טוחנים מים

נתחיל דווקא בנסיבות המקלות: אסון טבע שהופך לאירוע חדשותי מתגלגל, ועוד כזה שבמהלכו נקראים תושבי החוף המערבי של ארצות-הברית לעזוב את בתיהם, הוא עילה מספקת לדיווח מתמשך.

יחד עם זאת, קשה היה לשאת חלק ארוך ממשדרי החדשות של סוף השבוע האחרון: זה החל בבורות מדהימה שגילו חלק מהכתבים, שצופים בגל הרדוד יחסית ששוטף את פני היבשה, ומתפלאים נוכח ההרס הגדול שהוא זורע, בלי להבין כי העוצמה שלו, ולא גובהו, היא ההרסנית.

זה ממשיך במומחים שלהם כן יש הידע הנדרש, אבל לא יכולת הופעה באולפן טלוויזיה, והכי מרגיזים היו אלה שמיהרו לקשור בין הצונאמי לתמ"א 38, שהרי אם למדנו משהו מהצונאמי ביפן, אולי המדינה המסודרת והמאורגנת ביותר בעולם, הוא שלפעמים, מול אסונות טבע, לא תעזור שום הכנה מוקדמת.

משדרי החדשות הללו הם מעצבנים במיוחד משום שבמשך שעות ארוכות אין מה לחדש - וכך יוצא שהמגישים כמעט מייחלים לעלייה במספר הקורבנות, כדי להקנות משנה תוקף לעצם נוכחותם באולפן.

ההתעקשות היפנית שלא לשתף פעולה עם האולפנים המיוחדים ולדווח על הרוגים רק כאשר נמצאות גופות, חילצה כמה משפטים שלא ייאמנו מפי מגישי חדשות: "צריך להבין שהיפנים מאוד שמרנים בדיווח על הרוגים", הייתה טרוניה מקובלת בשעות אחר-הצהריים של יום שישי.

הצונאמי החדשותי נמשך כמעט עד למוצאי שבת, ואז הזכירה לנו המציאות הכואבת את אזור האסון המתמשך שבו אנו חיים.

גם הערב (א'), יש לשער, תהיינה מהדורות החדשות ארוכות במיוחד.