מחכים לעונת הנדידה

1. ביום ה' שעבר קיים משרד התקשורת דיון מסכם בנושא הנדידה הפנים-ארצית.

נושא זה הוא חלק ממכרז הסלולר ואמור לאפשר לזוכים בו להשתמש ברשתות המפעילים הקיימים לצורך מתן כיסוי כלל-ארצי ללקוחותיו, החל מהשלב הראשוני של פריסת הרשת שלו.

נושא הנדידה כבר עבר בחוק ההסדרים האחרון, אבל היישום בפועל חייב את משרד התקשורת לערוך קודם שימועים למפעילי הסלולר.

אלא שהדיון בשבוע שעבר, שהיה אמור להיות מסכם לאחר קיום השימועים, התפוצץ והנוכחים התפזרו כשמנכ"ל משרד התקשורת, עדן בר טל, שוב נמנע מלקבל החלטה.

במקום להכריע במחלוקות, בר טל הודיע לנוכחים כי יקבל החלטה בזמן הקרוב ויודיע לכולם.

הוויכוח בנושא הנדידה הוא דוגמה ומשל לדרך קבלת החלטות כושלת במשרד התקשורת.

קביעת מדיניות הנדידה חשובה מאין כמוה - בלי סיכום על הנדידה בין המפעילים החדשים לבין הקיימים, החדשים לא יוכלו להיכנס לשוק וספק אם כל הרפורמה שעליה בונה שר התקשורת, משה כחלון, אכן תתממש.

זאת, לאור העובדה שהמשרד לא הצליח לכן להסדיר את נושא האנטנות ושיתוף האתרים הסלולריים, כך שמפעילים קיימים יחויבו לפתוח את האתרים שלהם לשימוש המפעילים החדשים, שיוכלו להציב אנטנות משלהם באותו אתר.

במילים אחרות, מה שאנחנו מקבלים היום הוא פשיטת רגל מקצועית של משרד התקשורת, שאמור להכין את התשתית הרגולטורית להכנסת מפעילים חדשים, אך לא מסוגל לקבל החלטות הדרושות לכך.

לכפות או לא לכפות

בדיון שנערך ביום ה' האחרון בהשתתפות 20 איש, עלתה שאלה באיזה תנאי ניתן וצריך לחייב את המפעילות הקיימות ליישם נדידה במקרה של כפייה - כלומר, במקרה שאין הסכמות בין המפעילים החדשים לקיימים.

האם על משרד התקשורת לחייב מראש את שלושת המפעילות הקיימות להיערך לנדידה או שצריך לאפשר לצדדים לקיים מו"מ חופשי ביניהם ושהם יגיעו לסיכום לבד?

נגה רובינשטיין, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, ביחד עם עדי קהאן מאגף הכלכלה של המשרד, התווכחו בסוגיה זו עם בר טל, כששתיהן מצביעות על ליקויים בשימוע, וטוענות שהוא אינו מפורט דיו, ולא מסביר מה קורה במצב שבו המשרד נדרש לכפייה.

גורמים שהשתתפו בדיון חשו ששוב מתקרב הרגע שבו חוזר הניגון והדרישה לשימוע נוסף שוב עולה על הפרק - אך כנראה שזה לא יקרה, ובסופו של דבר בר טל יצטרך לקבל החלטה.

אחד הרעיונות שעלו בדיון הוא לחייב את כל המפעילות הסלולריות להיערך לאפשרות של נדידה, בהקשר של מקרי חירום. המטרה היא ששלוש המפעילות יוכלו בשעת חירום לקלוט תנועה של מפעילה שהרשת שלהה נפגעה בשעת חירום או במקרה של תקלה חמורה במיוחד, ולא במקרה של סתם תקלה.

הדיון על היערכות הרשתות לשעת חירום עלתה בעת התקלה הגדולה של סלקום לפני כמה חודשים. אז התברר שבישראל מפעילי הסלולר לא ערוכים למצב שבו הם יכולים לקלוט כמות גדולה של תנועה מצד מפעילים שהרשת שלהם קרסה.

שוב ושוב אנחנו רואים את החשיבות של שרידות הרשתות הסלולריות בעתות חירום, כמו שקורה עכשיו ביפן, שרשתות סלולריות שקורסות פוגעות קשות ביכולת להציל חיים.

אם תתקבל ההצעה והמפעילים יחויבו להיערך לשעת חירום, זה לא יכול להיות רק בהיבט של תוספת משאבים ברשת, אלא חייב לבוא לידי ביטוי בתוספת או בשיתוף אנטנות כך שהרשתות יהיו מגובות.

כך, אנחנו שוב חוזרים לבעיית האנטנות ולכך שכל ראש עירייה שלא רוצה אנטנות ביישוב שלו, תורם לפגיעה ברשת התקשורת בשעת חירום.

כשייפלו פה טילים ולא תהיה רשת סלולרית פועלת, תגיע גם שעתם של כל ראשי הערים הפופוליסטים למיניהם שמתנגדים לאנטנות.

2. על רקע הביקורת שמופנית כלפי בזק והוט (כולל על-ידי משרד התקשורת, שמשום מה שכח שהוא הגורם שצריך לתת תשובות) על המהירות היחסית איטית שהן מציעות, כדאי שלפחות כשמשווים את ישראל לעולם, נדע לעשות את ההשוואות הנכונות.

במדינות רבות יש פרויקטים של רשתות תקשורת חדשות, במיוחד בכל הקשור להצמדת סיבים אופטיים לבתי המנויים, ואסור לשכוח שממשלות רבות מכניסות את היד לכיס ומסייעות למפעילים בצורה מאוד אגרסיבית כדי שיפרסו תשתיות.

בישראל, בזק והוט לא מקבלות אגורה מהמדינה במסגרת השדרוגים שהן מבצעות. אסור לשכוח זאת, כי ראוי שהביקורת בנושא תהיה הוגנת ושתופנה גם כלפי הממשלה.

כך, למשל, בקוריאה, שאנחנו כה אוהבים להסתכל עליה בעיניים כלות, משום שהיא מציעה מהירויות של 1 ג'יגה לבית הלקוח, התחייבה המדינה להקצות למפעילים 24 מיליארד דולר כסיוע לתקופה של חמש שנים.

בסינגפור יש התחייבות להזרים מימון של 600 מיליון דולר והממשלה היפנית התחייבה לתרום 13.6 מיליארד דולר לטובת הרחבת הפס הרחב ביפן.

בקיצור, בכל העולם ממשלות מבינות את החשיבות של הרחבת הפס הרחב ומציעות סיוע למפעילים - בין אם בצורה של הטבות מס, מימון ישיר או הלוואות מסובסדות.

בנוסף, הממשלות גם מקלות על החברות שמבצעות את ההשקעות הללו ומגינות על ההשקעה שלהן מפני מתחרים.

כך, ארה"ב אינה מאפשרת למתחרים להשתמש ברשת של ורייזון או AT&T במסגרת הרשתות החדשות שהן מקימות.

בשורה התחתונה, כשאנחנו באים בטענות למפעילים אצלנו, גם אם הן מוצדקות, צריך להכניס אותן לפרופורציות הנכונות.

בישראל, הממשלה מעולם לא דנה בצורה רצינית בנושא הפס הרחב שהיא מציעה לאזרחיה, אז איך היא תדון באפשרות לסייע למפעילים שמשקיעים?

גם אם הממשלה לא תסייע, לפחות שלא תזיק.