בשם הג'וינט

זה התחיל כאוטופיה אנרכיסטית: שכונה בלב קופנהגן שהוגדרה כניסוי חברתי וכאוטונומיה שחוקי המדינה אינם חלים בשטחה. תיירים הגיעו לעשן סמים קלים, והתושבים ניהלו את חייהם בשיתוף. אבל אז השתלטה הפשיעה ועכשיו דנמרק מחסלת את המעוז האחרון של שנות השישים. ברוכים הבאים לכריסטיאניה > דיויד סטברו, קופנהגן

פושר סטריט בקופנהגן הוא מקום מרתיע למדי למבקרים המזדמנים שאינם נמנים עם צרכני הסמים. בימי החורף הקפואים פזורות על הדרך השחוקה חבורות של אנשים המקובצות מסביב לחביות בוערות - בעיקר גברים צעירים, מחממים את ידיהם, חלקם מחזיקים ג'וינטים עבים, אחרים בקבוקי בירה. ריח הגראס נישא בכל עבר ודוכנים לממכר סמים פזורים לאורך הרחוב כשלידם כמה קיוסקים לממכר מזכרות, משקאות ומזון. לפאב במרכז הרחוב קוראים, כמה סימבולי, וודסטוק, וכמו בפסטיבל המקורי, מעשנים בו חופשי, על-אף החוקים האוסרים על עישון במקומות ציבוריים. שלא כמו בעבר, המשטרה הדנית כבר לא מעלימה לגמרי עין ומדי פעם יש פשיטות ומאסרים, אבל אלה לא מרתיעים את באי המקום. הסוחרים ממשיכים בשלהם, מוכנים לפשיטה הבאה.

ברוכים הבאים לשכונת כריסטיאניה, ניסוי חברתי שהפך ברבות השנים לאוטונומיה תרבותית בליבה של קופנהגן. ובמילים אחרות: השריד האירופי האחרון לשנות השישים העליזות. שריד שבקרוב מאוד עשוי להיעלם מן המפה, או לפחות לשנות את אופיו החתרני, לאחר שבית המשפט העליון בדנמרק דחה לאחרונה את ערעורם של תושבי השכונה נגד סמכות המדינה לבטל את החופש שממנו הם נהנים.

בעקבות ההחלטה עלולה להישלח ידו הארוכה של החוק אל בתי התושבים, אל דוכני ממכר הסמים ואל הנדל"ן יקר-הערך שעליו הוקמה כריסטיאניה, המתפקדת כמעין מדינה בתוך מדינה כארבעים שנה.

כחלק מכוננות התושבים לקראת המאבק ברשויות, מקדמים את הבאים לשכונה שלטי ענק האוסרים על הצילום. כמעט אף-אחד לא מוכן להתראיין וכל נוכחות זרה גוררת עיניים חשדניות. יטה בת ה-17, מלצרית באחד מבתי הקפה הסמוכים לפושר סטריט, מוכנה בכל-זאת לומר כמה משפטים. היא יושבת מאחורי הדלפק עם שתי חברות שמעבירות ג'וינט מיד ליד ומפזרת את העשן: "רוב האנשים שמגיעים לכאן הם בני 20 עד 30. הם באים לכאן כדי לעשן ולהתמסטל. יש כאן ווייב חיובי וקרמה טובה". היא לא מוטרדת מכך שממכר סמים ועישונם אינם חוקיים בדנמרק: "עדיף שכולם יעשו את זה כאן תחת פיקוח הקהילה ולא במחתרת ברחובות קופנהגן".

במקור הגיעו הסמים לכריסטיאניה כחלק מתרבות המחאה, הפעילות החברתית והיצירה האמנותית, אך במהלך השנים חדרו לשכונה גורמי פשע מאורגן וכנופיות אלימות, ואלה השתלטו על שוק הסמים. הם יצרו תקריות אלימות ומקרי רצח והפכו את הקהילה ההיפית השלווה לשדה קרב בין קבוצות שונות של עבריינים מקצוענים וכנופיות אופנוענים חמושות בסגנון "מלאכי הגיהינום". פעם מצאה המשטרה חלקי גופה מתחת לרצפת אחד המבנים, במקרה אחר ב-2005 כנופיית רעולי-פנים הגיעה לפושר סטריט וחבריה החלו לירות לכל עבר. אדם אחד נהרג ושלושה אחרים נפצעו. בתקרית נוספת ב-2009 נזרק רימון-יד אל עבר בית הקפה נמולנד, מהמוסדות המוכרים יותר בכריסטיאניה, ומספר אנשים נפצעו.

"הסמים הם חלק אינטגרלי מכריסטיאניה", אומרת קירסטין לארסן שהגיעה לכאן ב-1979. "עם זאת, בניגוד למה שרבים חושבים, הם לא מממנים אותנו. אנחנו מתנגדים לסמים קשים ולמכירת סמים לקטינים". לארסן, אנתרופולוגית בהכשרתה, שגידלה בשכונה את שני ילדיה, טוענת שהקהילה המקומית לוקחת אחריות על שוק הסמים וחוסכת מתושבי קופנהגן הרבה מהגניבות, מהאלימות ומהזנות שמתלוות לעסקי הסמים במקומות אחרים. אבל נושא הסמים איננו קונצנזוס בכריסטיאניה. מספיק מבט חטוף כדי לראות שלא כל הלקוחות בפושר סטריט הם מעל גיל 18 ולא כל הסוחרים הם מקומיים.

גיטה כריסטנסן, תושבת השכונה מאז 1976, טוענת שלסוחרי הסמים יש אג'נדה משלהם ושקשריהם עם הפשע המאורגן מזיקים לכריסטיאניה: "לא אכפת להם מכריסטיאניה, אכפת להם רק מהכסף שנכנס לכיס". לדבריה, היא לא התושבת היחידה שחושבת כך.

ואכן, ככל שמתרחקים מהרחוב הראשי, מתגלה מציאות קצת אחרת. תיירי הסמים והסוחרים המקומיים מפנים את מקומם לגלריה אנושית מגוונת. אימהות עם עגלות, אמנים מקומיים, בעלי מלאכה ותושבים בכל הגילאים המקיימים את שגרת חייהם. כ-900 אנשים חיים כאן היום, מתוכם 250 ילדים. מעבר לתת-תרבות הסמים יש כאן גם בריכה, מכולת, בית קולנוע, מרפאה, בית דואר, גן ילדים ומרכז לפעילות נוער. במקום מתקיימים גם סיורים מאורגנים מכיוון שכריסטיאניה הפכה לאחד מחמשת יעדי התיירות הפופולריים בקופנהגן.

ערימות זבל וכתובות גרפיטי

לכריסטיאניה חזות מתעתעת. במבט ראשון השכונה נראית מוזנחת, חלק מהרחובות אינם סלולים וניתן למצוא בשוליהם ערימות זבל, בקבוקים ריקים, שקי מלט, חומרי בנייה שונים, ואפילו כמה סירות עזובות (כריסטיאניה נמצאת על שפת תעלה). בנוסף, כלבים רבים משוטטים ללא בעליהם, הצמחייה צומחת פרא וחלק מהבתים מוזנחים ומטים לנפול - בעוד שאחרים משופצים להפליא ונראים כמו יצירת אמנות. הכול ספוראדי למדי, אינדיבידואלי ולא מאורגן. יש במקום שרידי ביצורים מהמאה ה-17 ובניינים שנבנו במאה ה-19 ושימשו את הבסיס הצבאי ששכן במקום בעבר. מבנים אחרים הם חדשים יותר, חלקם צריפים רעועים או מעין חושות.

במבט מעמיק יותר אפשר להבין את הקסם של השכונה ומדוע הפכה למוקד משיכה רב עוצמה לאנשי הפרחים. יש בה שילוב נדיר של נוף אורבני ושל טבע בלתי מבוית, אין הפרדה בין שטחי מגורים, בין בתי-עסק ושטחים ירוקים - הכול מעורבב. שפת התעלה מספקת מעין חוף שממנו נשלחות שלוחות צמחייה אל תוך אזור המגורים, חלק מהן צומחות פרא, אחרות מעובדות על-ידי התושבים. זהו יופי אקסצנטרי וצבעוני, מקושט באין-סוף ציורי קיר פסיכודליים וכתובות גרפיטי, סיסמאות פוליטיות ודגלים.

יש דברים הבולטים בחסרונם: אין מכוניות בכריסטיאניה, אין שלטי פרסומת ואין אף סניף של המותגים המעטרים כל בירה אירופית, מרשתות האופנה ועד למזון המהיר. במקומם יש בתי קפה עצמאיים, פאבים ומסעדות, חלקן הגדול בעלות אופי מיוחד, כמו אלה המספקות מזון אורגני או צמחוני בלבד. מאפיין נוסף הוא הפעילות האמנותית הרבה. כמעט בכל בניין במרכז כריסטיאניה ניתן למצוא גלריה, מוזיאון או בית מלאכה מקורי. במות מוזיקליות רבות המארחות מוזיקאים מכל הסוגים ומכל הרמות פועלות בכריסטיאניה מדי ערב ומושכות מבקרים רבים מהסביבה. הדגש הוא, כמובן, על תרבות אלטרנטיבית. המוזיקה, המזון, הרפואה - הכול אלטרנטיבי.

מבחינות מסוימות, חזותה של כריסטיאניה משקפת היטב את האופן שבו היא מתנהלת. אין כאן מבנה היררכי רגיל של שלטון מקומי. אין ראש עיר, אין שירותי אכיפה, אין ארנונה. במקום כל אלה יש מבנה מורכב למדי של ועדי בתים (בבתים שחיים בהם מספר גדול של אנשים), ועדות אזוריות (כריסטיאניה מחולקת ל-14 תתי-אזורים) וועדות לנושאים שונים (ועדת קשר עם גורמי חוץ, פורום גזברים, ועדת בנייה, ועדת עסקים המתנהלים במקום וכו'). המבנה מבוסס על לקיחת אחריות אישית, על שימור האתר ועל שילוב כל התושבים בקבלת ההחלטות, עם דגש על אלה שבעולם החיצון בדרך-כלל לא זוכים להיות חלק מכולם - אנשים עם מוגבלויות שונות, חסרי בית, מהגרים, אלכוהוליסטים וכדומה.

למרות התדמית הביטניקית, יש לכריסטיאניה גם צד כלכלי. אין כאן בעלות פרטית על בתים ואין שכירות במובן המקובל, אך התושבים משלמים לעיריית קופנהגן במשותף על המים ועל החשמל שהם צורכים והמינהל העצמי האוטונומי אחראי בפני השלטונות להחזיק את הנכס ברמה סבירה. כל זה עולה כסף לקופה המשותפת. "חלק מתושבי כריסטיאניה עובדים מחוץ למקום, אחרים מפעילים כאן בתי עסק, כמו בתי הקפה והגלריות או משמשים בתפקידים שונים החיוניים למקום, כמו עובדי גן הילדים או עובדי מנהלה שונים", מסבירה קירסטין לארסן. "כל אלה מעבירים כסף לקופה המשותפת המממנת את הקיום המשותף".

על-פי לארסן מדובר בסכום הנמוך משמעותית משכר הדירה שמשלמים במקומות אחרים בקופנהגן, כ-1,900 קרונות דניות (כ-1,300 שקלים) לאדם בוגר לחודש. את הקופה משלימות הכנסות מהעסקים הפעילים במקום ובסך הכול מדובר בתקציב של כעשרים מיליון קרונות דניות (כ-13.5 מיליון שקלים). חצי ממנו עובר ישירות לעיריית קופנהגן, החצי השני משמש לשיפוצים, לאחזקה, לסובסידיות ולמימון מוסדות חינוך.

קבלת ההחלטות לגבי השימוש בכסף היא בשיטת הדמוקרטיה הישירה - מתקיימים דיונים ארוכים בפורומים שונים עד שמתקבלת הסכמה. למרות שהצד הזה של החיים בכריסטיאניה לא זוכה לרייטינג גבוה כמו נושא הסמים, זהו הניסוי החברתי האמיתי של כריסטיאניה ועליו מבקשים התושבים הוותיקים להגן. "אנחנו מקיימים פעילות משימתית, קהילתית ותרבותית ואנחנו לא עולים לקופת המדינה כלום", אומרת לארסן. "תמורת השימוש בקרקע ובמבנים, אנחנו משמרים את המקום ויוצרים חברה אלטרנטיבית בלב קופנהגן". אבל לא את כולם זה מרשים.

צבע בבירה הסקנדינבית

כריסטיאניה נוסדה ב-1971 כאשר מספר תושבים פלשו לשכונה שנקראה אז כריסטיאנסהאוון והפילו גדר של בסיס צבאי נטוש כדי להשתמש בשטחו על-מנת ליצור שטח ירוק וגן משחקים לילדי השכונה. עם פריצת הגדר, ובהשראת כתבה בעיתון חתרני מקומי, החלה פלישה של מאות מחוסרי בית לבסיס. היה זה ערב רב של היפים, אנרכיסטים, אמנים ופעילים חברתיים מהקצוות היותר רדיקליים של המדינה.

התושבים החדשים התמקמו בבנייני הצבא הישנים והכריזו על אוטונומיה. הרעיון הבסיסי היה, כפי שהציג אותו אחד המייסדים: "הקמת חברה אוטונומית שבה כל אדם יהיה אחראי לרווחת כלל הקהילה". זו אמורה הייתה להיות חברה מהפכנית וחופשית עם חוקים משלה, שאיננה כפופה לשלטונות שמסביב. במקומות אחרים ובזמנים אחרים סביר להניח שזה היה מסתיים בפיצוץ עם הרשויות, אבל בדנמרק של ראשית שנות השבעים, כשברקע שלטון סוציאל-דמוקרטי ומחסור חמור בדיור, הרשות הייתה נתונה.

לאחר כמה ניסיונות לחסל את העסק, החליטה הממשלה הדנית למצוא חלופה למאמצים לפינוי התושבים החדשים. למרות שהמשיכה בדרכים שונות לנסות ולהשליט חוק וסדר על כריסטיאניה, היא הכירה בה לבסוף כבניסוי חברתי. כך קיבלו תושביה הבלתי-חוקיים של המושבה החדשה אוטונומיה ורשות להשתמש בקרקע ובמבנים שהוקמו. תושבי כריסטיאניה הקימו תשתית ארגונית של ממשל עצמי, יצרו דגל, המנון, תחנות טלוויזיה ורדיו ואפילו הנפיקו מטבע משלהם. בתחילת הדרך נדמה היה כי הניסוי השתלם לכל הצדדים - התושבים קיבלו שטח ומבני מגורים כמעט בחינם ובתמורה הם פיתחו את המקום, שיפצו אותו, הקימו תשתיות ומתקני מחזור וגם קיימו מפעלים חברתיים תרבותיים, אמנותיים ופוליטיים. הם הוסיפו צבע ועניין לבירה הסקנדינבית שהייתה בתקופת מיתון ואפילו התחילו למשוך אליה תיירים.

"הגעתי לכריסטיאניה לראשונה כדי לבלות, לא כדי לחיות בה", מספרת גיטה כריסטנסן. "לאחר שכבר הכרתי את המקום, כאשר לא היה לי היכן לגור, באתי לכאן, מצאתי מבנה ריק ושאלתי את השכנים אם אפשר להתנחל בו. מאז אני כאן. כבר 35 שנים". גיטה מתארת את הימים ההם כשיא תקופת ילדי הפרחים: "היו כאן פסטיבלים וקרקסים, אנשים רקדו, עישנו חשיש והייתה תחושה של בניית קהילה חדשה בחברותה". כיום גיטה היא חלק מקולקטיב של נשים שעוסקות בעבודות ברזל בסדנה מקומית. "חלק מהאווירה שהייתה כאן אז, קיימת עד היום", היא אומרת.

גם קירסטין לארסן מתגעגעת לימים המהפכניים ההם: "התקופה הראשונה הייתה מרגשת. הרגשנו כאילו אנחנו לא חלק מהעולם המערבי, חיינו במעין מערב פרוע, ללא חשמל ומים, חווינו חיים חברתיים ייחודיים והרגשנו כמו חלוצים".

לארסן מספרת על כפר משפחתי הבנוי מקהילות שונות. "היו אצלנו כל מיני קבוצות, כאלה שלא קיבלו לתוכן זוגות למשל, או קהילה של הומוסקסואלים, כולם עם שירותים ומטבחים משותפים וכולם יחד מנסים לבנות חברה ללא מנהיגים והיררכיה". היא מספרת על גורמים חתרניים שונים, פליטי המהפכה המינית והפוליטית של שנות השישים, שחברו יחד. זאת לא הייתה התארגנות פוליטית או מפלגתית. לא היו כאן תאים קומוניסטיים או אידיאולוגיות דוגמטיות, "הרעיון היה רוחני יותר, ניסיון ליצור אלטרנטיבה לממסד השמה דגש על חופש אישי, ביטוי חופשי, אחריות חברתית ואינדיבידואליזם".

לדאבונן של השתיים, מרבית תשומת הלב שהופנתה לכריסטיאניה לא הייתה מכוונת למפעלים חברתיים כמו ארוחות שאורגנו לעניי קופנהגן או לפעילות תרבותית כמו ערבי המוזיקה האלטרנטיבית. עבור ההמונים שפקדו את רחובות המושבה המתחדשת, העניין המרכזי היה ונשאר הסמים שנמכרו ונצרכו בה לאור היום, כאשר השלטונות מעלימים עין. אותם הסמים הם גם הגורמים המרכזיים לנפילתה.

התושבים לא מוותרים

מותה של כריסטיאניה הוכרז כבר פעמים רבות בעבר. למרות ההכרה בה כניסוי חברתי בראשית שנות השבעים, ניסו פוליטיקאים רבים לחסל אותה לאורך הדרך. אחרי עימותים שונים חוקק הפרלמנט הדני ב-1989 חוק שהיווה ניסיון לפשר בין השלטונות לבין תושבי המקום. החוק חילק את כריסטיאניה לשני חלקים, חלק אחד שחייב להיות פנוי ממגורים וחלק אחר שבו יכול הניסוי החברתי להימשך. באותה הזדמנות הוקמו אזורים ירוקים וגני משחקים ומכירת הסמים צומצמה לאזור מוגבל. למרות החוק, נמשכו חילוקי דעות בין התושבים לבין המדינה בעיקר סביב סוגיות של הריסת בתים, שימור מבנים והמלחמה בסמים.

ב-2001 עלתה ממשלת מרכז-ימין לשלטון בדנמרק וראש הממשלה, אנדרס פוג רסמוסן (כיום מזכ"ל נאט"ו), התחייב לשים קץ לפעילות הבלתי חוקית בכריסטיאניה. ב-2004 העביר הפרלמנט הדני חוק שלמעשה ביטל את החוק מ-1989 והעביר את הסמכויות על כריסטיאניה מידי משרד הביטחון לידי ראשות הארמונות והקרקעות שבמשרד האוצר לטובת יצירת תוכנית "פיתוח ונורמליזציה". במקביל נכנסה המשטרה לפעילות מואצת לחיסול שוק הסמים. הדוכנים של פושר סטריט נהרסו על-ידי הסוחרים עצמם יום לפני מבצע משטרתי גדול וסדרה ארוכה של מעצרים ונוכחות משטרתית מוגברת העתיקו את מיקום הסחר מכריסטיאניה לחלקים אחרים של קופנהגן באופן זמני.

בשלב זה החל משא-ומתן ארוך בין תושבי כריסטיאניה לנציגי משרד האוצר במטרה ליצור תוכנית חדשה לשכונה שתיישם את החלטת הפרלמנט. הממשלה רצתה להחזיר לעצמה את כל הזכויות על הקרקע, המבנים והשטחים הפתוחים ולהכניס, גם אם באופן חלקי, את כוחות השוק לתמונה בדמות מכירת קרקעות וזכויות בנייה, הריסת מבנים שנבנו על-ידי התושבים ושיפוץ מבנים אחרים כך שתושביהם ייאלצו להתפנות לפחות באופן זמני. היא גם התכוונה להקים שטחי פארק ציבוריים, לשמר מבני ציבור ולחסל את כל הפעילות הלא חוקית שהתקיימה בכריסטיאניה.

למרות שהממשלה טוענת שהיא ממשיכה לראות את האזור כריאה ירוקה, ושהיא מתכוונת לאפשר לתושבי כריסטיאניה לשמר את אורח חייהם באמצעות שימור רמת שכירות נמוכה והקמת אגודת דיירים שלא למטרת רווח, התושבים סקפטיים. בניסיון לבטל את החוק שלקח מהם את האוטונומיה, הם פנו לבית המשפט העליון וקיוו כי זה יראה בו הפרת הסכם. בית המשפט לא נענה לפנייתם ובחודש שעבר הם הפסידו גם בערעור.

מה עכשיו? "כרגע הממשלה גרמה לנו לעצור את הבנייה בכריסטיאניה והיא לא מאפשרת לאנשים חדשים להעתיק לכאן את מגוריהם", אומרת קירסטין לארסן. "הממשלה מתנגדת אידיאולוגית למה שאנחנו עושים והייתה שמחה להיפטר מאיתנו, אבל הדברים תלויים עכשיו בהתפתחויות פוליטיות. אני מניחה שהמשא ומתן יימשך למרות החלטת בית המשפט ושהממשלה תימנע מפעולות חד-צדדיות בגלל הבחירות המתקיימות השנה. אין להם אינטרס שיהיו כאן מהומות והפגנות אלימות".

גם גיטה כריסטנסן מאמינה בהמשך קיומה של השכונה: "הם נלחמים בנו כי הם רוצים שכולם יהיו אותו דבר. אם הם היו יכולים, הם היו מרוקנים את כריסטיאניה מתושביה ובונים אותה מחדש, אבל אחרי ארבעים שנה אי אפשר לעשות את זה".

"הממשלה לעולם לא תצליח לסגור את המקום הזה", מוסיפה יטה, המלצרית הצעירה מבית הקפה בפאתי פושר סטריט, "אם הם רק ינסו, תפרוץ מהומת אלוהים וקופנהגן תהיה בלהבות".

דבריה של יטה אינם משוללי יסוד. ב-2007 נהרס על-ידי השלטונות מבנה נטוש בכריסטיאניה. הפועלים, שהגיעו מלווים בכוחות משטרה, נתקלו במחסומים ובבריקדות שהוקמו על-ידי התושבים שחששו מצווי הריסה נוספים. אבנים, בקבוקי תבערה ודליי שתן וצואה נזרקו לעבר כוחות המשטרה, משאיות נוטרלו וזיקוקים נורו. המשטרה הגיבה בגז מדמיע ובמעצרים, אך נסוגה לבסוף. יום מהומות נוסף התרחש כשנה לאחר מכן כאשר כמה תושבים פונו מקומה שנייה של אחד מבתי המגורים. "הייתה כאן מלחמה של ממש", מספרת קירסטין לארסן, "קרבות רחוב, שריפות, גז מדמיע ואבנים".

אוטופיה במאבק קיום

אבנים ובקבוקי מולוטוב הם לא הנשק היחיד של תושבי כריסטיאניה. בנוסף לפנייה לבית המשפט, ממשיכים התושבים לפנות לדעת הקהל ולהפעיל לחץ פוליטי דרך התקשורת. המדינה רשאית אמנם לבטל את האוטונומיה של כריסטיאניה באופן מיידי, אך סביר להניח שהכול יקרה בהדרגה ולפחות מתוך מראית עין של דיאלוג עם התושבים. "בארבעים השנים האחרונות, 14 ממשלות ו-17 שרי ביטחון קיבלו את כריסטיאניה", אמר עורך הדין של התושבים ל"קופנהגן פוסט" לאחר פסיקת בית המשפט, "לכן יש לממשלה אחריות מוסרית לכבד את כריסטיאניה ואת תושביה".

התבטאות זו באה על רקע התבטאויות של גורמים בממשלה בדבר החלת תשלומי שכירות הנהוגים בשוק על תושבי השכונה ועל פתיחת האזור לתושבים חדשים. עם זאת, בעיריית קופנהגן שומרים על דיפלומטיות. "אנחנו מקווים שהמשא ומתן בין המדינה לתושבי כריסטיאניה יהיה פורה", אומרת ריקה האוקיאר, דוברת מטעם העירייה, "כך ישתמרו האיכויות של כריסטיאניה ותימנע המשך הפעילות העבריינית במקום".

היום, מתקרבת כריסטיאניה, משרידיה האחרונים של תרבות-הנגד והמחאה החברתית של שנות השישים והשבעים, ליום הולדתה הארבעים, אך דנים רבים חושבים שאין לה תקומה. יש אמנם הרואים בה אוטופיה אנרכיסטית הנאבקת על קיומה, אבל למתבונן מהצד היא נראית לעיתים כניסוי חברתי שהתקלקל, בית להיפים מזדקנים ופעילים חברתיים עם כוונות טובות שהצמיח לצד תרבות המרד והאוונגרד, גידולי פרא של פעילות עבריינית ומאורות סמים. וכך, עם פסיקתו הסופית של בית המשפט העליון הדני, תצטרף כנראה כריסטיאניה, באיחור מה, לילדי הפרחים שנעלמו מרחובות סן פרנסיסקו ולסטודנטים הזועמים שעזבו את רחובות פריז וברלין.

אלה המחפשים ניסיונות אחרים באוטופיה חברתית יצטרכו לחפש אותה במקום אחר. מועמד אחד, כבר לא אוטופי אבל עדיין לא כישלון, אפשר למצוא קרוב יותר לבית, ביצירה ישראלית בת מאה שנה - הקיבוץ.

צרו איתנו קשר *5988