כנר על גג העולם

להתמוגג מטופול

טופול, ה' 21:30, ערוץ 1

אתם יודעים מה? בואו ונפתח בניים-דרופינג קצר של פנים ושמות: יוסי בנאי, פול ניומן, כנר על הגג, שושיק שני, קירק דאגלס, להקת הנח"ל, יעל דיין, בצל ירוק, אורי זוהר, רוג'ר מור, אריק אינשטיין, ארבינקא, צבי שיסל, אפרים קישון, סלאח שבתי, אילנה רובינא, פשנל, נחמה הנדל... והאמינו לי שמדובר ברשימה חלקית בלבד של אנשים, שמות ויצירות שהיו לאבני-דרך בחייו של חיים טופול, ללא ספק השחקן הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים.

אז מה יש בסרט הזה שעוד לא ראינו ושמענו על טופול? קודם כל פעילותו למען "כפר נהר הירדן" כפר נופש שנועד לילדים ונוער שחלו במחלות קשות, וכן הצצה אישית על חייו - למשל באופן שבו מוסבר הקשר האמיץ בינו ובין אשתו גליה, כשחזור מודל הזוגיות הטובה שעליה גדל בבית הוריו.

אבל אפילו אם בסרט הזה לא היה שום דבר חדש, אפשר שהייתי מתמוגג: טופול - מלבד העובדה שסימל הצלחה ישראלית בתקופה שבה לא הייתה מובנת מאליה, הוא גם פריזמה שדרכה אפשר לבחון את התפתחות התרבות הישראלית לאורך שלושה עשורים, שלמרבה הצער, רק חלקם האחרון תועד בהרחבה לטלוויזיה.

פלנטה אחרת?

"עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי", ו' 22:10 (חלק ב', במוצ"ש 21:10), ערוץ ההיסטוריה

אם אושוויץ היה, כהגדרתו של ק.צטניק במשפט אייכמן, "פלנטה אחרת", אזי גרמניה הנאצית, הייתה בשר מבשרו של הכוכב הזה. זו נקודת המוצא של שלוש השעות (בשני חלקים) המרתקות והמזעזעות האלה. זה מתחיל עם שיבוש המערכות שהוליד את הנאציזם, עם מכתבי הערצה של נשים לאדולף היטלר למשל, עם ההתעצמות של התעמולה, ההסתה והאלימות - ומשם, עד לכאוס המוחלט של המלחמה, שהדבר הכי מסודר בה היה, כנראה, תהליך ההשמדה של יהודי אירופה. מלבד התמונות המוכרות על עליית הנאציזם, יש כאן כמה קטעים שאני לפחות, טרם ראיתי בעבר מתוך "ניצחון הרצון" של ריפנשטהל, יש כאן עדויות מזעזעות של חיילים גרמנים שהשתתפו בהשמדת היהודים.

וכמובן - הפריט ששום סרט דוקומנטרי על מלחמת העולם השנייה, לא יהיה שלם בלעדיו, צילומי צבע - בעיקר של חיילים אמריקנים שהשתתפו בשחרור מחנות ההשמדה. תיעוד קשה מאוד לצפייה, ועם זאת, אי אפשר לגרוע ממנו את העין.

הוא השתנה לנו

"שני גברים וחצי" פרק אחרון, שבת, 19:05, "יס קומדי"

איך זה שכוכב אחד מעז? מילא איך שהוא מעז לצרוך סמים, להתהולל עם נערות-ליווי, להשתכר, להחליט שהוא רוצה להקים ריאליטי פורנו, להכות את נשותיו, להוליד ילדים מכמה נשים שונות, להיכנס לגמילה רק כדי להתחיל הכול מהתחלה, להתבטא באנטישמיות כלפי מי שנחשבים לידידו - או, אם לתמצת את הרשימה הארוכה דלעיל לשתי מילים: צ'ארלי שין.

רק לפני כמה שבועות כתבתי כאן על תוכנית דוקומנטרית שסקרה את האיש ותסביכיו, אבל עוד באותו הערב, נתן שין את אחד הראיונות ההזויים שלו לאחרונה, והוחלט על השעייתו מהסדרה המאוד מצליחה שלו "שני גברים וחצי". האמת? חבל: הוויכוח אם ניתן להפריד בין אישיותו של אמן ליצירתו, הוא עתיק כמעט כימי האמנות עצמה, אבל מי שסבור שאפשר ליהנות מהאחרונה למרות הראשון, יצטער בוודאי על סוף העונה השמינית (וכנראה האחרונה, לפחות האחרונה עם שין בתפקיד הראשי - וזה הרי לא יהיה אותו הדבר בלעדיו) של "שני גברים וחצי", סדרה שהיא כל-כך מצחיקה, עד שלפעמים אפשר לשכוח שהיא אמריקנית.

למי שאיכשהו הצליח להחמיץ שמונה עונות שלמות: שין (בפרפרזה על סיפור חייו הסוערים) הוא מוזיקאי מוכשר ומובטל, שחי על תמלוגי ענק שמאפשרים לו לחיות לבדו בבית במאליבו, לשתות את עצמו למוות ולצאת עם נשים כאילו הוא עדיין בן 23 ולא בן 43. חייו משתנים (או שלא בעצם, שכן בסדרה, כמו בחיים עצמם, שין לא רואה אף אחד ממטר) כאשר לחייו נכנס אחיו הלוזר, גרוש עני בלי קורת גג, ובנו המתבגר. שמונה עונות התעלמה אמריקה משין וצחקה איתו בגדול. עכשיו זה נגמר.