הנקראות ביותר

איך סרטון אחד מעז

האם כל ציוץ על המהפכה במצרים באמת מגיע ממפגין שנמצא כרגע בכיכר א-תחריר?

בימים בהם שליט לוב, מועמר קדאפי, מנסה לשמר את השליטה שלו רבת השנים בעם הלובי, סרטון אחד שהגיע מישראל הלבנטינית הצליח להפוך ל'שליט' החדש של רשת האינטרנט העולמית.

בתוך שבוע אחד בלבד, הפך הסרטון הפארודי "זנגה זנגה", שיצר המוסיקאי הישראלי נוי אלוש (31), לאחד הסרטונים הכי ויראליים ברשת, עם למעלה מ-3 מיליון צפיות.

הסרטון, שהועלה ל-YouTube ביום רביעי שעבר, הוא למעשה Mashup אינטרנטי (אינטגרציה בין שני תכנים דיגיטליים או יותר), שבו אחד מהנאומים התיאטרליים של קדאפי, ובפרט צמד המילים "זנגה זנגה" ("סמטה סמטה" בערבית), היווה את הבסיס לקליפ טראנס פרודי.

הסרטון שותף במהרה בפייסבוק ובטוויטר ונצפה על-ידי מיליוני גולשים בכל העולם - מדינות ערב, ארה"ב, המזרח הרחוק ואף דרום אמריקה, והפך לערך מן המניין באנציקלופדיה האינטרנטית ויקיפדיה.

אם לפני כמה שנים, הסרטון היה מופץ רק בקרב הקהילה האינטרנטית, בעידן השיתופי הדרך לכלי התקשורת המסורתיים הייתה מהירה. אלוש חוזר על-ידי עיתונים, רשתות טלוויזיה ותחנות רדיו, כשברשימה המכובדת מופיעים גם CNN, רויטרס ו"ניו-יורק טיימס", לצד כלי תקשורת ערביים שסיקרו את התופעה. העובדה שאלוש הוא ישראלי ממוצא טוניסאי הפכה את הסיפור ללא פחות ממושלם.

ספק אם הכוונה הראשונית של אלוש הייתה ליצור סרטון שיעורר הדים תקשורתיים ברחבי העולם, אולם אופיה ההטרוגני של קהילת האינטרנט גורם לא אחת לכך שתוכן ויראלי מאבד בדרך את כוונת המשורר.

כך, הסרטון המשעשע זכה לגירסאות שונות (בחלקן מצונזרות) ומצא את דרכו גם לאתרי מחאה של המפגינים בלוב ולעמודי פייסבוק של גולשים ערבים. זה הוביל לכך שאפילו הפרשן לענייני ערבים של חדשות ערוץ 2, אהוד יערי, נפל בפח וסבר כי מדובר בסרטון מחאה ערבי.

מעבר לכך שמדובר בטעות אנוש אומללה אך לא קריטית, יש מקום לתהות עד כמה ניתן לזקק את האותנטיות של המהומות בעולם הערבי, כפי שזו משתקפת באתרים החברתיים - פייסבוק, טוויטר ו-YouTube.

האם כל ציוץ על המהפכה ממצרים באמת הגיע ממפגין שנמצא כרגע בכיכר א-תחריר, וכל עמוד בערבית בפייסבוק משקף את קול העם? כלל לא בטוח, אבל לא מן הנמנע שאותו ציוץ יצוטט אחר-כך בכל כלי תקשורת כאמין.

בעידן הדיגיטלי, שבו לקהילת האינטרנט יש אלפי צבעים וקולות - חלקים אמיתיים וחלקם מזויפים, התקשורת המסורתית צריכה להישען יותר ויותר על עדויות שלא מגיעות ממקור מידע ברור, אותו ניתן לאתר בקלות או לאשש את אמינותו.

זהו כוחו של המדיום האינטרנטי ככלי תקשורת בזמן אמת, אבל זוהי גם חולשתו.

מעל הכל, זוהי גם שעת המבחן האמיתית של העיתונאים, שצריכים עוד ללמוד היטב את המשמעויות שנגזרות מהפלטפורמה האינטרנטית.

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות
לכתבה הקודמתלומדים לבשל מגוגל