דרך ארוכה עשה אריה דרעי מאז היה אחד הפעילים המרכזיים בחבורה שהקימה את ש"ס, ספרדים-שומרי-תורה, ועד שהפך להיות התקווה הלבנה הגדולה של מצביעי קדימה-העבודה-מרצ המייחלים לשובו. מה זה מייחלים, עד כדי כך שסקר שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון, וניבא לאריה דרעי ומפלגתו (שטרם קמה) שבעה מנדטים שלמים, קיבל פרשנות שלפיה דרעי עשוי לחבור לקדימה לממשלה מדינית עם העבודה ומרצ, או לחלופין לחבור לקדימה ולליברמן לממשלה אזרחית. בינינו, מה יותר טבעי מזה? הרי אם יש שני נושאים שאריה דרעי ומצביעיו מחויבים להם הם כנראה מדינה פלסטינית והפרדת הדת מהמדינה.
אני מתנצל, לא התכוונתי להיות ציני, אלא רק להראות עד כמה תאוות השלטון של תושבי "מדינת תל אביב" - אזרחים, עיתונאים ופרשנים - העבירה אותם על דעתם.
אין ספק שאריה דרעי הוא מהדמויות המרתקות של הפוליטיקה הישראלית, אבל הוא מרתק בעיקר מפני שכך נכתב עליו כבר מאות פעמים בעבר. הוא אינו איש רוח בעל שיעור קומה, אינו איש מעשה שניתן לזהות אותו עם תוצר אמיתי. מה הוא כן? בעיקר עסקן ממולח, אחד שמסתודד עם חבר-הכנסת מהימין, אחר-כך מחליק צ'פחה להוא מהשמאל, ולא מקפח גם את העיתונאי שעומד במרכז. אילו היה שחקן פוקר, אפשר שהיה מפסיד כבר את כל הונו בזכות אותו "תיקון-כיפה", אותה תנועה שמקדימה כל משפט "מנוסח היטב" שלו, זה שאחריו באה הבעת פנים מיוסרת שמזכירה מאוד את החתול בסרטי "שרק". אבל בפוקר הפוליטי של דרעי, בינתיים רק אנחנו מפסידים.
אהוד ברק מגונה השכם והערב על היותו מנהיג מפלגת פועלים (לשעבר) שדר במגדלי יוקרה? אהוד אולמרט נחקר בגלל שדרוגים למחלקה הראשונה? הרשו לי להזכיר לכם, אבל היה זה דרעי שדיבר בשם ילדי הספרדים המקופחים בעודו מפטם את מקטרתו בג'קוזי, וזה עוד בשנים שבהן בליכוד ובעבודה כאחת שילמו לפחות מס שפתיים לצניעות מעושה.
יותר משהכמיהה ל"שובו של הדרעי" מלמדת על האיש ופועלו, היא מלמדת על מי שמייחלים לשובו: צמאים למנהיג דתי שמדבר "חילונית", צמאים למי שיביא מצביעים מהימין ויתמוך בסוף בפתרון מדיני. הם מיואשים כל-כך עד שהם שמים את מבטחם אפילו במי שהדבר העיקרי שמאחד את מצביעיו הפוטנציאלים הוא השנאה היוקדת לאותם "צפונים", אזרחי "מדינת תל אביב".
באופן פרדוקסלי, יש כאן אולי משל על טבע האדם: הנה כי כן, גם האינטלקטואלים בעיני עצמם אינם כה רחוקים מאותם פרימיטיבים-לכאורה, המאמינים בנסים, נפלאות וקמעות.
אבל לא רק ספק-משל יש כאן, אלא בעיקר בדיחה לא רעה בכלל: אותם האנשים שמייחלים היום לשובו של דרעי לחיים הפוליטיים הם בדיוק, כמעט אחד לאחד, האנשים שחיכו בזמנו להרשעתו, ושחייכו מאוזן לאוזן כאשר נכנס לכלא.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
