"בור ללא תחתית": האם זקי רכיב באמת יציל את "מעריב"?

400 עובדים יפוטרו עד סוף השנה, ואם יימכר בית הדפוס - כל שיישאר מהעיתון המפואר שהקים עזריאל קרליבך, יהיה השם ■ רכיב בוחן הזרמת חמצן, אבל מרגיש שמכרו לו "בור ללא תחתית"

לרגל יום הולדתו ה-50 של הרצל חבס באוקטובר האחרון, הפתיעה אותו אשתו עם מסיבה רבת משתתפים. גולת הכותרת הייתה סרטון הומוריסטי בהשתתפות אייל קיציס, אלי יצפאן ואחד, עופר נמרודי, שהתחפש למנקה של מגדלי YOO וביכה את נישולו הטרי מעמדת השליטה ב"מעריב", בעקבות כניסתו של המשקיע החדש, זקי רכיב.

"בוא תעזור לי לנקות", הוא נשמע פונה לרכיב בסרט, "אבל עזרה אמיתית, לא כמו הכניסה שלך ל'מעריב' טיפין-טיפין". רכיב, שהיה בין אורחי המסיבה, לא אהב את העקיצה. רכיב, שגילה שמצבו הכלכלי של "מעריב" קשה בהרבה מכפי ששיער, מרגיש שהבדיחה היא על חשבונו.

אמנם מקורבים לשני הצדדים טוענים כי היחסים בין השניים טובים, והם מקפידים להיפגש פעמיים בשבוע ולנהל שיחות עדכון יומיומיות. אבל נראה שהדיבור הצפוף נובע בעיקר ממצב החירום שאליו נקלע העיתון, ולא בהכרח מחיבה יתרה (רכיב ונמרודי סרבו להגיב לכתבה). בניגוד לציפיות של בנק הפועלים, הנושה הגדול ביותר של העיתון, איש מהם לא שש להכניס יד לכיס ולהזרים את ההון הדרוש.

במסדרונות "מעריב" מספרים כי רכיב משדר לסובבים שעבדו עליו, ושלמרות בדיקת הנאותות המקיפה שערך לעיתון, הצליחו למכור לו מוצר פגום - בור בלי תחתית של הוצאות ואכזבות. נמרודי מצדו מרגיש זנוח. 20 שנה הוא בעסק, ולמרות שמאז שחרורו מהכלא ב-1998, הוא הלך והתרחק מהנעשה בעיתון, קשה לו לגמרי להרפות מהעסק שנחשב לאהבתו הגדולה. ליחסים הטעונים בין השניים, יש קשר ישיר לעתידו של העיתון, שפעם הכתיר עצמו כנפוץ במדינה, והיום קשה להשיגו בחלק מנקודות המכירה, בשל מחסור בנייר.

בשבוע שעבר נפגשו נמרודי ורכיב בבית "מעריב" לשיחה לילית ממושכת, לליבון העניינים ביניהם. לנמרודי, שפעם העביר לילות כימים במערכת, כבר אין בה אפילו חדר. הוא העביר לרכיב את לשכתו, וויתר על תפקידו כמנכ"ל מעריב אחזקות לבקשתו של רכיב. זה מצדו מיהר להסיר את שמו של נמרודי מתיבת הקרדיטים של העיתון כדי להבהיר מי כאן בעל הבית. אפשר לומר שתם עידן, וכן שאין ספק שב"מעריב" יש היום בעל בית חדש, עם תפיסה משלו לגבי עולם הפרינט.

תפיסה לא מאוד אופטימית, שאת תוצאותיה ניתן לראות השבוע, במה שנחשב לאחד מהשבועות הדרמטיים שעברו על העיתון מהבחינה הכלכלית. בשבוע החולף הודיע "מעריב" על משא-ומתן שהוא מנהל למכירת בית הדפוס שלו למיליארדר שלדון אדלסון, בעליו של "ישראל היום". יום לאחר ההודעה התבשרו עשרות עובדים על פיטוריהם. ביניהם הכתבת הפוליטית מיה בנגל וכתבות במוסף העסקים של העיתון שצפוי, כמו יתר המגזינים היומיים, להתאחד עם עמודי החדשות. עובדי המגזין "ביג טיים" התבשרו על סגירת העיתון ופיזור המערכת; ועד סוף השנה צפויים להיות מפוטרים 400 איש מקרב עובדי הקבוצה. 120 מתוכם יישלחו הביתה עד פסח הקרוב.

עופר נמרודי, זכי רכיב / צלם תמר מצפי
 עופר נמרודי, זכי רכיב / צלם תמר מצפי

בעוד שכותרות הטבלואיד מורגלות בהעצמת הדרמה, גם אם לעתים באופן מלאכותי, הרי שבמקרה זה מדובר בשיא דרמטי אותנטי לגמרי בגלגולו של "מעריב". בית הדפוס נחשב לנכס הפיזי האחרון של העיתון ומכירתו תפשיט את "מעריב" מכל נכסיו. זה קורה לאחר שאת בית "מעריב" כבר קנתה הכשרת היישוב לפני שנה תמורת 32 מיליון שקל; ולאחר שצי הרכב של "מעריב" נמכר בשבועות האחרונים לאלדן, שמספקת במקומו שירותי ליסינג.

אם תתממש מכירת בית הדפוס, וב"מעריב" כמו ב"מעריב", כדאי להיזהר עם הנבואות כי הרבה מהמהלכים מתפוגגים ברגע האחרון, הרי שהנכס האחרון שייוותר בידי העיתון יהיה שמו. אמנם, המותג "מעריב" הוא עדיין שם חזק בקרב קוראי העיתונות הכתובה; כזה שיכול לקבוע סדר יום ואף לשלוח רמטכ"ל מיועד הביתה, כמו שקרה לאחרונה בפרשת הקרקעות של יואב גלנט. אבל כמה סנטימנטים יש לרכיב כלפי המותג הזה, וכמה עוד תעמוד לעיתון יכולת השרידות המופלאה שלו? ימים יגידו.

כרגע אפשר רק להתבונן על המהלכים שנוקט כל אחד מהשחקנים המרכזיים בזירה, ולהבין מה מניע אותו לדון את העיתון לשבט או לחסד.

החופש של נמרודי

השחקן המרכזי הוא כמובן רכיב, דוקטור למתמטיקה שעיקר הונו בא לו מחברת ההיי-טק טריון שהקים יחד עם אחיו. בתקופת הבועה רשם רכיב אקזיט מדהים של מאות מיליוני דולרים כשמכר את אחזקותיו. בהמשך ספגה טריון נפילה כואבת, אבל לרכיב זה לא שינה. הוא כבר היה מולטי מיליונר. בשנים האחרונות נקשר שמו בניסיונות להיכנס לשוק הטלקום: הוא היה במגעים לרכישת השליטה בפרטנר, 012 סמייל ובמירס, ונשאר בחוץ. גם את מועדון הכדורגל מכבי תל-אביב הוא כמעט קנה מידיו של לוני הרציקוביץ, לפני שחזר בו.

מדוע בחר להיכנס לבסוף ל"מעריב", העיתון ששני מיליארדרים - אדלסון ולן בלווטניק - החליטו בשנתיים האחרונות, ואחרי בחינה מדוקדקת, להדיר ממנו את רגליהם? רכיב, על-פי כמה הערכות חיפש הכרה, והניח שעיתון, אפילו יותר מקבוצת כדורגל או מחברת תקשורת, יספקו לו אותה. הרי אין עסק עם סקס-אפיל גדול יותר, מלבד הטלוויזיה. ושם כנראה לא צצה הזדמנות טובה להשגת שליטה.

להערכה הזאת תורם רכיב בעקיפין לא מעט בעצמו; מי שהתראיין בעבר על תחושות הקיפוח שחווה בילדותו כעולה חדש מקהיר, מנהל היום אורח חיים שנדמה כי מטרתו לבלוט: מגורים באחוזה על שפת הים של הרצליה, שהוגדרה כבית היקר ביותר בישראל (שאותה מכר לאחרונה לטדי שגיא תמורת 145 מיליון שקל); והחזקת מרצדס מסוג נדיר במיוחד, "עם דלתות נפתחות למעלה כמו באוטו של באטמן", כפי שמתוארת המכונית בקרב עובדי "מעריב".

רכיב חיפש כלי תקשורת שבו יוכל לשלוט ולהשפיע. נמרודי חיפש להתאוורר. הדיל ביניהם כלל רכישה התחלתית של 30% מהמניות תמורת 15 מיליון דולר, וקבלת השליטה על הניהול השוטף.

בימים הקשים שעברו השבוע על "מעריב", שהה נמרודי בלונדון ולא הבין מדוע בכלל פונים אליו בנוגע לעיתון. הרי מה לו ולזה. הקמתה והנפקתה של הכשרה אנרגיה, ותכנון הפארקים הלוגיסטיים בפולין סיפקו לו בשנה האחרונה תעסוקה, ובעיקר סיפוק. תחושה שקשה לקשור עם היומיום השוחק ב"מעריב". בהכשרת היישוב, שם רואים ב"מעריב" אבן ריחיים על התוצאות העסקיות של הקבוצה, כבר מזמן העירו לו שהעברות הכספים ל"מעריב", שסובל זה שנים מתחזיות כלכליות קודרות, הן בגדר מעשה לא אחראי. אז הנה הזדמנות לתת למישהו אחר לשאת בעול.

רכיב לא היה שלם עם עצמו כשנכנס לעסקת "מעריב", ויעידו על כך הדחיות החוזרות בהשלמת העסקה וההזרמה המדורגת של הכסף, שאליה התייחס נמרודי בסרטון. ועדיין, משהו בו לא הרפה. פרקליטיו הפצירו בו בשלבים המוקדמים של המשא ומתן, לצאת מכל העסק. אבל רכיב היה נחוש. "תסגרו לי את העסקה הזו", הורה להם.

החישוק של רכיב

במקור הייתה לרכיב סיבה להיות אופטימי. שנת 2009 חייכה אל "מעריב". הרבעון השלישי היה מהטובים שהיו לעיתון, עם הפסד רבעוני של פחות מ-5 מיליון שקל. את בדיקת הנאותות שערך כלפי 2008 היה קל לייחס למשבר הכלכלי העולמי, ומבחינתו של רכיב הייתה מגמת שיפור מובהקת. האם שקלל את תנאי השוק שהשתנו כל הזמן? מהדורת סוף השבוע של ישראל היום החלה לטלטל את השוק. נוני מוזס הסיר את הכפפות לטובת מסע פרסום אגרסיבי. ו"מעריב", על כיסיו המדולדלים והיתקעותו במשא ומתן המתארך, התקשה להציב אלטרנטיבה ראויה.

את 2010 "מעריב" כבר סיכם באזהרת רווח. הוא דיווח לבורסה על הרעה מהותית בתזרים המזומנים, שתקשה על העיתון לעמוד בהתחייבויותיו. ספק אם רכיב שהצהיר ביולי האחרון, בתוכנית "פגוש את העיתונות" בערוץ 2, כי עסקות טובות עושים דווקא כשהעסק מגמגם, האמין שככה יסגור את השנה.

עוד לפני הראיון הטלוויזיוני התראיין רכיב לעורך "גלובס" חגי גולן במסגרת ועידת תקשורת ונתח שוק של העיתון. הראיונות האלה, טוענים גורמים ב"מעריב", חישקו אותו לסגור את העסקה. רק חודשיים אחר-כך השלים רכיב את התחייבויותיו הכספיות ועסקת "מעריב" יצאה אל הדרך, אבל רכיב כבר הוצג כבעל הבית החדש, בלי אפשרות לסגת.

לישיבת העורכים הראשונה שלו הוא הגיע בחסות מצלמות ערוץ 2, מה שעורר מבוכה בקרב בכירי המערכת שפגשו בו לראשונה לעיני המצלמות. הישיבה הבאה שבה נוכח, התקיימה רק בנובמבר, כמה שבועות אחרי שנכנס לתפקיד יו"ר העיתון. גורמים שנכחו בישיבה מספרים שנאלמו דום אחרי שרכיב אמר שתוך כ-3 חודשים יאסוף את כל העובדים (בחניון, לפי אחת הגרסאות) "ונודיע מי ילך הביתה ומי יישאר".

בימים שלאחר מכן, רצו פה ושם בדיחות שחורות על כך שהפיטורים בחניון יהיו בסגנון תוכניות הריאליטי ויגובו באס.אם.אסים. עד שהעניין נשכח. ואולם 3 חודשים אחר-כך, נכנס שוב רכיב לישיבת הבוקר והזכיר לבכירי העתון ש"היום זה היום". לפי אחד המשתתפים, אחר כך הוא פנה לעורך העיתון ושאל אותו אם הנוכחים מבינים מה הולך לקרות. אין להם מושג, השיב משולם.

חודש אחר כך, כבר היה לכולם מושג, "מעריב" ספג את גל הפיטורים הגדול ביותר שידע עיתון בישראל מאז סגירת עיתון חדשות בשנות ה-90 המוקדמות. וזאת מפי מי שהצהיר עם כניסתו ל"מעריב", ובפרפרזה לתיאוריה המוכרת העומדת ביסודותיו של תחום השיווק, שהוא רואה את מודל 5 ה-P בצורה הבאה: People. People. People. People . People.

המלכוד של בנק הפועלים

הפיטורים הכואבים, הזזת מועד תשלום המשכורת ל-9 בחודש והאיום בקיצוץ שכר רוחבי (שנכון לעכשיו ירד מהפרק), נועדו להקל על מצוקתו הכספית של "מעריב", אבל גם לאותת לנושה המרכזי בנק הפועלים שהמצב קשה. לא סתם "מעריב" לא מסוגל להחזיר לבנק הלוואה בסך 106 מיליון שקל, תראו לאיזה צעדי התייעלות הגיע בניסיון להשאיר את העיתון בחיים.

לאיתותים האלה צריך להתייחס בביקורתיות. בנק הפועלים אמנם הציב בראשית החודש אולטימטום ל"מעריב" הדורש ממנו להסדיר את החוב תוך שבוע. אלא שעבר שבוע ולא קרה כלום. בתום אותו שבוע שידר "מעריב" צפירת הרגעה: מתקיימות שיחות עם הנהלת הבנק במטרה להגיע לפתרון, ואין כרגע כוונה לנקוט הליכים משפטיים נגד העיתון. במילים אחרות, אין בכוונת הבנק לבקש מבית המשפט פירוק או כינוס נכסים של העיתון.

מכירת בית הדפוס (המשועבד לבנק) תפתור, לפי הערכות, את המחלוקת. הפועלים יקבל את כספי בית הדפוס שמוערכים בין 24 מיליון ל-50 מיליון שקל ויתייחס ליתרת החוב כאל חובות אבודים.

ויותר מזה, כדאי להסתכל על הדברים בפרספקטיבה רחבה. בנק הפועלים לא רוצה להיות מזוהה עם כתם ציבורי בדמות מתן יד לסגירת עיתון בישראל. מנכ"ל הבנק ציון קינן בוודאי לא ירצה לכרסם ביסודות הדמוקרטיה דווקא במשמרת שלו, ואין זה מקרה שהוא נמנע מלהביא את העיתון לידי פירוק.

מבחינת הפועלים חובותיו של "מעריב" הם בגדר כסף קטן עם בולטות ציבורית גדולה. חובות שלא בגינם יקרוס אחד משני הבנקים הגדולים במדינה. מצד שני, הבנק מצוי במלכוד. הוא אינו יכול לוותר ולו בגלל מראית העין.

אז מה עושים? שרירים. מנערים קלות את רכיב ואת נמרודי ומגיעים לאיזו פשרה. בבנק הפועלים בוודאי ידחו בתוקף את הספקולציה הזאת, אבל כדאי לזכור. בימים שבהם מנכ"ל הבנק יוצא ובא מחדרי חקירות, שווה לשמור על אופציות סיקור נרחבות ככל האפשר ובטח לא לפגוע בשחקן מרכזי, ששואף לשמור על ענייניות.

דוברת הבנק מסרה בתגובה לשאלות G כי הם אינם מגיבים בנושא לקוחות.

הריקון של nrg

תמונת המצב הקשה שהציג "מעריב" לבנק, תשפיע בוודאי על יחסם של מפרסמים ושל ספקים לעיתון. המיתוג הברנז'אי עושה לפעמים את ההבדל, כשמהססים אם לסגור עסקה. ו"מעריב" חלש ונואש, לא עושה טוב לעסקים. האם הייתה לו ברירה? יש מי שרואים בהצגת הדברים כך, שקיפות המתחייבת ממעמדו של "מעריב" כחברה ציבורית. אחרים יטענו כי מדובר בחשיפה מוגזמת שנעשתה מתוך היסטריה או מתוך אסטרטגיה תקשורתית של "תחזיקו אותי". ספין שנועד לענות על הספין שזרק לחלל האוויר הבנק, עם האולטימטום שהעמיד.

"היו זמנים קשים גם בעבר", אומר בכיר ב"מעריב", "זו לא הפעם הראשונה שאין כסף בקופה, ושום דבר מזה לא יצא החוצה. כיום יוצא הרבה מידע דרך ההודעות לבורסה, אולי אפילו יותר מדי. אבל העובדים, גם הבכירים, לא מעודכנים בכלום. מתקשרים לבן דרור ימיני, שנחשב למקורבו של זקי, כדי לשמוע מה קורה. והוא מנסה להרגיע אותם שזקי לא קנה כדי לסגור, אבל לפי מה שקורה כאן בימים האחרונים, זה לא ממש משכנע".

המחסור החמור בכוח אדם ישפיע בוודאי, בשבועות הקרובים, גם על הסיקור השוטף. עד לאחרונה הוא התבטא בעיקר באתר nrg מבית "מעריב", שהפך לפלטפורמה נטולת תוכן עצמאי כמעט לגמרי, ואשר תקופה ארוכה מתפקד ללא עורך ראשי ותוך תלות מוחלטת בכתבי עיתון האם. כתבה במגזין התקשורת המקוון "העין השביעית" תיארה לפני חודש איך מצוקת כוח האדם הביאה לכך שידיעה על השריפה באיקאה עלתה באתר שעתיים אחרי שהסיפור כבש את הכותרת הראשית של ynet. נצח במונחי הרשת.

לרבים דילול nrg נראה תמוה. כמי שחרת על דגלו את חזון המהדורה הטכנולוגית ומינה את אבי משולם, עורך וואלה, לעורך העיתון, הציפייה הייתה שרכיב אמנם יקדם את גזרת הטבלטים, אבל גם יבין את חשיבות אתר האינטרנט. בפועל זה לא קרה. כספו של רכיב נבלע בים החובות, במקום בהשקעות חדשות. "ישראל היום" השיק אפליקציית אייפד בסיסית לפני כחודש ו"ידיעות" הם אלה שמוזכרים בתקשורת כמי שמקדמים במרץ את האפליקציה שתשטוף את השוק. שלא לדבר על אתר הלייף-סטייל החדש של ידיעות Xnet, שעתיד לעלות בשבועות הקרובים ומעורר התעניינות רבה.

צחוק הגורל הוא שדווקא רכיב ומשולם, חסרי הניסיון בעיתונות המודפסת, נתקעו עם ספינת הענק הקרויה "מעריב", שרחוקה שנות דור מכל סטארט-אפ או ארגון אינטרנטי שהכירו בעבר. זה יכול להפיל אותם או לגרום להם להעז. אנשיו של רכיב מעדיפים לראות בפרידה מבית הדפוס, חלק מהחזון של רכיב שרואה ב"מעריב" חברה לתוכן ושיווק בלבד. הליך ההדפסה משול בעיניהם לסוג של אאוטסורסינג. עזריאל קרליבך בוודאי מתהפך בקברו למשמע הדברים.

ביום שלישי השבוע נמסר בדיווח מיידי לבורסה כי "לאור מצבה הפיננסי של החברה", רכיב בוחן הזרמת הון של עד 40 מיליון שקל, כשסכום ההזרמה יועבר לחברה ב-5 תשלומים שווים כאשר בגין כל תשלום תוקצינה לרכיב מניות בחברה-בת של מעריב החזקות, "מעריב הוצאת מודיעין" בסך 12%, ובסך הכול 60% בתום ההליך. בנוסף נמסר שרכיב מתנה את המיליונים בין היתר במכירת בית הדפוס, שתשמש למחיקת החובות לבנקים.

גם אם צריך ללכת רחוק כדי להציל את העסק, כדאי להרהר בקול איך ייראה העידן שבו "מעריב" יזדקק לשירות הדפסה. האם יישאר בבית הדפוס תחת ישראל היום, שעלול לסגור איתו חשבונות ישנים ולהתחשבן איתו על הדד-ליין? ואולי בכלל יעבור להדפיס בבית הדפוס של הארץ, שבו מודפס כיום ישראל היום.

אגב, מעבר ל"הארץ" עשוי להדוף את המכה הקשה שיספוג עמוס שוקן, עם עזיבתו של ישראל היום את בית הדפוס. בעידן שבו השמיכה הפרושה מעל העיתונות המודפסת, קצרה מאוד, וכל משיכה בה פוגעת בשחקן אחר, גם זה סוג של אחריות.

עד הסיבוב הבא

קשה לסיים בנימה מעט פסימית. אבל השאלה מה יקרה אם רכיב יתייאש, בהחלט תלויה באוויר. לפי ההסכם בין רכיב לנמרודי קיימת אופציית "במבי" (Buy Me Buy You) שנה וחצי מיום שהחל רכיב להזרים כסף לעיתון. מה שאומר שאחד הצדדים יוכל לקנות את השני. כמו שזה נראה עכשיו, ספק אם מי מהם יקפוץ על המציאה.

בבורסת השמות כבר מדברים על יורשי היום שאחרי רכיב. אלי עזור, בעלי ה"ג'רוזלם פוסט", שיושב על הגדר ומתבונן בעניין, אולי לא ישלוף את פנקס הצ'קים. אבל ההערכות במגזר העסקי הן כי יהיה מוכן לקנות את "מעריב" בדולר. גם שמו של רמי שביט מוזכר, כמי שיעשה ל"מעריב" את מה שעשה בעבר למשביר לצרכן, כשהפך אותו למשביר החדש לצרכן.

בסיבוב הזה, סביר ש"מעריב" לא ייסגר. השאלה היא עוד כמה סיבובים הוא יוכל לספוג.

צרו איתנו קשר *5988