מונטיפיורי, מול רושפלד. אוהב את האזור, תל-אביב הקטנה. מגיע ב-8 וחצי אם אין לי דיון, חוזר הביתה ב-22:00. את הילדות לוקח בבוקר לגן ורואה בסופי-שבוע. להיות עורך דין טוב זה זמן, אין מה לעשות. כל הבולטים, וגם הטובים, משקיעים המון שעות. גם קריירה, גם לימודים, גם ספורט - היום ארוך מאוד.

"יש לנו במשרד 17 עורכי דין, 30 עובדים, 5 מתמחים. פגישות בנוגע לעסקאות אני מנהל אצלי, אצל הלקוח, או בבית קפה. ארוחת בוקר? תפוח פה, בדרך עוצר בתחנת דלק ולוקח גרנולה עם יוגורט וחטיף פומלה. בצהריים מנסה לאכול משהו קטן מאוד - תפוח או משהו כזה. ארוחה תרדים אותי. בערב אוכל ארוחה אמיתית, במסעדה, או מזמין למשרד, או בבית. רואה טלוויזיה, בדרך-כלל כדורגל. הייתי במונדיאל. ראינו, מתן ואני, את פורטוגל-ברזיל ושני משחקים בשמינית הגמר. לפני חודש הפתעתי אותו עם צ'לסי נגד ארסנל באצטדיון האמירויות".

סוד ההצלחה שלי

"שילוב של משפטן טוב, יצירתיות, רצון לנצח בכל תיק, עקשנות ועבודה קשה".

מוזיקה

"אני שומע המון מוזיקה", הוא מפשפש בין עשרות הדיסקים המסודרים על המדף ממול, "אפגן ווינגס, פינק פלויד, פוליס, יו-2. אחת לחודשיים הולך לאוזן השלישית ומבקש מהמוכר: 'תן לי 3-4 דיסקים של מוזיקה אלטרנטיבית'. ב-3 השנים האחרונות ראיתי בחו"ל את פוליס ויו-2".

ספורט

"לפני 4 שנים התחלתי להעמיק משמעותית בספורט. שני חברים שעושים את איש הברזל שכנעו אותי לקנות אופניים. התחלתי קצת לרוץ, קילומטרים בודדים. עשיתי דואתלון: אופניים וריצה. אחרי זה טריאתלון. ומרתון ברומא. ובסן-פרנסיסקו, פריז וניו-יורק לפני חודשיים. היה מדהים. עשיתי שני איש ברזל, באוסטריה ובפרנקפורט, ואני רשום השנה לשווייץ. מתאמן בסופי-שבוע. רוכב בשבת בבוקר. והתחלתי גם ללמד ספינינג. אני לא רואה את עצמי כספורטאי אלא כעושה ספורט - תחביב, הנאה לנפש. התוצאה לא חשובה לי, אלא לעבור את זה, להגשים יעדים. אם לא הייתי שם את המרתון או איש הברזל כיעד, לא הייתי עושה ספורט. הספורט גורם לערות. אני עובד המון שעות והספורט גורם לי להיות ערני. אני חייב להיות בכושר גופני טוב כדי לחיות ברמת אינטנסיביות מאוד גבוהה".

אם לא הייתי עו"ד

"הייתי מוזיקאי. בטוח הייתי לומד לנגן. בטוח פעם אעשה את זה. הייתי מלחין מוזיקה. בעיקר רוק".

לא יודעים עליי

"יש לי אופניים בצבע פרה. אני לבוש לתחרויות בחולצה בצבע פרה, גרבי פרה וכפפות פרה. באחת התחרויות של איש הברזל רכבתי עם בובת פרה. צריך לקחת את החיים בהומור, גם כשעושים ספורט".

בעוד 10 שנים

"בעלים של אחד המשרדים המובילים בארץ בתחום המקרקעין, משרד פורץ-דרך בתחום הנדל"ן; ועורך דין שישפיע על קביעת מדיניות".

רזומה

אישי: עו"ד אילן שרקון (45) נולד בביירות ומתגורר בהרצליה עם בת-זוגו, עו"ד יסמין קשת (43), והתאומות ים ומור (שלוש ו-8 חודשים). לשרקון שני ילדים מאשתו הראשונה: ליהי (17) ומתן (13)

מקצועי: 16 שנה במקצוע. ב-97' פתח משרד המתמחה במקרקעין, תכנון ובנייה (99' עד 2001: שותף עם עו"ד גדעון סער, היום שר החינוך). משמש כבורר בסכסוכים בתחום. מכהן כיו"ר ועדת קניין ומקרקעין בלשכת עוה"ד. מרצה במכון להשתלמויות ובמכללת ת"א

בין הלקוחות:

משרד האוצר; מינהל מקרקעי ישראל; קק"ל; מע"צ; עמידר; עיריות; חברות כלכליות; רשויות מקומיות; ועדות תכנון. ליווה פרויקטים נדל"ניים, עסקאות קומבינציה, קבוצות רכישה ותמ"א 38